שמי חגית, בת 32 וכיום אני בתפקיד COO בחברת Data Science Group, חברה שמפתחת מרכזי מצויינות בעולמות הבינה המלאכותית, ומספקת פתרון שמבטיח שמערכות מבוססות בינה מלאכותית ממשיכות להיות אמינות ולהניב ערך עסקי לאורך זמן.

הדרך שלי התחילה כשסיימתי את השירות הצבאי שלי ב8200. סיפרו לנו שם שבוגרי היחידה הם האנשים המבוקשים בארץ במשרות טכנולוגיות, ובכלל, ולאחר השחרור שלי ממש חיכיתי שיחטפו אותי. הייתי בטוחה שתהליך ה"חטיפה" שלי יהיה טבעי יותר, אז "ישבתי על הגדר".

בזמן הזה החלטתי שאני עושה פסיכומטרי (3 פעמים)>נרשמת לטכניון>יוצאת מהטכניון>נרשמת לאוניברסיטת תל אביב>יוצאת מהאוניברסיטה> (וסופסוף) עוצרת שנייה לחשוב.

ישבתי לשחזר ולכתוב לעצמי מי אני ומה הן "יכולות העל שלי", במה אני מגה-טובה, היכן הן הנקודות שדורשות שיפור, תיעדוף הנקודות הללו ויצירת דרך פעולה, ובמה אני יודעת שלא אעסוק לעולם.

לאחר שסיימתי את שלב המיפוי העצמי, ישבתי וכתבתי את המקומות בהם אני חושבת שאוכל להביא ערך *מהיר* לארגון, והבנתי שאני רוצה להתחיל לסלול את דרכי בניהול אופרטיבי כאשר בתוך תוכי ידעתי שאני ארתום את היכולות שמיפיתי אי שם כדי להתקדם יחסית מהר.

ידעתי שכדי שיתאפשר לי לגדול בתוך הארגון, אני צריכה לחפש ארגון שאזהה בו את הצורך המיידי לפונקציונליות שאני מביאה איתי, את הנכונות והפתיחות לקבל מישהי שמעוניינת לגדול, ואת המודעות בחשיבות של מתן מרחב טעויות.

מצאתי את המקום המדוייק לי

אז בהתחלה זה היה ניהול אדמין לפרק זמן של 3 חודשים, במהלכם ביקשתי לעצמי כל תחום אחריות שרק יכלתי, למדתי כל סימן שאלה, התייעצתי, שאלתי הכל(!), בדקתי, לקחתי מנטורינג... כל דבר כדי שהגרף ימשיך להיות בשיפוע הנכון. ולצד העובדה שהבקשה כשלעצמה מובנת ולגיטימית, ההסכמה של הפאונדרים הייתה אלמנט (מאוד) חשוב בדרך שעברתי.

לאחר שבנינו מערכת יחסים של אמון, קודמתי להיות מנהלת אופרציה כללית, ובתוך כך ניהול פיננסי, משאבי אנוש, חווית מועמד, רווחה, אדמין וניהול משרד.

המשכתי הלאה ותוך כדי העבודה עלה צורך בהוספת פונקציה תומכת למערך המכירות בארגון. מכיוון ולא הייתי במגע עם עולמות ה-AI לפני שהגעתי לארגון, החלטתי לייצר לעצמי את הידע תוך הצטרפות לקבוצות רלוונטיות בפייסבוק, שיח עם אנשי הארגון על הייחודיות שלנו, והטופ של הטופ: נכנסתי לשיעורי "מבוא לבינה מלאכותית" באונ' ת"א (תואר שני). לאחר שהצלחתי לרכוש מספיק ידע כדי להצליח לדבר דברי טעם מול לקוחות פוטנציאליים, ולייצג את החברה עם גב זקוף ומורם תוך ידיעת הערך העצום שהיכולות שלנו מביאות לקהל הלקוחות שלנו - אך ורק אז, ביקשתי לאייש את הפוזיציה. וכך קרה.

לאחר מספר שנים בתפקיד, המשכתי לתפקיד הנהלה, ומאז ועד היום, מהות התפקיד שלי היא יצירת תהליכי עבודה מסודרים, מיפוי, וידוא ביצוע ואפטום מדדי ביצוע של כלל המחלקות, או ברמה היותר כללית - להיות הפוקנציה שמצליחה להביא את הדברים מרמת הרעיון לרמת הביצוע תוך שיתוף פעולה הדוק עם יתר המנהלים שלצידי.

מישהי פעם לימדה אותי מונח שנקרא "מאפס לאימפקט" - לאורך דרכי המקצועית, ברגע שהושג אימפקט בתחום מסויים, המשכתי במגמת ההתקדמות והביאו פונקציה עם הניסיון וההתמחות בתחום הספציפי למלא את התפקיד שנועד לאיוש במשרה מלאה.

החלק הפחות מדובר בצמיחה בתוך הארגון, זה היכולת לסגל לעצמי מיומנויות של "שחרור" - אני לא לבד יותר, יש לתחום הזה אחראי/ת טוב/ה, מנוסה ומקצועי/ת אחר/ת. תני אמון. צאו לדרך.

בתחום הזה של אופרציה בכלל, ובטח בגדילה בתוך חברה שגדלה גם בעצמה, הצורך בסקייל דורש מיומנויות אקסטרא משופרות של יכולת לעשות דלגציה מלאה לתחום אחריות, תוך שמירה על מדדי ביצוע שיאפשרו ויזביליטי לכך שהתהליך ממשיך בסקייל שתכננו מלכתחילה כשהוחלט להביא את הפונקציה הייעודית.

אז מהם הנקודות העיקריות שלדעתי כדאי לשים עליהן דגש בגדילה בתוך הארגון?

1. מיפוי שאיפות למול חוזקות ויכולות קיימות
2. זיהוי הזדמנויות ותיאום ציפיות פנימי וחיצוני לאורך כל שלב בדרך
3. פרו-אקטיביות (!!!) הזדמנויות, לפעמים מגיעות מעצמן. לרוב אנחנו מייצרות אותן
4. מאפס לאימפקט ומיד לאחר מכן, ללמוד לשחרר.
   
   כולי תקווה שהדרך שלי תהווה נקודת מבט נוספת על יצירה ומינוף של הזדמנויות, בין אם פנימה ובין אם החוצה.