איזה כיף לראות אותך כאן :) איזה כיף לראות אותך כאן :)
נראה שיש לך חשבון איתנו, אתה יכול להתחבר כאן
נראה שאין לך עוד חשבון אצלנו, כאן אפשר להירשם
תום ריד
5 דק'
כיצד למנוע נטישת לקוחות באופן פרואקטיבי וריאקטיבי
כיצד למנוע נטישת לקוחות באופן פרואקטיבי וריאקטיבי
נטישה (Churn) היא המס שכל עסק SaaS משלם. אתם נלחמים בשיניים ובציפורניים כדי לגייס לקוחות, רק כדי לראות אותם חומקים מבין האצבעות. זה כואב, לא רק בגלל אובדן ההכנסה, אלא כי זה מסמל כישלון לספק ערך מתמשך. זה גורם לנו לשאול: "איפה פספסנו? איך נמנע מזה לקרות שוב?"
האמת היא: לעולם לא יהיה אפשר להוריד את אחוזי הנטישה שלנו לאפס. אבל אפשר למזער אותם, בין אם על ידי בניית מוצרים "דביקים" יותר או על ידי תכנון תהליכי עזיבה טובים יותר. אסטרטגיה זו כוללת שני מרכיבים מרכזיים:
אם תעשו את שניהם היטב, תפחיתו את הנטישה העכשווית ותגרמו לנטישה עתידית להיות פחות סבירה. וחשוב מכך, בין אם הם נשארים או עוזבים, אתם רוצים שהם יעזבו עם רושם חיובי. "פרידה טובה" מגדילה את הסיכוי שהם יחזרו מאוחר יותר או ימליצו עליכם למישהו אחר.
שימור הוא מדד שנמדד על פני תקופות זמן ארוכות - אי אפשר לכפות אותו בכוח בטווח הקצר. אבל אפשר להשפיע עליו בשלבים מרכזיים במחזור החיים של הלקוח. מניעה פרואקטיבית עוסקת בתכנון חוויות שהופכות את המוצר שלכם לכל כך בעל ערך וכל כך "דביק", שהביטול הופך ללא רציונלי.
רוב החברות אובססיביות לגבי המשתמש הראשון: להראות לו את "רגע ה-אהא", לדחוף אותו לאקטיבציה, לגרום לו לרכוש. מצוין, אבל מה קורה כשהמשתמש השני, החמישי או העשירי מצטרפים לחשבון?
הצרכים שלהם שונים:
כולם צריכים להרגיש פרודוקטיביים במהירות, כי תרומה מובילה למחויבות (buy-in). אם רק המשתמש הראשון נקלט כראוי, שימור הלקוחות שלכם יתייצב במקום. אם כל משתמש נקלט גם למוצר וגם לחשבון הספציפי שלו, השימור מצטבר ומתעצם.
שימור לקוחות חי ומת על פיצ'רים מסוג "חובה" (must-have), אלו שמשבצים אתכם כל כך עמוק בתהליכי העבודה, שהעזיבה מרגישה כואבת.
במאנדיי, אוטומציות הן דוגמה מושלמת. הן מפחיתות עבודה ידנית וחוסכות שעות של זמן. ברגע שצוברים אותן, הן הופכות לחלק בלתי נפרד מאופן הפעולה של הצוות. מעבר לפלטפורמה אחרת פירושו לבנות אותן מחדש מאפס, סיוט שאף אחד לא רוצה.
דוגמאות נוספות ב-SaaS:
המפתח הוא כפול:
ברגע שמשתמשים מעגנים את תהליכי העבודה שלהם על פיצ'רי ליבה, המוצר שלכם הופך מ"nice-to-have" ל"קריטי לעסק".
צוותים קטנים הופכים לצוותים גדולים. תהליכי עבודה פשוטים הופכים למערכות מורכבות. אם המוצר שלכם לא מתפתח יחד איתם, הם יצמחו מהר יותר מכם ויעזבו.
דוגמה: סטארט-אפ של חמישה אנשים עשוי לאהוב את השימוש במאנדיי למעקב אחר פרויקטים. אבל ברגע שהם יגיעו ל-50 איש, הם יצטרכו הרשאות מתקדמות, דשבורדים חוצי-מחלקות ואינטגרציות עם כלים ארגוניים. אם אלו לא קיימים, הם ימשיכו הלאה.
שימור לטווח ארוך דורש יכולת הסתגלות. זה אומר:
אם המוצר שלכם מרגיש קפוא בזמן שהלקוחות שלכם צומחים, נטישה היא לא רק אפשרית, היא בלתי נמנעת.
אפילו עם מאמצי שימור חזקים, חלק מהלקוחות עדיין יפנו לדלת שתוביל אותם החוצה. כאן נכנסים לתמונה תהליכי הביטול. הם לא נועדו ללכוד משתמשים, אלא ללמוד ולהציל היכן שאפשר. כשהם מבוצעים היטב, הם מחזירים לקוחות שתכננו לפרוש בהווה, ומספקים נתונים למניעת נטישה עתידית.
חשבו על תהליך הביטול כארבעה רגעים, לכל אחד אסטרטגיה משלו:
ההערכה היא שיש לכם כ-18 שניות בממוצע ללכוד מחדש את המשתמש בתהליך הביטול - אחרת הוא אבוד. השתמשו בזמן הזה בחוכמה.
המטרה היא לא ללכוד אותם, אלא להאט אותם מספיק כדי להציג חלופות. "במפרים" קטנים קונים לכם זמן מבלי להפוך את החוויה לעוינת. פזרו את החיכוך בקלילות על פני מספר שלבים.
דוגמה:
אם זה נעשה נכון, המשתמש לא ישים לב לחיכוך, זה פשוט ירגיש כמו חלק מהתהליך.
זהו החלק בעל הערך הרב ביותר בתהליך. זו הזדמנות לשאול את הלקוח בדיוק למה הוא מבטל. אני יודע, כולנו היינו שם - זה יכול להיות מאוד מאתגר לגרום למשתמשים לעצור את מה שהם עושים ולענות על סקר. במקרה זה, עם זאת, אנחנו בעמדה שבה אנו יכולים להפוך את הסקר לחובה, לשמור אותו כרב-ברירתי (עם אפשרות "אחר"), ואז להשתמש בתשובה כדי:
דוגמה: Spotify שואלת מדוע אתם עוזבים את חשבון הפרימיום. אם אתם אומרים "מחיר", הם לא רק מקבלים את זה, הם מציעים הנחת סטודנט או תוכנית משפחתית.
הנה דוגמה נוספת מ-Mailchimp - לאחר בחירת סיבה (זה יקר מדי) מופיעה תיבת מידע המאפשרת למשתמש ליצור קשר עם תמיכת הלקוחות כדי לבחון את אפשרויות המנוי שלו.
המטרה של הסקר היא לא רק הקשבה, אלא גם בתגובה חכמה לתשובות.
"שנאת הפסד" היא אחד המנופים הפסיכולוגיים החזקים ביותר בתהליכי ביטול. אנשים חשים את כאב האובדן בעוצמה רבה יותר מאשר את שמחת הרווח. במילים אחרות: האיום של אובדן מה שכבר יש להם הוא מניע חזק הרבה יותר מהבטחה למשהו טוב יותר.
הטעות שחברות רבות עושות? שמירה על מסר גנרי מדי. "תאבד גישה לחשבונך" לא באמת מזיז. במיוחד עבור מנהלי חשבון (שייתכן שאפילו לא משתמשים במוצר מדי יום), שורה זו היא מופשטת. היא לא כואבת.
אתם צריכים להפוך את האובדן לאישי, ספציפי ומוכוון-צוות.
דוגמאות:
אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה: לדרוש מהמשתמשים לאשר שהם מבינים ומכירים בתוצאות. תיבת סימון שאומרת, "אני מבין/ה שביטול המנוי ימחק את כל תהליכי העבודה של הצוות והחברה שלי." זה מרגיש סופי, והסופיות הזו מספיקה לעתים קרובות כדי לגרום לאנשים לעצור.
מבחינת עיצוב - אנו רוצים שהרגע הזה יתפוס את תשומת ליבם, ולכן חשוב שיהיה ייחודי ויזואלית הן במסר והן בעיצוב כדי להשרות תחושת אובדן וסופיות.
אם "שנאת ההפסד" היא החסם הרגשי, הצעת ההצלה היא הממתיק הרציונלי. יחד, הם יוצרים את רגע ה"אתה בטוח?" שבו נטישה הופכת לשימור.
אבל כאן טמונה המלכודת: רוב החברות זורקות הצעות עצלות וגורפות - 10% הנחה, או "בטוח? קבל חודש חינם!" שמרגישות נואשות ולא רלוונטיות. גרוע מכך, הן מאמנות משתמשים לבטל רק כדי לקבל הנחה.
הצעת הצלה מצוינת מרגישה כמו תמיכה, לא כמו שוחד. היא הקשרית, מותאמת אישית וקלה להבנה.
דוגמאות:
Asana הולכת צעד נוסף על ידי זיהוי המקומות (seats) שאינם בשימוש בתוכנית שלכם ומציעה באופן יזום להפחית את המנוי שלכם רק למה שהשתמשתם בו.
גם המבנה חשוב. הצעת הצלה עובדת הכי טוב בסוף התהליך, לאחר ש"שנאת ההפסד" יצרה היסוס. היא צריכה להרגיש כמו הגשר האחרון: "אנו נבין אם תעזבו, אבל הנה משהו שיהפוך את ההישארות לקלה יותר."
כאשר זה נעשה נכון, תהליך הביטול שלכם נקרא כמו משפך:
גם אם המשתמש עדיין עוזב, הוא עוזב בתחושה שהבינו אותו. והרצון הטוב הזה הוא דלק לשימור עתידי.
לא כל ביטול ניתן להציל. אבל כל ביטול יכול להפוך לרושם חיובי על המותג.
הודעת פרידה חמה, אישור על זמינות הנתונים, אולי אפילו מתנת פרידה (למשל כלי ייצוא, מדריך משאבים, או בונוס הפניה) מבטיחה שהם עוזבים עם רצון טוב. ורצון טוב שומר על הדלת פתוחה לחזרה עתידית.
מניעת נטישה אינה עניין של פתרון קסם אחד. היא עוסקת בבניית שימור לאורך כל מסע המוצר ובהתייחסות לביטולים כהזדמנויות, לא ככישלונות.
ותמיד, תמיד, השאירו לקוחות עם חוויה טובה, גם כשהם עוזבים. כי נטישה היום לא אומרת נטישה לנצח.
אייל אפלבאום
3 דק'
הכל אישי - כשפרסונליזציה פוגשת סקייל והופכת למנוע צמיחה.
בדרך כלל, סיפורי שינוי מתחילים במשבר. רק כשאין ברירה עושים שינויים. אצלנו בבינגו בליץ, השינוי נולד דווקא בזמן הצלחה. המשחק היה יציב ורווחי, לכאורה הכל טוב. הרבה חברות לא היו נוגעות, שנאמר: “If it ain’t broken, don’t fix it” אבל בדיוק כאן טמונה הסכנה הגדולה של המצליחים. סטגנציה היא דבר שעלול להזדחל גם לעסקים הכי מצליחים - והיא מסוכנת לאללה.
אז חיפשנו את הצעד הבא שייצר קפיצה אמיתית בביזנס. במשחק שלנו, הבנו שהאתגר האמיתי הוא לזהות איפה הכי נכון להשקיע, וגילינו שהתשובה נמצאת דווקא במקום הכי פחות צפוי ואולי לא הכי סקסי - באופרציה.
בעולם הגיימינג, כמות וקצב שחרור התוכן למשחקים משפיעים מאוד על המדדים המרכזיים. כל הזמן צריך לחדש, לרגש, להגניב. התחרות בשוק כל כך גדולה, עם מספר עצום של משחקים שרק הולך ועולה, ויש אינספור מתחרים על זמנם ותשומת לבם של השחקנים. זה אוקיינוס אדום שחייבים לבלוט בו. אם לא תחדש – תיעלם.
לכן, כל תוכן חדש שעולה למשחק נעטף בהצעות רכישה מגוונות הצעות ערך יחודיות עבור השחקן לכל הצעה.
בעולמות ה-B2C עם מיליוני שחקנים ששונים מאוד זה מזה, יש משקל מאוד גבוה להתאמת ההצעה לשחקן: ככל שנדע להתאים את ההצעה לפרסונה ולסיטואציה הספציפית של השחקן - כך נגדיל את הערך גם עבורו וגם עבורנו. WIN-WIN.
כשהתחלנו לנתח את תהליך הצעות הרכישה מ-A-Z, זיהינו מגבלה ברורה: מספר ההצעות שיכולנו לייצר ולהעלות בפועל היה מוגבל מבחינה טכנית. כל הצעה דרשה תהליך תפעולי כבד שכלל קבצי אקסל גדולים, עדכונים ידניים מפרכים (אהלן טעויות אנוש!) ותיאום בין מספר צוותים במקביל. במילים אחרות: סיוט תפעולי. מצאנו שהמערכת והתהליכים הקיימים לא היו ערוכים לפרסונליזציה בהיקף רחב ולכן לא איפשרו את ה-Upscale השאפתני שהצבנו לעצמנו.
1. קודם כל – עשינו קפה. מיד אח"כ הקמנו Task Force בין־תחומי בהובלת מנהל המוצר, שכלל אנשי מונטיזציה, כלכלה, אופרציה, פיתוח, עיצוב ו־AI. כל איש ואשת מקצוע היו שותפים מלאים בהגדרה משותפת של הבעיה ובתכנון הפתרון. המטרה הייתה ברורה: לפתח מנוע הצעות חדש שיתמודד עם מגבלות הזמן והכמות, יאפשר פרסונליזציה רחבה אך סופר-מדויקת, וישמש תשתית גמישה להטמעה במוצרים נוספים. זוהי דוגמה ל־DNA של עבודה חוצת-תחומים שאיפשרה לנו לבחון את האתגר מזוויות שונות ולבנות פתרון מדויק מקצה לקצה.
2. בנינו מוצר תשתיתי אחד שמרכז את כל תהליך ניהול והפקת ההצעות החל מהנתונים והחישובים, דרך החוקים העסקיים, ועד העלייה לאוויר באופן מהיר ומדויק. במקום תהליכים ידניים ומבוזרים שהפכו הכל לכבד ומסועף, כל התהליך מתבצע ממקום אחד, עם יכולת להתאים הצעות בקנה מידה גדול, להריץ אסטרטגיות חדשות ולשפר קיימות.
התוצאה הייתה ברורה: הזמן שלוקח להביא הצעת רכישה מרעיון לפרודקשן התקצר פי חמישה (!) מימים - לשעות. המערכת החדשה פתחה בפנינו עולם חדש של פרסונליזציה, עם אפשרות לייצר הרבה יותר הצעות מותאמות לשחקנים.
בנוסף, המערכת העניקה לנו גם יכולות שלא היו קיימות קודם, הכוללות התאמת מחיר ותוכן תוך שימוש במודלי AI, יכולת Testing A/B מובנית שמאפשרת סקייל רחב וכלים ויזואליים לניהול אסטרטגיית המונטיזציה. מעבר לדיוק ולחדשנות, המערכת חוסכת גם זמן תפעולי בכל פיצ’ר שבו היא מוטמעת, שכן רכיב ההתאמה כבר קיים, נכנס בקלות לכל מוצר חדש, מקצר את זמני הפיתוח וחוסך בעלויות.
כיום המוצר בתהליכי הטמעה בסטודיואים נוספים בפלייטיקה. גאוות הסטודיו.
מה שאיפשר את המהלך הזה היא תרבות עבודה שמאתגרת הנחות יסוד, מסתכלת לעומק על התהליכים, ומעצבת פתרונות בשיתוף פעולה, עם חדשנות בכל שלב ושאיפה מתמדת למצוינות. כמי שצמח בעולמות הפרודקט בפלייטיקה, מניהול מוצר להובלת מחלקת המוצר באחד מהסטודיואים המצליחים ביותר, למדתי שפריצת דרך אמיתית מתרחשת כשמעזים להתבונן לעומק באתגר, לזהות בו הזדמנות ולבנות פתרון יצירתי שמחובר לערכים ולמטרות של הארגון. החלק הקריטי בעבודת המוצר הוא היכולת לנסח נכון את הבעיה, להבין את השורשים שלה ולא להסתפק בהשתקת סימפטומים, ולתרגם את כל זה לאפיון שמקדם את החברה. צמיחה אמיתית מתרחשת כשמבינים שחוקים נועדו כדי לשבור אותם, וכשיש את האומץ לעשות זאת.
מרינה רישר
3 דק'
מה באמת הופך מנהל מוצר טוב למעולה?
הגעתי לעולם ניהול המוצר אחרי שנים ארוכות בפיתוח, בהן הובלתי קבוצות פיתוח רחבות ומגוונות. המעבר הזה גרם לי להבין מהר מאוד: ניהול מוצר הוא מקצוע שנמצא בצומת של שלושה עולמות-
הלקוחות – עם הבעיות, הצרכים והכאב שלהם.
הטכנולוגיה – היכולות ההנדסיות והפתרונות שאפשר לבנות.
הבנה עסקית – המטרות, היעדים והכיוון של החברה.
מנהל מוצר חי כל הזמן על קו התפר הזה: הוא העוגן שמתרגם בעיות לפתרונות, מאזן בין הנדסה להבנה עסקית, ומוודא שהתוצאה הסופית משרתת את המשתמש, את הצוות ואת החברה. והטיפים שמלווים אותי היום נולדו בדיוק מהתובנה הזו.
בתחילת הדרך חשבתי שאני כאן כדי לנהל את הפיצ’רים וה־roadmap. היום אני יודעת שהתפקיד שלי הוא לחבר בין אנשים, טכנולוגיה והבנה עסקית, ולהפוך את החזון המשותף לתוצאות אמיתיות. כשמאמצים את הגישה הזאת, הכל משתנה: תיאום בין הצוותים משתפר, פתרונות יצירתיים צצים, ותוצאות מוחשיות נראות בכל מקום. במהלך השנים אספתי תובנות ודגשים שעזרו לי לניהול אנשים וצמיחה בצוות.
אחד הלקחים הראשונים שלי היה פשוט: הגדרתי דשבורד עם 20 מדדים. בפועל, אף אחד לא השתמש בהם. כשהקשבתי ללקוחות, הבנתי שהם רוצים שלושה מספרים פשוטים. הפיצ'ר הבא, מינימליסטי לחלוטין, הפך לאחד האהובים ביותר. ההבנה הזו שינתה לי את כל הגישה: לפני שבונים, צריך להקשיב - וזה מתחיל מהצוות שלך.
במבט ראשון אלה נשמעים כמו כללי אצבע לניהול בכלל, אבל כשמדובר בניהול מוצר, הם קריטיים שבעתיים כי למנהל מוצר אין כמעט "כוח היררכי". מנהל מוצר פועל מול פיתוח, שיווק, מכירות, הנהלה ולקוחות – בלי שאף אחד מהם מדווח אליו ישירות. מה שמאפשר להצליח בתפקיד, זה בדיוק אותם יסודות: אמון, הקשבה, חיבור לאנשים ויכולת לרתום אותם לחזון משותף.
ניהול מוצר לא נראה היום כמו לפני 10 שנים, והוא לא יראה אותו דבר בעוד 5. הלקוחות, השווקים והטכנולוגיות משתנים. הגל הגדול ביותר שמטלטל אותנו עכשיו הוא בינה מלאכותית. AI משנה לא רק את הכלים שלנו, הוא מזרז כתיבת טיוטות של אפיונים, ניתוח דאטה ובדיקת רעיונות. אבל הוא לא מחליף את הדבר שהופך מנהל מוצר למעולה: חיבור אמיתי ללקוחות, שיפוט מקצועי, אינטואיציה והבנה עמוקה של המשתמשים.
בעולם שמתפתח כל הזמן, התפקיד שלנו כמנהלי מוצר הוא ללמוד, להתאים את עצמנו, וליישם את היכולות האנושיות והמקצועיות שלנו בצורה שמביאה ערך אמיתי למוצר ולחברה.
גם בעולם של כלים חכמים, ההשפעה האמיתית שלנו כמנהלי מוצר נשענת על:
ניהול מוצר הוא מסע של למידה מתמשכת. יהיו טעויות, נפילות וגם הצלחות גדולות. בסטארטאפ הלחץ לתוצאות מהירות הוא אדיר, אבל מה שקובע הצלחה לטווח ארוך זה היכולת לצמוח יחד עם הצוות והמוצר, להקשיב וללמוד כל הזמן.
למייסדים ומנהלי מוצר צעירים: המיומנויות הטכניות חשובות, אבל מה שבאמת מבדיל זה היכולת לחבר בין אנשים, טכנולוגיה והבנה עסקית. זה לא קורה בן לילה - זה מתפתח דרך ניסוי וטעייה מתמשכים, שיחות עם לקוחות, ותהליכים שמתחדדים עם הזמן.
אף אחד לא נולד מנהל מוצר מעולה. מה שבאמת הופך מנהל מוצר טוב למעולה זה לא לדעת הכול, אלא להישאר סקרן, להקשיב ולבנות מערכות יחסים. בסוף, זה מה שמוביל את המוצר ואת הקריירה להצלחה אמיתית.
בלוג
6 דק'
עדי מזור קריו
כיצד בינה מלאכותית רב-מודאלית מחוללת מהפכה באינטראקציה בין אדם למכונה?
בלוג
5 דק'
אביחי ניסנבאום
במיוחד בתקופות משבר: התפקיד המרכזי של קרנות בתמיכה ביזמי סטרטאפים
בלוג
4 דק'
אמיתי בונה
עושים סדר: באיזה מודל AI כדאי להשתמש לאיזו משימה?
בלוג
5 דק'
עדי מזור קריו
בינה מלאכותית אינטואיטיבית (חלק 2): הנחיות UX למוצרי Gen AI, יישום התיאוריה בפועל
בלוג
7 דק'
עדי מזור קריו
בינה מלאכותית אינטואיטיבית (חלק 1)- מדריך לחוויית משתמש למוצרי AI
בלוג
7 דק'
עדי מזור קריו
מעבר לשיתוף פעולה: מדוע שילוב של אדם ובינה מלאכותית הוא השלב הבא?
בלוג
6 דק'
תום רוזן
איך להפוך את ה-AI שלכם לאמין ובטוח יותר
בלוג
5 דק'
אמיתי בונה
איך לזהות טקסט שנכתב בעזרת ChaGPT?
בלוג
4 דק'
אמיתי בונה
איך לגרום ל-ChatGPT לכתוב בסגנון שלי?
בלוג
3 דק'
אמיתי בונה
ה-ChatGPT שלכם כבר לא יהיה אותו הדבר: הכירו את Custom Instructions
בלוג
6 דק'
אלון יפה
השפעות הבינה המלאכותית על מתקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS attacks)
בלוג
3 דק'
אמיתי בונה
איך להפוך את ChatGPT למומחה SQL שיודע לשלוף מידע מהדאטה בייס שלכם
בלוג
4 דק'
דין פאר
איך הגעתי ל7 מיליון חשיפות ב-3 ימים ואיך זה השפיע על הפייפליין?
בלוג
4 דק'
עמית בן-דור
טכנולוגיית AI כבר כאן, אבל מה עם מי שיטמיע אותה?
בלוג
4 דק'
רון רייטר
מהפכת ה-AI: איך אפשר לנצל את היתרונות של ChatGPT מבלי להסתכן בדליפת מידע רגיש?
בלוג
3 דק'
אמיתי בונה
מרעיון למוצר תוך 3 שעות: כך פיתחתי אפליקציית פייתון מבוססת GPT בלי לכתוב שורת קוד אחת!
בלוג
5 דק'
תומר צוקר
לפרוץ את גבולות היזמות עם כלי ה- Generative AI
בלוג
6 דק'
צוף בר-אור
מורה נבוכים למהפכת ה-AI
בלוג
4 דק'
עו"ד נתנאלה טרייסטמן
סטארטאפים כמשתמשי AI: שיקולים משפטיים שכל סטארט-אפ צריך לחשוב עליהם
בלוג
4 דק'
אמיתי בונה
קידום אורגני בתוך ChatGPT - יש דבר כזה?
בלוג
3 דק'
אמיתי בונה
הכירו את קוד אינטרפרטר: האנליסט ומדען נתונים הפרטי שלכם
בלוג
3 דק'
אמיתי בונה
הכירו את ה"סוכנים" (AI Agents), ההייפ החדש שמסעיר את הרשת
בלוג
3 דק'
אמיתי בונה
5 פלאגינס שיעזרו לכם להיות יעילים יותר בעבודה
בלוג
4 דק'
אמיתי בונה
מה זה פלאגינס, ואיך הם ישנו את האינטרנט
בלוג
4 דק'
אמיתי בונה
המדריך לפרומפטיסט המתחיל
בלוג
4 דק'
אמיתי בונה
מהפכת הזהות הדיגיטלית כבר כאן
בלוג
בלוג
5 דק'
טום ריד
כיצד למנוע נטישת לקוחות באופן פרואקטיבי וריאקטיבי
נטישה (Churn) היא המס שכל עסק SaaS משלם. אתם נלחמים בשיניים ובציפורניים כדי לגייס לקוחות, רק כדי לראות אותם חומקים מבין האצבעות. זה כואב, לא רק בגלל אובדן ההכנסה, אלא כי זה מסמל כישלון לספק ערך מתמשך. זה גורם לנו לשאול: "איפה פספסנו? איך נמנע מזה לקרות שוב?"
האמת היא: לעולם לא יהיה אפשר להוריד את אחוזי הנטישה שלנו לאפס. אבל אפשר למזער אותם, בין אם על ידי בניית מוצרים "דביקים" יותר או על ידי תכנון תהליכי עזיבה טובים יותר. אסטרטגיה זו כוללת שני מרכיבים מרכזיים:
אם תעשו את שניהם היטב, תפחיתו את הנטישה העכשווית ותגרמו לנטישה עתידית להיות פחות סבירה. וחשוב מכך, בין אם הם נשארים או עוזבים, אתם רוצים שהם יעזבו עם רושם חיובי. "פרידה טובה" מגדילה את הסיכוי שהם יחזרו מאוחר יותר או ימליצו עליכם למישהו אחר.
שימור הוא מדד שנמדד על פני תקופות זמן ארוכות - אי אפשר לכפות אותו בכוח בטווח הקצר. אבל אפשר להשפיע עליו בשלבים מרכזיים במחזור החיים של הלקוח. מניעה פרואקטיבית עוסקת בתכנון חוויות שהופכות את המוצר שלכם לכל כך בעל ערך וכל כך "דביק", שהביטול הופך ללא רציונלי.
רוב החברות אובססיביות לגבי המשתמש הראשון: להראות לו את "רגע ה-אהא", לדחוף אותו לאקטיבציה, לגרום לו לרכוש. מצוין, אבל מה קורה כשהמשתמש השני, החמישי או העשירי מצטרפים לחשבון?
הצרכים שלהם שונים:
כולם צריכים להרגיש פרודוקטיביים במהירות, כי תרומה מובילה למחויבות (buy-in). אם רק המשתמש הראשון נקלט כראוי, שימור הלקוחות שלכם יתייצב במקום. אם כל משתמש נקלט גם למוצר וגם לחשבון הספציפי שלו, השימור מצטבר ומתעצם.
שימור לקוחות חי ומת על פיצ'רים מסוג "חובה" (must-have), אלו שמשבצים אתכם כל כך עמוק בתהליכי העבודה, שהעזיבה מרגישה כואבת.
במאנדיי, אוטומציות הן דוגמה מושלמת. הן מפחיתות עבודה ידנית וחוסכות שעות של זמן. ברגע שצוברים אותן, הן הופכות לחלק בלתי נפרד מאופן הפעולה של הצוות. מעבר לפלטפורמה אחרת פירושו לבנות אותן מחדש מאפס, סיוט שאף אחד לא רוצה.
דוגמאות נוספות ב-SaaS:
המפתח הוא כפול:
ברגע שמשתמשים מעגנים את תהליכי העבודה שלהם על פיצ'רי ליבה, המוצר שלכם הופך מ"nice-to-have" ל"קריטי לעסק".
צוותים קטנים הופכים לצוותים גדולים. תהליכי עבודה פשוטים הופכים למערכות מורכבות. אם המוצר שלכם לא מתפתח יחד איתם, הם יצמחו מהר יותר מכם ויעזבו.
דוגמה: סטארט-אפ של חמישה אנשים עשוי לאהוב את השימוש במאנדיי למעקב אחר פרויקטים. אבל ברגע שהם יגיעו ל-50 איש, הם יצטרכו הרשאות מתקדמות, דשבורדים חוצי-מחלקות ואינטגרציות עם כלים ארגוניים. אם אלו לא קיימים, הם ימשיכו הלאה.
שימור לטווח ארוך דורש יכולת הסתגלות. זה אומר:
אם המוצר שלכם מרגיש קפוא בזמן שהלקוחות שלכם צומחים, נטישה היא לא רק אפשרית, היא בלתי נמנעת.
אפילו עם מאמצי שימור חזקים, חלק מהלקוחות עדיין יפנו לדלת שתוביל אותם החוצה. כאן נכנסים לתמונה תהליכי הביטול. הם לא נועדו ללכוד משתמשים, אלא ללמוד ולהציל היכן שאפשר. כשהם מבוצעים היטב, הם מחזירים לקוחות שתכננו לפרוש בהווה, ומספקים נתונים למניעת נטישה עתידית.
חשבו על תהליך הביטול כארבעה רגעים, לכל אחד אסטרטגיה משלו:
ההערכה היא שיש לכם כ-18 שניות בממוצע ללכוד מחדש את המשתמש בתהליך הביטול - אחרת הוא אבוד. השתמשו בזמן הזה בחוכמה.
המטרה היא לא ללכוד אותם, אלא להאט אותם מספיק כדי להציג חלופות. "במפרים" קטנים קונים לכם זמן מבלי להפוך את החוויה לעוינת. פזרו את החיכוך בקלילות על פני מספר שלבים.
דוגמה:
אם זה נעשה נכון, המשתמש לא ישים לב לחיכוך, זה פשוט ירגיש כמו חלק מהתהליך.
זהו החלק בעל הערך הרב ביותר בתהליך. זו הזדמנות לשאול את הלקוח בדיוק למה הוא מבטל. אני יודע, כולנו היינו שם - זה יכול להיות מאוד מאתגר לגרום למשתמשים לעצור את מה שהם עושים ולענות על סקר. במקרה זה, עם זאת, אנחנו בעמדה שבה אנו יכולים להפוך את הסקר לחובה, לשמור אותו כרב-ברירתי (עם אפשרות "אחר"), ואז להשתמש בתשובה כדי:
דוגמה: Spotify שואלת מדוע אתם עוזבים את חשבון הפרימיום. אם אתם אומרים "מחיר", הם לא רק מקבלים את זה, הם מציעים הנחת סטודנט או תוכנית משפחתית.
הנה דוגמה נוספת מ-Mailchimp - לאחר בחירת סיבה (זה יקר מדי) מופיעה תיבת מידע המאפשרת למשתמש ליצור קשר עם תמיכת הלקוחות כדי לבחון את אפשרויות המנוי שלו.
המטרה של הסקר היא לא רק הקשבה, אלא גם בתגובה חכמה לתשובות.
"שנאת הפסד" היא אחד המנופים הפסיכולוגיים החזקים ביותר בתהליכי ביטול. אנשים חשים את כאב האובדן בעוצמה רבה יותר מאשר את שמחת הרווח. במילים אחרות: האיום של אובדן מה שכבר יש להם הוא מניע חזק הרבה יותר מהבטחה למשהו טוב יותר.
הטעות שחברות רבות עושות? שמירה על מסר גנרי מדי. "תאבד גישה לחשבונך" לא באמת מזיז. במיוחד עבור מנהלי חשבון (שייתכן שאפילו לא משתמשים במוצר מדי יום), שורה זו היא מופשטת. היא לא כואבת.
אתם צריכים להפוך את האובדן לאישי, ספציפי ומוכוון-צוות.
דוגמאות:
אפשר לקחת את זה צעד אחד קדימה: לדרוש מהמשתמשים לאשר שהם מבינים ומכירים בתוצאות. תיבת סימון שאומרת, "אני מבין/ה שביטול המנוי ימחק את כל תהליכי העבודה של הצוות והחברה שלי." זה מרגיש סופי, והסופיות הזו מספיקה לעתים קרובות כדי לגרום לאנשים לעצור.
מבחינת עיצוב - אנו רוצים שהרגע הזה יתפוס את תשומת ליבם, ולכן חשוב שיהיה ייחודי ויזואלית הן במסר והן בעיצוב כדי להשרות תחושת אובדן וסופיות.
אם "שנאת ההפסד" היא החסם הרגשי, הצעת ההצלה היא הממתיק הרציונלי. יחד, הם יוצרים את רגע ה"אתה בטוח?" שבו נטישה הופכת לשימור.
אבל כאן טמונה המלכודת: רוב החברות זורקות הצעות עצלות וגורפות - 10% הנחה, או "בטוח? קבל חודש חינם!" שמרגישות נואשות ולא רלוונטיות. גרוע מכך, הן מאמנות משתמשים לבטל רק כדי לקבל הנחה.
הצעת הצלה מצוינת מרגישה כמו תמיכה, לא כמו שוחד. היא הקשרית, מותאמת אישית וקלה להבנה.
דוגמאות:
Asana הולכת צעד נוסף על ידי זיהוי המקומות (seats) שאינם בשימוש בתוכנית שלכם ומציעה באופן יזום להפחית את המנוי שלכם רק למה שהשתמשתם בו.
גם המבנה חשוב. הצעת הצלה עובדת הכי טוב בסוף התהליך, לאחר ש"שנאת ההפסד" יצרה היסוס. היא צריכה להרגיש כמו הגשר האחרון: "אנו נבין אם תעזבו, אבל הנה משהו שיהפוך את ההישארות לקלה יותר."
כאשר זה נעשה נכון, תהליך הביטול שלכם נקרא כמו משפך:
גם אם המשתמש עדיין עוזב, הוא עוזב בתחושה שהבינו אותו. והרצון הטוב הזה הוא דלק לשימור עתידי.
לא כל ביטול ניתן להציל. אבל כל ביטול יכול להפוך לרושם חיובי על המותג.
הודעת פרידה חמה, אישור על זמינות הנתונים, אולי אפילו מתנת פרידה (למשל כלי ייצוא, מדריך משאבים, או בונוס הפניה) מבטיחה שהם עוזבים עם רצון טוב. ורצון טוב שומר על הדלת פתוחה לחזרה עתידית.
מניעת נטישה אינה עניין של פתרון קסם אחד. היא עוסקת בבניית שימור לאורך כל מסע המוצר ובהתייחסות לביטולים כהזדמנויות, לא ככישלונות.
ותמיד, תמיד, השאירו לקוחות עם חוויה טובה, גם כשהם עוזבים. כי נטישה היום לא אומרת נטישה לנצח.
בלוג
בלוג
3 דק'
אייל אפלבאום...
בדרך כלל, סיפורי שינוי מתחילים במשבר. רק כשאין ברירה עושים שינויים. אצלנו בבינגו בליץ, השינוי נולד דווקא בזמן הצלחה. המשחק היה יציב ורווחי, לכאורה הכל טוב. הרבה חברות לא היו נוגעות, שנאמר: “If it ain’t broken, don’t fix it” אבל בדיוק כאן טמונה הסכנה הגדולה של המצליחים. סטגנציה היא דבר שעלול להזדחל גם לעסקים הכי מצליחים - והיא מסוכנת לאללה.
אז חיפשנו את הצעד הבא שייצר קפיצה אמיתית בביזנס. במשחק שלנו, הבנו שהאתגר האמיתי הוא לזהות איפה הכי נכון להשקיע, וגילינו שהתשובה נמצאת דווקא במקום הכי פחות צפוי ואולי לא הכי סקסי - באופרציה.
בעולם הגיימינג, כמות וקצב שחרור התוכן למשחקים משפיעים מאוד על המדדים המרכזיים. כל הזמן צריך לחדש, לרגש, להגניב. התחרות בשוק כל כך גדולה, עם מספר עצום של משחקים שרק הולך ועולה, ויש אינספור מתחרים על זמנם ותשומת לבם של השחקנים. זה אוקיינוס אדום שחייבים לבלוט בו. אם לא תחדש – תיעלם.
לכן, כל תוכן חדש שעולה למשחק נעטף בהצעות רכישה מגוונות הצעות ערך יחודיות עבור השחקן לכל הצעה.
בעולמות ה-B2C עם מיליוני שחקנים ששונים מאוד זה מזה, יש משקל מאוד גבוה להתאמת ההצעה לשחקן: ככל שנדע להתאים את ההצעה לפרסונה ולסיטואציה הספציפית של השחקן - כך נגדיל את הערך גם עבורו וגם עבורנו. WIN-WIN.
כשהתחלנו לנתח את תהליך הצעות הרכישה מ-A-Z, זיהינו מגבלה ברורה: מספר ההצעות שיכולנו לייצר ולהעלות בפועל היה מוגבל מבחינה טכנית. כל הצעה דרשה תהליך תפעולי כבד שכלל קבצי אקסל גדולים, עדכונים ידניים מפרכים (אהלן טעויות אנוש!) ותיאום בין מספר צוותים במקביל. במילים אחרות: סיוט תפעולי. מצאנו שהמערכת והתהליכים הקיימים לא היו ערוכים לפרסונליזציה בהיקף רחב ולכן לא איפשרו את ה-Upscale השאפתני שהצבנו לעצמנו.
1. קודם כל – עשינו קפה. מיד אח"כ הקמנו Task Force בין־תחומי בהובלת מנהל המוצר, שכלל אנשי מונטיזציה, כלכלה, אופרציה, פיתוח, עיצוב ו־AI. כל איש ואשת מקצוע היו שותפים מלאים בהגדרה משותפת של הבעיה ובתכנון הפתרון. המטרה הייתה ברורה: לפתח מנוע הצעות חדש שיתמודד עם מגבלות הזמן והכמות, יאפשר פרסונליזציה רחבה אך סופר-מדויקת, וישמש תשתית גמישה להטמעה במוצרים נוספים. זוהי דוגמה ל־DNA של עבודה חוצת-תחומים שאיפשרה לנו לבחון את האתגר מזוויות שונות ולבנות פתרון מדויק מקצה לקצה.
2. בנינו מוצר תשתיתי אחד שמרכז את כל תהליך ניהול והפקת ההצעות החל מהנתונים והחישובים, דרך החוקים העסקיים, ועד העלייה לאוויר באופן מהיר ומדויק. במקום תהליכים ידניים ומבוזרים שהפכו הכל לכבד ומסועף, כל התהליך מתבצע ממקום אחד, עם יכולת להתאים הצעות בקנה מידה גדול, להריץ אסטרטגיות חדשות ולשפר קיימות.
התוצאה הייתה ברורה: הזמן שלוקח להביא הצעת רכישה מרעיון לפרודקשן התקצר פי חמישה (!) מימים - לשעות. המערכת החדשה פתחה בפנינו עולם חדש של פרסונליזציה, עם אפשרות לייצר הרבה יותר הצעות מותאמות לשחקנים.
בנוסף, המערכת העניקה לנו גם יכולות שלא היו קיימות קודם, הכוללות התאמת מחיר ותוכן תוך שימוש במודלי AI, יכולת Testing A/B מובנית שמאפשרת סקייל רחב וכלים ויזואליים לניהול אסטרטגיית המונטיזציה. מעבר לדיוק ולחדשנות, המערכת חוסכת גם זמן תפעולי בכל פיצ’ר שבו היא מוטמעת, שכן רכיב ההתאמה כבר קיים, נכנס בקלות לכל מוצר חדש, מקצר את זמני הפיתוח וחוסך בעלויות.
כיום המוצר בתהליכי הטמעה בסטודיואים נוספים בפלייטיקה. גאוות הסטודיו.
מה שאיפשר את המהלך הזה היא תרבות עבודה שמאתגרת הנחות יסוד, מסתכלת לעומק על התהליכים, ומעצבת פתרונות בשיתוף פעולה, עם חדשנות בכל שלב ושאיפה מתמדת למצוינות. כמי שצמח בעולמות הפרודקט בפלייטיקה, מניהול מוצר להובלת מחלקת המוצר באחד מהסטודיואים המצליחים ביותר, למדתי שפריצת דרך אמיתית מתרחשת כשמעזים להתבונן לעומק באתגר, לזהות בו הזדמנות ולבנות פתרון יצירתי שמחובר לערכים ולמטרות של הארגון. החלק הקריטי בעבודת המוצר הוא היכולת לנסח נכון את הבעיה, להבין את השורשים שלה ולא להסתפק בהשתקת סימפטומים, ולתרגם את כל זה לאפיון שמקדם את החברה. צמיחה אמיתית מתרחשת כשמבינים שחוקים נועדו כדי לשבור אותם, וכשיש את האומץ לעשות זאת.
בלוג
בלוג
3 דק'
מרינה רישר...
הגעתי לעולם ניהול המוצר אחרי שנים ארוכות בפיתוח, בהן הובלתי קבוצות פיתוח רחבות ומגוונות. המעבר הזה גרם לי להבין מהר מאוד: ניהול מוצר הוא מקצוע שנמצא בצומת של שלושה עולמות-
הלקוחות – עם הבעיות, הצרכים והכאב שלהם.
הטכנולוגיה – היכולות ההנדסיות והפתרונות שאפשר לבנות.
הבנה עסקית – המטרות, היעדים והכיוון של החברה.
מנהל מוצר חי כל הזמן על קו התפר הזה: הוא העוגן שמתרגם בעיות לפתרונות, מאזן בין הנדסה להבנה עסקית, ומוודא שהתוצאה הסופית משרתת את המשתמש, את הצוות ואת החברה. והטיפים שמלווים אותי היום נולדו בדיוק מהתובנה הזו.
בתחילת הדרך חשבתי שאני כאן כדי לנהל את הפיצ’רים וה־roadmap. היום אני יודעת שהתפקיד שלי הוא לחבר בין אנשים, טכנולוגיה והבנה עסקית, ולהפוך את החזון המשותף לתוצאות אמיתיות. כשמאמצים את הגישה הזאת, הכל משתנה: תיאום בין הצוותים משתפר, פתרונות יצירתיים צצים, ותוצאות מוחשיות נראות בכל מקום. במהלך השנים אספתי תובנות ודגשים שעזרו לי לניהול אנשים וצמיחה בצוות.
אחד הלקחים הראשונים שלי היה פשוט: הגדרתי דשבורד עם 20 מדדים. בפועל, אף אחד לא השתמש בהם. כשהקשבתי ללקוחות, הבנתי שהם רוצים שלושה מספרים פשוטים. הפיצ'ר הבא, מינימליסטי לחלוטין, הפך לאחד האהובים ביותר. ההבנה הזו שינתה לי את כל הגישה: לפני שבונים, צריך להקשיב - וזה מתחיל מהצוות שלך.
במבט ראשון אלה נשמעים כמו כללי אצבע לניהול בכלל, אבל כשמדובר בניהול מוצר, הם קריטיים שבעתיים כי למנהל מוצר אין כמעט "כוח היררכי". מנהל מוצר פועל מול פיתוח, שיווק, מכירות, הנהלה ולקוחות – בלי שאף אחד מהם מדווח אליו ישירות. מה שמאפשר להצליח בתפקיד, זה בדיוק אותם יסודות: אמון, הקשבה, חיבור לאנשים ויכולת לרתום אותם לחזון משותף.
ניהול מוצר לא נראה היום כמו לפני 10 שנים, והוא לא יראה אותו דבר בעוד 5. הלקוחות, השווקים והטכנולוגיות משתנים. הגל הגדול ביותר שמטלטל אותנו עכשיו הוא בינה מלאכותית. AI משנה לא רק את הכלים שלנו, הוא מזרז כתיבת טיוטות של אפיונים, ניתוח דאטה ובדיקת רעיונות. אבל הוא לא מחליף את הדבר שהופך מנהל מוצר למעולה: חיבור אמיתי ללקוחות, שיפוט מקצועי, אינטואיציה והבנה עמוקה של המשתמשים.
בעולם שמתפתח כל הזמן, התפקיד שלנו כמנהלי מוצר הוא ללמוד, להתאים את עצמנו, וליישם את היכולות האנושיות והמקצועיות שלנו בצורה שמביאה ערך אמיתי למוצר ולחברה.
גם בעולם של כלים חכמים, ההשפעה האמיתית שלנו כמנהלי מוצר נשענת על:
ניהול מוצר הוא מסע של למידה מתמשכת. יהיו טעויות, נפילות וגם הצלחות גדולות. בסטארטאפ הלחץ לתוצאות מהירות הוא אדיר, אבל מה שקובע הצלחה לטווח ארוך זה היכולת לצמוח יחד עם הצוות והמוצר, להקשיב וללמוד כל הזמן.
למייסדים ומנהלי מוצר צעירים: המיומנויות הטכניות חשובות, אבל מה שבאמת מבדיל זה היכולת לחבר בין אנשים, טכנולוגיה והבנה עסקית. זה לא קורה בן לילה - זה מתפתח דרך ניסוי וטעייה מתמשכים, שיחות עם לקוחות, ותהליכים שמתחדדים עם הזמן.
אף אחד לא נולד מנהל מוצר מעולה. מה שבאמת הופך מנהל מוצר טוב למעולה זה לא לדעת הכול, אלא להישאר סקרן, להקשיב ולבנות מערכות יחסים. בסוף, זה מה שמוביל את המוצר ואת הקריירה להצלחה אמיתית.
בלוג
בלוג
4 דק'
יהלי כנעני...
התחלתי את הקריירה שלי בשיווק במחקר התנהגותי ב-yes, ועבדתי בחברות בינלאומיות כמו P&G ו-GODIVA, שם למדתי ששיווק אמיתי מתחיל בהאזנה עמוקה ללקוח. בשנים האחרונות אני מובילה את תחום השיווק ב-Waltz, פלטפורמת פינטק B2C ייחודית, שפונה ישירות למשקיעים פרטיים מרחבי העולם – קהל מגוון מבחינה תרבותית ותקשורתית, שדורש גישה שונה מהמודלים הסטנדרטיים של חברות הייטק ישראליות הפועלות בעיקר ב-B2B.
בשוק הפינטק הגלובלי, ההצלחה לא מגיעה רק ממוצר מנצח - אלא מהיכולת להקשיב ללקוח, להבין אותו באמת ולבנות איתו אמון לאורך כל הדרך בייחוד שאנחנו עובדים עם סכומים גדולים של כסף אמיתי. המשקיעים שלנו מגיעים מארה"ב, אמריקה הלטינית, אירופה, ישראל ועוד, וכל אחד מהם מדבר בשפה אחרת ותרבויות שונות עם רמות אמון שונות בתהליכים ומוסדות פיננסיים, אבל כולם מחפשים דבר אחד - פשטות, שקיפות וביטחון, גם כשמדובר בעסקאות ענק. ואיך עשינו את זה? בזיהוי המפתח להצלחה: הבנה של מיהו הלקוח האמיתי, כל צרכיו ורצונותי ואסטרטגיה שיווקית חכמה, מסרים פשוטים וברורים, ובעיקר - דיבור בגובה העיניים, עם חיוך קטן וקריצה וכל זאת במערכת שמאחדת המון תהליכים למקום אחד בקלות ובמהירות
כשהתחלנו לבנות את האסטרטגיה השיווקית, הבנו שגישת B2B המוכרת של חברות הייטק ישראליות לא תתאים למטרות שלנו. היינו יכולים למצב את Waltz ככלי שמאפשר לאנשי נדל"ן בארה"ב לסגור עסקאות מהר ויותר אפקטיבי, אבל המשתמש הסופי שלנו הוא מגוון מאוד מבחינה תרבותית ושפתית, במיוחד באמריקה הלטינית, ועסקאות נדל"ן, בעיקר משכנתאות, הן מורכבות ורגישות.
לכן החלטנו להוביל אסטרטגיה שפונה ישירות לצרכן הסופי ביחד עם הגוף שהוא סומך עליו, שהוא מתווך הנדל״ן או יועץ המשכנתאות, בשפה פשוטה, שקופה ובגובה העיניים, תוך דגש על בניית אמון לאורך כל המסע עם כלל הגופים השונים – כדי שהלקוחות ירגישו בטוחים ומובנים בכל שלב והשותפים ירגישו חלק מהתהליך.
שיווק גלובלי ללקוח פרטי הוא לא רק תרגום מילולי של אתר או מסמך, אלא בנייה של אסטרטגיית שוק מותאמת תרבות ושפה. לקוח ממקסיקו, למשל, לא יגיב לאותם המסרים כמו לקוח מקנדה, וגם קונספטים כמו מימון ומשכנתאות משתנים או לא קיימים בחלק מהמדינות. בנוסף, מכיוון שמדובר בעסקאות גדולות של מאות אלפי דולרים, האתגר המרכזי הוא לא רק לפשט מידע אלא גם לבנות אמון בכל שלב במסע בייחוד כחברת פינטק וגם על ידי שיתופי פעולה מול גופים פיננסיים מוכרים כמו BlackRock, Apollo, Visa, ואחרים שיגרמו ללקוח להרגיש בנוח. בעולם שבו הצרכנים מצפים לחוויית משתמש מדויקת, ברורה וידידותית, השקענו בתוכן פשוט וויזואלי, כזה שגם ילד בן עשר יוכל להבין – כדי להבטיח נוחות וביטחון ללקוח.
בעולם עתיר ידע מבולגן ולא מפולטר, יצרנו אתר אינטרנט שפועל כמרכז חינוכי (Educational Hub) שמלווה את הלקוחות לאורך כל הדרך, גם אם הם בשלבים הראשוניים שבהם הם רק שוקלים להשקיע. פיתחנו אתר רב-לשוני (אנגלית, ספרדית ופורטוגזית) שלא רק תורגם מילולית, אלא גם מותאם תרבותית לכל שוק, עם דוגמאות והסברים רלוונטיים. בנוסף, בנינו מערך תוכן חינוכי עשיר שמסייע לפשט מושגים פיננסיים מורכבים ולהנגיש את תהליך ההשקעה הבינלאומית לכולם: בלוגים איכותיים שמסבירים בקלות, סרטוני אנימציה שממחישים תהליכים מורכבים בצורה כיפית, וסדרת וובינרים שמאפשרים ללקוחות לקבל מענה לשאלות בזמן אמת. כל אלו יחד יוצרים חוויית למידה נוחה, ברורה ונגישה, שמלווה את הלקוח צעד אחר צעד.
המאסקוט שלנו, פאפין מונפש, הוא הרבה יותר מגימיק חמוד. הפאפין מאפשר לנו לשבור מחסומים תרבותיים ולפשט מסרים מורכבים בצורה נגישה וקלילה. בעולם שבו פינטק ונדל"ן נתפסים לעיתים כקרים ומורכבים, הפאפין מחדיר הומור ואנושיות לשיח, יוצא מגדר הטכנולוגיה הקרה, ומייצר גשר של אמון והבנה. הלקוחות שלנו לא רק מבינים את התהליך - הם יכולים להרגיש איתו בנוח ועם חיוך קטן על הפנים. ובסופו של דבר, בזכות הפאפין, המותג שלנו נשאר בזיכרון – כי מי לא זוכר ציפור חמודה שהופכת נדל"ן למשהו קצת יותר מהנה?
בפחות משנה מאז ההשקה הצלחנו לבנות מותג בינלאומי חזק, שהוביל ליותר מ-300 מיליון דולר בבקשות מימון ממשקיעים פרטיים ב-4 יבשות שונות. הלקוחות שלנו לא רק השתמשו בפלטפורמה - הם הרגישו מובנים, בטוחים וקשובים לאורך כל התהליך, הזמינו חברים, בני משפחה, מתווכים ושותפים נוספים גם להשתמש במוצר. השפה הפשוטה, התוכן המותאם והגישה האישית היו המפתח ליצירת זכירות ונגישות גלובלית אמיתית.
כדי להצליח בשיווק פינטק B2C, חייבים להבין לעומק את הלקוח, לדבר בשפה ובתרבות שלו ולבנות אמון בכל שלב. שילוב נכון של תוכן חינוכי, חוויית משתמש מדויקת וכלים אנושיים כמו המאסקוט שלנו, יוצר מותג חזק, אמין ונגיש. זו הדרך האמיתית לבנות מערכת יחסים ארוכת טווח שמשפיעה על החלטות גדולות ומורכבות – ובעיקר, לעשות את זה עם חיוך, כי מי אמר שעסקאות ענק חייבות להיות רציניות כל הזמן?
בלוג
בלוג
3 דק'
אמיר קליין ...
כשנכנסתי לראשונה לתפקיד שלי, רציתי לקבל במהירות תמונה ברורה של הסביבה התחרותית בתחום שלי. אבל השיטות מסורתיות - חיפוש באתרי המתחרים, קריאת דפי מוצר או סקירת ביקורות ביוטיוב - הרגישו מלוטשות מדי ולעיתים קרובות מוטות. חיפשתי משהו גולמי ואותנטי יותר: דיונים אמיתיים של משתמשים אמיתיים.
אז פניתי ל-Reddit.
בניגוד לחומרי שיווק מלוטשים, Reddit מלא בשיחות לא מסוננות. זה המקום שבו משתמשים חולקים בפתיחות את התסכולים, ה-wishlists והדעות הכנות שלהם על מוצרים. התחברות לקול הקולקטיבי הזה הרגישה כמו הדרך הנכונה לחשוף נושאים, נקודות כאב והזדמנויות שלא היו צפים במקומות אחרים.
גלילה ידנית באינסוף שרשורים ב-Reddit לא הייתה באמת פתרון מציאותי, אז פניתי לבינה מלאכותית כדי להפוך את העבודה הקשה לאוטומטית. באמצעות Claude של Anthropic, ביקשתי ממנו להדריך אותי צעד אחר צעד בבניית סקרייפר (כלי לאיסוף מידע) ל-Reddit.
קלוד הדריך אותי בכל דבר:
[caption id="attachment_9004111233701696" align="alignnone" width="685"] לחצו על התמונה למעבר ללינק המופיע בנקודה ה-2.[/caption]
מה שקיבלתי בחזרה היה אוצר של ממש: עשרות אלפי שיחות על כל מתחרה
איסוף הנתונים היה רק ההתחלה. לאחר מכן הזנתי את הקבצים האלה בחזרה לקלוד, וביקשתי ממנו לנתח:
פתאום, הייתה לי תמונה ברורה ובלתי משוחדת של השוק. במקום לקרוא הודעות מלוטשות לעיתונות, ראיתי מוצרים דרך עיניהם של משתמשים אמיתיים.
התהליך הזה נתן לי נקודת פתיחה חזקה. יכולתי לגבש השערות על נקודות החוזק והחולשה של המתחרים, לזהות פערים שיש לטפל בהם, ולהבין טוב יותר את ציפיות המשתמשים סביב בינה מלאכותית בפרט. זה לא היה רק מודיעין תחרותי - זו הייתה מפת דרכים שהראתה לי איפה למקד את המאמצים.
[caption id="attachment_9004111233701700" align="alignnone" width="587"] לחצו על התמונה להורדת הלינק שמופיע בנקודה ה-1[/caption]
אל תחששו לחפש מידע גם במקומות שאולי עד היום לא היו נגישים באותה מידה. שימוש ושילוב של AI עם קהילה כמו Reddit למשל, יכולה לקצר לכם חודשים של מחקר ידני ולחשוף תובנות שמשקפות באמת את קולו של הלקוח.
בלוג
בלוג
4 דק'
אופיר שחף, שותף,...
כשותפים לדרך של יזמים ויזמות מהשלבים הראשונים, החל ממחקר ופיתוח, דרך גיוסי הון ופיתוח עסקי, ועד מסחור וכניסה לשוק, אנו נחשפים באופן מתמיד למגמות המשתנות באקוסיסטם הגלובלי. שינויים אלו מחייבים תגובה יצירתית שתאפשר לסטארט-אפים להתאים את עצמם באופן אופטימלי לתנאי שוק חדשים. בשנה האחרונה, לדוגמא, קשה להתעלם מהסנטימנט ה"פחות מחיובי" בעולם לחברות ישראליות. לא נתעכב על הסיבות ועל ההשלכות, אבל אלה בהחלט קיימות ומשפיעות על היכולת לגייס הון עבור חברות אלה.
סטארט-אפים צריכים לבצע התאמות יצירתיות כדי להתחבר לשוק הגלובלי ולהתמודד עם חסמים קיימים וחדשים. אחד הפתרונות שאנו ממליצים עליהם כיום הוא FLIP (או "היפוך שרוול" כמו שנהגו לקרוא למהלך בעבר): תהליך שבו חברה שנוסדה בישראל, משנה את מקום ההתאגדות שלה לארה"ב (אירופה או מדינה אחרת), כך שהיא הופכת לחברה אמריקאית עם חברת בת ישראלית, תוך שמירה על פעילותה העסקית בישראל. התהליך בעיקרו טכני, אולם דורש תכנון ועבודה עם יועצים בעלי מומחיות ייחודית בנושא.
השאלה שההנהלה (וגם מועצת המנהלים, כמייצגת את קולות המשקיעים בחברה) היא ברורה: מדוע כדאי לחברה הישראלית לבצע את התהליך? להלן מספר סיבות – כשהראשונה היא המשמעותית מכולן:
גישה למקורות הון אמריקאיים
בהירות מיסויית ומשפטית
יעילות תפעולית
תפיסת שוק ומיתוג
בתחום ה-HealthTech, שהוא רגיש למדדים כמו: עלויות, זמני פיתוח, רגולציה וחדירה לשוק תחרותי במיוחד, ישנם שיקולים ייחודיים נוספים:
רגולציה מחמירה
רכישת מוצרים רפואיים בארה"ב
הסכמים עם חברות ביטוח ובריאות
עלויות וזמן
מורכבות
היתרונות של האקוסיסטם המקומי נשמרים!
Timing is key
סיכום
במיוחד בימים אלו המעבר ליישות אמריקאית (FLIP) יכול להיות מהלך אסטרטגי חשוב עבור סטארט-אפים ישראליים שרוצים: למשוך משקיעים אמריקאיים, להתרחב לשוק האמריקאי או בשלב מאוחר יותר להכין את עצמם למכירה או הנפקה. עם זאת, הזמן והמבנה חשובים מאוד. כיום, ביצוע התהליך דווקא בשלב מוקדם, כשהחברה עוד רזה וגמישה, מהווה תזמון אידיאלי שמוזיל עלויות ומפחית סיבוכיות. יש לתכנן את המעבר עם יועצים משפטיים וחשבונאיים בישראל ובארה"ב כדי לנצל את מירב היתרונות ולהימנע מסיכונים ועלויות מיותרות. ותמיד מוזמנים ומוזמנות להתייעץ איתנו.
בלוג
בלוג
4 דק'
גלי שליט
לפני כמה שנים, ולפני שהצטרפתי ל-Lightrun, עבדתי בחברה שפיתחה מוצר גיבוי ושחזור לפרודקשן. רוב הלקוחות השתמשו במוצר בדיוק כפי שתכננו - שמרו גיבויים של סביבת הייצור ושיחזרו אותם במקרה של תקלה. אבל קומץ של לקוחות השתמש בצורה עקבית בדרך שלא הבנו אותה - הם כמעט שלא שיחזרו לפרודקשן, אלא לסביבת הפיתוח.
לרגע זה הרגיש כמו כישלון (“המוצר לא נועד לזה! הם משתמשים בו לא נכון”), אבל אז הגיעה השאלה הנכונה: למה הם עושים את זה? התשובה פתחה לנו דלת: אותה טכנולוגיה שמחזירה מידע עם כל הקשרים, ההיררכיות ומבני הנתונים פתרה להם בעיה קריטית אחרת—איך להביא דאטה אמיתי לפיתוח, באופן בטוח ומבוקר, בלי להעתיק את כל פרודקשן.
כשלקוח לוקח את המוצר שלכם ומשתמש בו בדרך שלא תכננתם, הוא מספר לכם משהו חשוב: הטכנולוגיה שלכם פותרת בעיה נוספת שלא זיהיתם. בואו ניקח דוגמה נוספת שקל להבין:
דמיינו חברה שבנתה כלי לפגישות וידאו פנימיות (פגישות וידאו עם יכולות שיתוף מסך, הקלטות). בוקר אחד הם רואים "פגישה" עם 200 משתתפים, כולם על mute, מנחה אחד שמחזיק את הקהל, ואקסל עם נרשמים שמסתובב במייל. בצ'אט לא מתפתחת שיחה-יש שאלות למרצה. בסוף האירוע מישהו שולח ידנית את ההקלטה לכל מי שנרשם באקסל ומעביר את הרשימה לאנשי המכירות… זה לא בלבול. זו לא תקלה. זו טכנולוגיית ווידאו שנלקחה לסיבוב אחר: וובינרים והדרכות לקוחות.
לא כל חריגה מהתסריט המקורי היא זהב. לרוב פוגשים אחד משלושה מצבים:
1) אותה בעיה, חוויית משתמש מבלבלת.
הלקוח דווקא מנסה להשיג את מה שבנינו, אבל הולך לאיבוד: טקסטים לא מדויקים, זרימה מסורבלת, או חוסר קטן. כאן התיקון הוא ליטוש—חדוד, הורדת חיכוך, שיפור Onboarding. התוצאה: אימוץ טוב יותר ופחות פניות “איך עושים…?” לתמיכה.
2) אותה בעיה, יותר דיוק.
הלקוח בודק דרכים שונות כדי לדייק את המענה. מפה נולדים פיצ’רים קטנים אך משמעותיים—פילטר, התראה, אוטומציה. זה לא "מוצר חדש"—זה המוצר הנוכחי שמקבל חיזוק בדיוק היכן שכואב.
3) בעיה אחרת, אותה טכנולוגיה (ופה קורה הקסם)
הלקוח, במודע או לא, "מעקם" את המוצר כדי לפתור צורך שונה, על בסיס אותה ליבה טכנולוגית. שימו לב לסימנים: זה לא טריק חד-פעמי אלא דפוס מתמשך. השפה משתנה (“פגישה” שנקראת “הדרכה”); מופיעות בקשות שמתארות מדיניות ("חייבים להרשם לפגישה", "רק המנחה יכול לדבר"); נכנסות לתמונה פרסונות נוספות באותו ארגון; ולעיתים יש הרבה פעולות ידניות—כלומר כאב אמיתי שמישהו מוכן להשקיע בו זמן, ולעיתים גם כסף.
במקרה שלנו, הראיונות חשפו שצוותי הפיתוח (פרסונה שונה) השתמשו בטכנולוגיית הגיבוי שלנו כדי לפתור בעיה שונה (ניהול נתוני פיתוח במקום גיבוי פרודקשן). זו הייתה ההזדמנות לבנות מוצר חדש ומשלים.
זו ההזדמנות העסקית הכי מתוקה שיש:
חשבו על זה כך: הטכנולוגיה שלכם היא המנוע. המוצר הוא הרכב הספציפי שבניתם סביב המנוע. אבל מסתבר שאפשר לבנות עוד רכבים עם אותו מנוע - לקהלים שונים, לצרכים שונים.
בדוגמאת שיחות הוידאו, אותה ליבת טכנולוגיה-וידאו יציב, צ’אט, הקלטה, הרשאות “נארזת” אחרת ומשרתת פרסונות נוספות באותו ארגון: שיווק, customer success, מכירות. בלי ספק חדש, בלי עוד אבטחה, בלי עוד רכש. פשוט להרחיב את מה שכבר עובד.
גם פה, לא תמיד שווה להרחיב את ההזדמנות. לשם כך, מחזיקים כלל אצבע: האם אותה טכנולוגיה מכסה את רוב (נגיד 80%) הפתרון לבעיה החדשה? האם יש לפחות כמה לקוחות שעשו את ההאק הזה שוב ושוב? והאם זה פותח דלת לשימוש רחב יותר בתוך אותו ארגון—אותו ICP או פרסונה סמוכה? אם התשובות חיוביות, יש כאן מועמד רציני למוצר משלים.
התייחסו לדפוס כשוק קטן שמבקש מוצר:
• ראיינו את המשתמשים שעשו את ההאק: מה ניסיתם להשיג? למה דווקא ככה? מה היה חסר?
• מפו מי צריך את זה: אותו ICP (קל יותר למכור) או פרסונה סמוכה באותו ארגון (הזדמנות התרחבות).
• בדקו אם יש product-market-fit: הגדירו הצעת ערך ממוקדת, ובנו MVP קטן שיכול להוכיח ערך במהירות, על בסיס התשתית הקיימת.
MVP כזה צריך לארוז את אותה הטכנולוגיה בעטיפה אשר מותאמת לצורך החדש שגיליתם. למשל: דף רישום עם לינק אישי, מצב שידור שבו הקהל צופה בלבד, Q&A עם מודרציה, הקלטה שנשלחת אוטומטית, חיבור ל‑CRM—כדי ששיווק יקבל לידים בלי טיולים ידניים. פתאום אותה פלטפורמה משרתת גם את שיווק, גם את CS וגם את המכירות.
מה כדאי לקחת מכאן (TL;DR):
ומתי דווקא כדאי להשאיר את המוצר קצת מעומעם? זה כבר לפוסט אחר…
בלוג
בלוג
4 דק'
אסף ספקוטי...
פרייסינג זה לא רק “כמה כסף לגבות על X”. זה משחק אסטרטגי של קודם כל להבין איך לייצר ערך, איך לתפוס את הערך הזה, ומתי בכלל להעז לשים כפתור של Pay.
המטרה היא לתמחר בהתאם לערך שאנחנו נותנים - לעיתים הערך נמדד לפי כמות היוזרים, לעיתים לפי צריכה בפועל של אלמנטים מסוימים במוצר (ללא קשר למספר היוזרים), ולעיתים לפי עצם הגישה למוצר (כן/לא).
עבור סטארטאפים רבים בתחילת הדרך, זו אולי אחת ההחלטות הכי חשובות אך גם ערטילאיות - והרבה נופלים ועושים זאת או מוקדם מדי, או מאוחר מדי.
אז הנה כמה נקודות בהיי-לבל שבתקווה יעזרו לכם לבחור את מודל התמחור המתאים ביותר למוצר שלכם:
יש לא מעט דרכים לתמחר ולהכניס כסף מהמוצר שלכם, אני אסביר כאן בקצרה על 3 המודלים הנפוצים ביותר בשוק (בפרט SaaS B2B), אבל כמובן שישנם עוד מודלים. במידה ומרגיש לכם שהמודלים האלה לא יושבים ב-100% על המוצר שלכם, שווה להעמיק ולחקור מודלים נוספים.
1. Freemium
תנו משהו בחינם, אבל כל השדרוגים הרציניים כבר כרוכים בתשלום.
מתי זה מתאים? כשיש פוטנציאל יחסית ויראלי, המוצר פשוט להבנה, ו/או קהל יעד גדול שצריך ויכול לגדול מהר.
לדוגמה:
2. Subscription (מנוי חודשי/שנתי)
מודל המנוי הקלאסי - שלם תשלום קבוע (חודשי/ שנתי/ רב-שנתי) עבור שימוש שוטף במוצר.
זה יכול להיות חשבון מנוי לחבילה כלשהי, וזה יכול להיות חשבון מנוי פר סיט/ משתמש בחבילה כלשהי.
מתי זה מתאים? כאשר למוצר כבר יש ערך ברור ומתמשך, ו-ROI ללקוח שאף ניתן לכימות.
לדוגמה:
3. Usage-Based (לפי שימוש בפועל)
תשלום לפי כמות API calls, לפי events, לפי storage וכו'.
מתי זה מתאים? כשיש שונות יחסית גבוהה בין לקוחות ובצרכים שלהם, או כשהמוצר אמור אידאלית לצמוח יחד איתם ועם השימוש שלהם.
לדוגמה:
שורה תחתונה - לא השתמשת? לא שילמת. השתמשת המון? שילמת בהתאם. זה מודל שנותן מחד ללקוח תחושת שליטה ומייצר פרופורציונלית לערך המתקבל. מאידך, פעמים רבות הוא עלול להיתפס ככזה ה"מעניש" שימוש של הלקוח.
מעבר למודלים הללו, וגם בתוך המודלים הללו, ניתן לשלב מודלי תמחור נוספים, הנשענים על ערוצי צמיחה נוספים/ אחרים (למשל, חברות רבות משלבות בתוך מוצר ה-subscription המרכזי שלהן גם add-ons, שיכולים להימכר במגוון רחב של מודלים - החל מ-fixed rate per seat ועד consumption mechanisms).
טיפ לטכניקה מועילה לבחינת פרייסינג - מבחן Van Westendorp. זהו שאלון שניתן להריץ גם לפני שיוצאים עם המוצר וגם אחרי שהמוצר בחוץ, והוא עוזר לנו להבין טוב יותר מה הטווח האפשרי או המתקבל על הדעת של מחיר. הרבה פעמים משתמשים בטכניקה הזאת לפני שיוצאים לטסט או לאחר שרצים עם מחיר מסוים שרוצים לתקף.
כמה שיותר מוקדם. כל הכנסה סמלית, וגם אי נכונות לשלם מצד לקוחות, הם סיגנל מעולה כדי להבין האם יש ערך בעולם האמיתי. תשלום אחד של $5 שווה יותר מ-500 לייקים לפוסט בלינקדאין.
יחד עם זאת, צריך לקחת בחשבון גם את הרצון למקסם יוזר-אדופשן. לכן, לא בהכרח נכון ללכת על המחיר הגבוה ביותר על ההתחלה, אלא לעיתים לבחור נקודת מחיר שתספק מצד אחד אינדיקציה ו-וודאות מסוימת לגבי עצם הנכונות לשלם, אך מצד שני תהיה מספיק אטרקטיבית כדי שיוזרים ישלמו גם מבלי להכיר את המוצר לעומק.
זאת השאלה האמיתית שכולם מפחדים לשאול. הכי קל "להאשים" את הפרייסינג.
אם לא קונים, נסו להבין:
💡 הבחנה חשובה:
בלוג
בלוג
4 דק'
טלי וסילבסקי ...
כמה פעמים בניתם פיצ’ר, השקעתם בו שבועות, ואז גיליתם שהמשתמשים לא התלהבו ממנו?
בבלוג הזה אני אתייחס איך יצירת קהילה יכולה לעזור לכם להימנע ממצבים כאלה, להבין בזמן אמת מה באמת חשוב ללקוחות שלכם, ולבנות מוצר שפותר כאב אמיתי.
מרבית היזמים מסתכלים על קהילה כעל “ערוץ צמיחה אורגני”, עוד מקום להביא ממנו לידים בזול או לייצר referral. אבל האמת היא שהערך של קהילה אמיתית גדול בהרבה. היא נכס אסטרטגי שמאפשר לכם ללמוד כל הזמן, לפתח מוצר טוב יותר, לגרום ללקוחות להרגיש חלק מהמסע, ובסוף גם להפוך אותם לאנשים שיעזרו לכם להפיץ אותו בקצב שהשיווק לעולם לא יצליח לשכפל.
ובשורה התחתונה, מי שמסתכל על קהילה רק ככלי להוזלת CAC או כ־referral engine מפספס את ההזדמנות: קהילה היא המקום שבו מתרחשת הלמידה הכי מהירה, שבו נוצרת נאמנות אמיתית, ושממנה מגיעים החיבורים שמזינים את ה־flywheel של הביזנס.
אז בואו נעבור מהתיאוריה לפרקטיקה, ונראה איך זה עובד בעולם האמיתי.
כשאתם בונים סטארטאפ, האתגר הכי גדול הוא לדעת אם אתם באמת בכיוון. אתם משקיעים זמן וכסף בפיתוח המוצר, עובדים עליו מכל הלב, ואז מגלים שהמשתמשים לא באים או פשוט נוטשים.
צוותי מוצר עושים הרבה שיחות אחד על אחד עם משתמשים, וזה מאוד חשוב. אבל בשיחות כאלה אתם שומעים קול אחד בכל פעם, ותמיד יש את הסינון הזה של מה שהמשתמש/משתמש פוטנציאלי בוחר להגיד. לפעמים הוא לא רוצה לפגוע, לפעמים הוא לא יודע לשים אצבע על מה שלא עובד לו. All good, I like it, לא עוזר לכם לבנות מוצר מנצח.
פה נכנסת הקהילה. בהתחלה אלה ה־early adopters, ה”מאוהבים” או ה־power users שלכם. מספיק כמה עשרות משתמשים שהם כמובן ה־ICP שלכם, שמדברים ביניהם במרחב וירטואלי או פיזי, ופתאום אתם שומעים את השיח האמיתי. מה באמת מרגש אותם, איפה הם נתקעים, אילו פתרונות הם ממציאים בעצמם, איך הם משתמשים במוצר בפועל ומה הערך שהם מקבלים ממנו באמת.
עכשיו תחברו את זה גם לדאטה שלכם. הדאטה מראה לכם מה קורה: כמה משתמשים נכנסו, כמה סיימו את ה־onboarding, כמה נגעו בפיצ’ר מסוים. אבל הוא לא אומר לכם למה זה קרה. כאן הקהילה נכנסת, בשיח הפנימי פתאום אתם שומעים שמשתמשים לא מצליחים למצוא כפתור מסוים, או שהם עוקפים את הפיצ’ר עם פתרון אחר. קהילה לא מחליפה דאטה או ראיונות אישיים, היא מחברת את הכל ביחד וזה מה שמאפשר לכם לדעת בזמן אמת מה לשפר, ואיפה לא כדאי להשקיע עוד בפיתוח.
ועכשיו, דוגמה מהשטח: Figma
Figma פיגמה התחילה מאוד בקטן, עם שיחות אישיות וקבוצתיות עם מעצבים עוד בתקופת ה־stealth שלה (שנמשכה שנתיים(. הם ידעו שהמעצבים האלה הם ה־early adopters, ולכן בחרו בכוונה אנשים פעילים מהקהילת העיצוב שיכולים לתת פידבק אמיתי כבר מהשלב הראשון. כדי לאסוף את זה בצורה מסודרת הם פתחו תוכנית Early Access (כבסיס לקהילה שלהם), נתנו למעצבים לשחק עם הכלי, לשתף חוויות, ולהציע רעיונות. הצוות של פיגמה הקשיב באמת, ועבד יחד עם המשתמשים כדי להבין מה עובד ומה לא.
עם הזמן הקהילה הזו גדלה הרבה מעבר לפידבק נקודתי. היא הפכה להיות מקום שבו המשתמשים עצמם משתפים תבניות, מפתחים פלאגינים, ומוסיפים שכבות חדשות של ערך סביב הכלי. פיגמה לא רק אספה פידבק, אלא גם נתנה מקום וכבוד למשתמשים שלה, עם תחרויות, אירועים ומובילי קהילות, מה שיצר אקו-סיסטם שלם מסביב למוצר. (להרחבה)
אז איך עושים את זה? ומה זה בכלל אומר “קהילה” בהקשר הזה?
הרבה אנשים שומעים את המילה קהילה ומדמיינים קבוצת פייסבוק עם אלפי אנשים. בפועל, בשלב מוקדם מספיק להתחיל מאוד קטן וממוקד. כמה עשרות משתמשים נכונים יכולים לתת לכם יותר ערך מאלפים שלא באמת רלוונטיים.
על קצה המזלג: שלושה פורמטים שכדאי להכיר
תוכנית בטא (Beta Testers)
זה אחד הכלים הכי ישירים ופשוטים. אתם נותנים גישה מוקדמת למשתמשים שבחרתם (ה־ICP שלכם), והם מציפים לכם באגים, חוויות שימוש אמיתיות ורעיונות. היתרון הוא שהם הראשונים לגלות אם הפיצ’ר שווה משהו, פותר צורך או בעיה.
חשוב לשים לב: אם אתם בעולם B2B, יש הבדל בין הלקוח לבין המשתמש. תוודאו שאלה שנמצאים בבטא הם המשתמשים בפועל – מי שעובד עם המוצר ביום־יום – אחרת הפידבק לא באמת ישקף את המציאות.
Community Advisory Board
תחשבו על זה כעל “מועצת משתמשים” קטנה (כנ״ל -ה־ICP שלכם) . אתם בוחרים 20–15 משתמשים שהם גם מקצועיים בתחום וגם מעורבים במוצר, ומזמינים אותם לפגישות קבועות עם הצוות. שם אתם משתפים כיווני פיתוח, מתייעצים, ויוצרים מערכת יחסים שבה הם מרגישים שותפים אמיתיים.
חשוב לדעת: הקבוצה הזו יכולה לתת לכם ערך לא רק בצד של פידבק מוצרי, אלא גם בעולם של מרקטינג ומסייג’ינג – הם אלה שיודעים לספר במילים שלהם מה הערך האמיתי של המוצר, וזה זהב עבורכם.
קבוצת פידבק שוטפת
לא חייבים שזה יהיה פורמלי. לפעמים מספיק לפתוח ערוץ סלאק, דיסקורד או וואטסאפ עם המשתמשים הכי מעורבים, ולתת להם מקום לשתף חוויות בזמן אמת. החוכמה היא להקשיב, לתעד, ולחבר את זה חזרה לנתונים שלכם.
רק לאחרונה, ראינו כולנו את ההצלחה המהירה של Base44 עם יזם יחיד, שרתם את המשתמשים הראשונים שלו לבניית מוצר שנמכר ב80$ מיליון דולר תוך 8 חודשים.
עוד נקודה חשובה: כל הפורמטים האלה הם לא רק one-to-many, שבו אתם מדברים אל המשתמשים, אלא גם many-to-many, שבו הם לומדים אחד מהשני, ומייצרים שיח אותנטי שמציף תובנות והזדמנויות. כשאתם נותנים להם ערך ברור - גישה מוקדמת, הכרה מקצועית, חיבורים, מקום להשפיע – הם גם מרוויחים מכם וגם אחד מהשני. וזה בדיוק מה שמייצר תחושת ownership אמיתית של המשתמשים על המוצר, מה שממשיך איתם הלאה הרבה מעבר לתוכנית עצמה.
ובסוף, כל החלקים האלה מתחברים ביחד ל־flywheel של הביזנס. קהילה נותנת לכם פידבק מתמשך שמאיץ את ה־Product-Market Fit, היא הופכת משתמשים ראשונים לשגרירים, והיא מייצרת ערך גם עבורכם וגם עבורם. ככל שהמוצר משתפר, המעורבות גדלה וככל שהמעורבות גדלה, המשתמשים מביאים עוד משתמשים ומפיצים את המוצר. זה המעגל שמניע את הצמיחה קדימה, לא רק כערוץ אורגני אלא כתנועה אמיתית סביב המוצר שלכם.
ואם אתם סטארטאפ בתחילת הדרך ומתלבטים אם זה הזמן להשקיע בקהילה, יצרתי עבורכם את Framework 3D Lean Community Strategy – תוכלו להוריד אותו כאן