משתתפים: דריה ורטהיים, ליאור קרנכל, אדווה שיסגל.

דריה: הי לכולם, אני דריה ורטהיים ואתם הגעתם ל– Startup for Startup, והיום אנחנו בפרק ה– 200 והמרגש שלנו, ולכבוד ציון הדרך המרגש הזה החלטנו לדבר היום בפרק על השאלה שאולי קיבלנו הכי הרבה פעמים ב– 4 וחצי שנים האחרונות כשהיוזמה קיימת, והיא איך עושים פודקאסט. אז היום לצורך העניין נמצאות איתי כאן שתי נשים שאם אתם מאזינים לנו אז אתם כנראה מכירים אותן ואת הקול שלהן, ליאור קרנחל, הי ליאור.

ליאור: הי דריה.

דריה: שאת הקמת את הפודקאסט ולמעשה את היוזמה כולה, את Startup for Startup, ואדווה שיסגל, הי אדווה.

אדווה: הי דריה.

דריה: המפיקה של הפודקאסט שלנו. וביחד שלושתנו יצרנו לכם את המדריך השלם ליצירת פודקאסט, ממש התנ"ך שלנו, שממש מסכם את כל התובנות הכי חשובות על הפקה, יצירת תוכן ומדידה של פודאסט. אז בין אם אתם מתחילים עכשיו פודקאסט או כבר מריצים פודקאסט ורוצים קצת לשמוע את המסקנות שלנו בנושא, הפרק הזה הוא בשבילכם. נתחיל?

ליאור: יאללה.

אדווה: יאללה.

[מוזיקת פתיח]

דריה: אוקיי, אז רגע לפני שנצלול פנימה, אנחנו נגיד שהפודקאסט שלנו קיים כבר 4 וחצי שנים, שבמהלכן גדלנו ביותר – 300%, הצלחנו להגיע לעשרות אלפי האזנות ומאזינים בכל חודש, ולהופיע באופן קבוע בכל שבוע ברשימת הפודקאסטים המובילים בתחום הטכנולוגיה באפליקציות השונות, ואחרי כל המסע הזה באמת אנחנו מקבלים המון המון שאלות, גם מחברות וגם מאנשים פרטיים, ששואלים אותנו איך עושים את זה, ורצינו לשתף, רצינו לשתף איך זה נראה אצלנו.

ליאור: ולפני שנשתף נישאר עוד רגע עם ההתרגשות, כי בעצם זאת הפעם הראשונה ששלושתנו כאן בחדר ביחד, וגם כיף שככה אנחנו עושות את זה ביחד, כי לכל אחת יש את הזווית שלה, את החוויה שלה, את הדרך שלה לעשות את הדברים, אז נראה לי שבאמת מה שנביא פה היום זה–

דריה: ממש מרכז את כל הדברים האלה ביחד, גם על הפקה וגל על מדידה וגם על יצירת תוכן, כאילו, בהרבה מאד עולמות שיצא לנו לגעת בהן.

ליאור: לגמרי.

דריה: אחלה, אז ליאור, בואי נתחיל בשאלה הכי גדולה אולי, וזה איך מתחילים לעשות פודקאסט?

ליאור: היוזמה התחילה בזה שרועי, ערן ואני נפגש עם באמת עשרות, נראה לי ש– 100 יזמים סך הכל לפגישות אחד על אחד, וכל המטרה של הפגישה הייתה בעצם לעזור להם עם איזה שהוא אתגר שכרגע מונע מהם להתקדם, ואחרי עשרות פגישות כאלה הבנו שזה פשוט מתיש מכמה סיבות – גם כי יש המון יזמים שרצו להיפגש ולא היה לנו מספיק זמן, וגם כי הנושאים מאד חזרו על עצמם. בסוף, וזה באמת העניין של להפגיש את הבדידות, האתגרים שונים אך מאד דומים, ומצאנו את עצמנו מסבירים את אותם הדברים שוב ושוב. דברים על איך מתחילים Marketing, על איך החלטנו להקים את ה– Sales החברה, על הגיוסים הראשונים, על המצגת השקעות – המון דברים, על A B Testing, לא סתם זה הפרק הראשון, היה לנו איזה בליץ של פגישות רק על זה. ואז אמרנו טוב, חייבים Scale, אי אפשר להמשיך ככה, והיום זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל אז לא היה רעיון של פודקאסט. אז זה לא היה טריוויאלי, אני מעולם לא האזנתי לפודקאסט לפני שהתחלנו להקליט את שלנו, אז כן, אז ככה התחלנו.

דריה: ואם אני עכשיו מנסה לקחת מזה איך זה רלוונטי למי שעכשיו רוצה להתחיל פודקאסט, אז בעצם הדבר אולי שהכי, שאפשר לקחת מכאן, זה שבעצם הייתה פה וואלידציה מאד קונקרטית וחשובה למי קהל היעד, נכון?

ליאור: ממש, גם לקהל היעד, וגם לצורך והרצון שלהם ממש לצרוך את האינפורמציה הזאת. זאת אומרת, הדבר היחיד שלא ידענו אם זה יעבוד, כאילו, ההיפותזה הייתה שזה יעבוד גם מבלי לשבת בחדר ביחד, אבל חוץ מזה את צודקת, עשינו וואלידציה על זה שכשאנחנו מדברים את הדברים זה מעניין, זה עובר ברור, שזה נותן ערך, שיש קהל מאד מצומצם בהתחלה. אמרנו יזמים ויזמות, אפילו לא התחלנו מ– Professionals אלא יותר ממש מה– Founders, יותר מחשיה שבסטארטאפ בתחילת הדרך יזמין ויזמות עושים פשוט הכל בעצמם. אז עשינו הרבה וואלידציה, את צודקת.

דריה: וגם הייתה מטרה מאד ברורה בעצם, נכון? המטרה הייתה לעזור ליזמים וליזמות האלה באתגרים מאד ספציפיים. כאילו, לא בהכרח עכשיו המטרה הייתה להיות הפודקאסט המוביל לטכנולוגיה בארץ. 

ליאור: כל המטרה הייתה לייעל את הזמן שלנו ולעזור לכמה שיותר יזמים בכמה שפחות זמן, שיזמים יקחו, יקשיבו, ויוכלו להפוך את זה לכל עבודה בחברות שלהם.

דריה: מעולה, אז אם אני כזה מזקקת את מה שאמרנו, אז באמת להגדיר מי קהל היעד, ושיהיה מאד ברור מה המטרות שאנחנו רוצים להשיג באמצעות הדבר הזה. יכול להיות שזה להגיע למאות אלפי מאזינים, אבל גם יכול להיות שזה לעזור ל– 100 אנשים שממש צריכים את זה.

ליאור: אני רוצה להגיד שאני לא חושבת שלהגיע למאות אלפי מאזינים אף פעם זו לא מטרה מספיק מדויקת לכשעצמה, תמיד חייב להיות ערך. הערך יכול להיות לשכנע אותך לקנות משהו, סבבה, Fair enough, או להעלות מודעות למשהו, או לעזור, או מיליון ואחד דברים. אבל מי ששם כיעד עבור הפקה ויצירה של תוכן, יעד רק של האזנות, של כמות מאזינים בצד השני, מפספס מה זה תוכן טוב בעיניי.

דריה: כן, אני חושבת ואני רוצה להוסיף שמטרה יכולה להיות גם כיף, זה בסדר, ופה נכנס גם החלק בעיניי של הקהל יעד, כי רק כיף בלי שאתם יודעים למי אתם מדברים זה בלאגן, אבל אם המטרה היא כיף ואתם אומרים, נגיד אנחנו שתי חברות, רוצות לדבר על כדורסל, לבנות אחרות שלא יודעות ש-, כאילו, שלא מרגישות שיש מספיק נשים שמדברות על כדורסל, אחלה. אם אתן סתם רוצות לדבר על כדורסל ומי שישמע ישמע, כנראה שהנתונים בסוף של כמה אנשים מאזינים לזה ייראו בהתאם.

אדווה: כן, אני רוצה ממש להתחבר לזה, כי יצא לי לדבר עם כמה אנשים מחברות אחרות שחשבו לעשות פודקאסט או פורמטים דומים לשלנו, והתייעצו על איך הם צריכים לגשת לדבר הזה, והרבה פעמים המחשבה הראשונה הייתה אוקיי, אז נעשה פודקאסט ואז נגיד להם למה אנחנו הכי טובים, או למה אנחנו הכי עוזרים ללקוחות שלנו. ותמיד אני אומרת שלא, כאילו, אתם מיד תאבדו ככה אנשים, כי אם לא שניה תתנו להם ערך אמיתי, אז אתם תפספסו אותם. כאילו, הם יבינו שאתם אולי הכי טובים בדרכים אחרות. אנחנו גם נדבר על זה עוד אחר כך, אבל זאת לא הדרך להגיע לקהל שלכם.

ליאור: לגמרי, יש סיפור שחלקתי פשוט עם רועי וערן בזמנו, שמישהי ניגשה ואמרה לי "וואו, אתם  יוזמת המיתוג מעסיק הכי טובה שראיתי", ואז אמרתי לה, "זה בגלל שאנחנו לא יוזמה למיתוג מעסיק".

דריה: בדיוק.

ליאור: אז יכול להיות שאנחנו פועל יוצא של זה, אבל אם זה מה שהיינו עושים זה היה כנראה נראה לגמרי אחרת, ובגלל זה אני חושבת שהערך צריך להיות יותר מדויק, וגם אני אוסיף דריה שהעניין הזה של קהל יעד מאד עוזר לדייק את עצמך תוך כדי תנועה, כי גם יזמים זה רחב. די מהר היינו צריכים להבין אם זה ליזמים שהם פעם ראשונה יזמים, או יזמים חוזרים, או יזמים בתחילת הדרך או יזמים בשלבים מתקדמים יותר, אנשים שמתעניינים ביזמות וחושבים שהם יזמות אבל הם כזה סטודנטים – זה נשמע כמו ניואנסים, אבל בתוכן זה קריטי, כי ההעמקה שתעשי תהיה בהתאם, והאורחים שתארחי יהיו בהתאם, וגם אפילו הטקסטים שתכתבי יהיו בהתאם.

דריה: ואפילו הפורמט, כי אם אתם מחליטים שאתם רוצים בבאת אחת למשל, כמו שאנחנו החלטנו, לפנות גם ליזמים בתחילת הדרך, אבל גם ליזמים מתקדמים ולעשות תוכן שהוא גם על איך עושים A B testing וגם איך מנפיקים חברה, אז למשל מה שבעיניי זה מחייב זה ביט שבועי, כי אתם רוצים לייצר מספיק תוכן כדי שאם מישהו במקרה הפרק של השבוע לא מתאים לו, יש סיכוי ששבוע הבא הוא כבר ימצא את עצמו. אז זה ממש כבר משפיע גם על החלקים הטכניים של הדבר הזה.

אדווה: מה זה אומר ביט שבועי?

דריה: שאנחנו משחררים פרק פעם בשבוע. אפשר לשחרר פרק פעם בשבועיים ואפשר פעם בחודש – שוב, זה מאד מתחבר למי הקהל שלי, איפה הוא מקשיב לפרקים, כמה הוא יקשיב לפרקים, כמה יש לו זמן לזה – כאילו, יש הרבה שאלות שנכנסות לזה, אבל זה גם משהו שחשוב לחשוב בהתחלה. 

אדווה: וגם באמת בהמשך למה שאמרת, הפורמט ממש נגזר מהקצב שבו נוציא פרקים, נכון? ליאור, כשאת, כשאת התחלת את זה, הקצב שבו החלטתם להוציא פרקים השפיע על בעצם הפורמט שבחרנו להקליט בו את הפודקאסט.

ליאור: חד משמעית. ממש מהרגע הראשון הגדרנו שזה יהיה פרק פעם בשבוע, והדבר הזה שלח אותי לשאול מה אני מסוגלת להפיק. הייתי לבד – מה אני מסוגלת לעשות פעם בשבוע? אז באותה תקופה אני זוכרת שדי מהר הבנתי שלוקח לי בערך 8 שעות, 10 שעות להפיק פרק, ומתוך זה הגדרתי לעצמי את הפורמט. למשל, בשלב מאוחר יותר הבנתי שיש עוד פורמטים, שוב, ואז לא האזנתי לתוכן, אבל חד משמעית הזמן שיש לכם והביט שאתם רוצים לייצר משפיע על הפורמטים. אדווה, אם את רוצה לתת עוד דוגמאות אולי לפורמטים כדי שאנשים יבינו למה אנחנו מתכוונות?

אדווה: אז אני חושבת שכן, אז יש כל מיני באמת סוגי פורמטים, וזה מאד קשור, אפילו אם אני עושה, אז יש את השאלות שצריך לשאול את עצמכם בהתחלה שקשורות לתוכן, נכון? מי הקהל יעד שלי, מה המטרה – שזה בעיניי השאלה הכי הכי חשובה – והשאלות אחר כך הן השאלות היותר טכניות, של כמה זמן בא לי להשקיע בזה, כמה משאבים יש לי להשקיע בזה, ואז באמת לפי זה ליצור. אז יש פורמטים של פרק אחד שמביאים אליו הרבה מאד קולות, אני אתן דוגמא, פודקאסט כמו שיר אחד נניח. הם מראיינים כל מיני אנשים, דברים שהם יותר תחקיריים ואוספים את זה למשהו אחד. אי אפשר להפיק דבר כזה בשבוע, לרוב זה דורש יותר זמן. ויש פורמט כמו של גיקונומי למשל, שזה פרק שנכנסים, מקליטים, עושים קאט בסוף ההקלטה וככה זה משודר, אין עריכה בפנים.

ליאור: מעלים את זה כמו שזה.

אדווה: ואז אפשר להקליט תיאורטית גם שישה פרקים בשבוע. אפשר להחליט שכל יום אני יושבת ומקליטה פרק, ואוספת פרקים לנניח שישה שבועות הקרובים. אז כמות הזמן שיש לכם חייבת כאילו להשפיע על סוג הפורמט שתעשו.

ליאור: אני אוסיף שאנחנו בחרנו, שוב, בגלל שהמטרה, כמו שאמרת קודם, המטרה גם גוזרת את הכל, אז בגלל שהמטרה שלנו היא לחלוק ידע, החלטנו כן לערוך מאד מאד מאד את הפרקים, וגם מתוך הבנה, ואנחנו נגיע לזה בטח יותר מאוחר, אבל שאחד האתגרים שלנו שבעצם האורחים הם לא מיומנים בשיח מול מיקרופון. זה בדרך כלל אנשים שיודעים לעבוד את מה שהם עובדים אבל לא בהכרח לדבר עליו. הבנתי מההתחלה שנדרשת פה הרבה עריכה, כדי שאנשים ייכנסו לחדר, ידברו חופשי, לפעמים שעתיים, על פרק שבסוף הוא 40 דקות.

דריה: ולו רק בשביל לתת להם את הביטחון שהם יכולים לדבר והם יכולים לפקשש, ועדיין בסוף הפרק יצא טוב, כי אנחנו נשמור עליהם בעריכה ונגרום לזה להישמע מאד מאד מהודק.

ליאור: את יודעת מה, את אומרת את זה ואני נזכרת שזאת הייתה אפילו הדרך היחידה שלי לשכנע אותם להשתתף בהתחלה. כי באמת הרבה מאורחים והאורחות הראשונים שלנו פחדו, אמרו לי מה, אני לא יודע לדבר. תמיד ההבטחה הייתה שקודם כל הם יקשיבו קודם כל לפרק, ושבאמת באמת אני אשב ואוציא אותם מקצועיים כמו שהם. כי המטרה פה היא לא לעשות כמו שאמרת "פאן", וגם לא לפטפט, אלא באמת לדייק ולהדק את התוכן.

דריה: כן, ואנחנו נדבר יותר בהרחבה אחר כך על העריכה. אני רוצה לשאול מה קורה אחרי שמשחררים את הפרק הראשון. כאילו, הקלטנו פרק ו– ?

ליאור: שאלה מצוינת. אז קודם כל הקלטנו מראש שני פרקים. הקלטנו שניים פלוס. אני אסביר, הקלטנו גם את פרק 0, שבעיניי הוא קריטי. הוא קריטי כי הוא יותר קשה מפרק 1. פרק 1 שלנו יה כבר פרק של תוכן, פרק על A B Testing, פרק 0 הוא פרק על למה אנחנו עושים את זה. פרק סופר חשוב לכל אחד. לא רוצים לשחרר אותו? תקליטו אותו עבור עצמכם כדי שתדעו למה אתם עושים את מה שאתם עושים.

דריה: כן, ושתוכלו לחזור אליו בהמשך, כזה לדייק לעצמכם.

ליאור: נכון.

דריה: סוג של טריילר למה הולך להיות בפודקאסט.

ליאור: בדיוק, ממש, זה פרק מאד קצר. אבל בנוסף לזה גם הקלטנו את הפרק תוכן השני ממש ממש באותו השבוע מכמה סיבות. קודם כל, כי יכול להיות שהפרק הראשון פונה כמו שאדווה אמרה לאוכלוסייה מסוימת, ויש יזמים שכרגע לא מעניין אותם A B Testing, ואז לא נדע אם הם לא מאזינים בגלל שהפורמט לא טוב, לא בא להם עלינו, או שפשוט באמת הפרק הזה לא רלוונטי. אז הפרק השני היה מאד מאד שונה, הדינמיות בין מעצבים למפתחים. ואז מהרגע שמקליטים פרקים ומשחררים אותם, ההתחייבות שלי לעצמי הייתה רגע לרוץ בביט שבועי ולעצום עיניים. התחלתי מרשימת תפוצה של 200 איש, שזה היה עובדי Monday ועוד 100 יזמים שפגשנו, ופשוט כל שבוע ראיתי איך ההאזנות הופכות ל– 220, 250, 280, הייתי יושבת על ה– Sound cloud וממש מסתכלת ביום שהייתי משחררת פרק לאוויר ורואה איך כל פעם עוד האזנה ועוד האזנה ועוד האזנה.

דריה: עדיין עושות את זה.

אדווה: כן, את אומרת את זה כאילו זה משהו של פעם, אז אני אומרת אוקיי – אבל אני רוצה להתחבר למה שאמרת על השני פרקים, עוד סיבה שזה חשוב בעיניי, ותנסו לחשוב על זה בעצמכם – אם אתם עכשיו גיליתם פרק שמעניין אתכם, וכל מה שיש בפיד זה פרק אחד, זה פשוט מרגיש משהו של, היה עוד פרקים? לא יהיה עוד פרקים? אולי זה פרק אחד שהוא פה כבר 4 שנים? כאילו, מאד קשה להבין. אז גם הטריילר נכנס פה, כי זה אחלה מקום להגיד – אפילו התחלנו את הפודקאסט הזה ב– 2020, כאילו, לתת קונטקסט לאנשים של איפה הם, וזה פשוט גם נראה ויזואלית יותר טוב שיש יותר מפרק אחד בפיד שלכם, זה יותר גורם לי להרגיש שיהיה פה משהו שהוא כאילו המשכי, שהוא עוד יקרה, שמישהו עוד עובד על זה.

דריה: כן, וגם אני רוצה לחזור קצת לנקודה הזאת שאמרת ליאור, שהיה לך את הרשימה של 200 אנשים ששלחת להם – אני חושבת שהיום אפילו יכול להיות שזה אתגר יותר גדול. יש כמות מטורפת של פודקאסטים, ואי אפשר לצפות שאני פשוט אקליט פרק, אשחרר אותו, והוא יצליח מעצמו. זה לא קורה. צריך ממש אקטיבית ללכת לאנשים שאתם כן מכירים, שהם כן גם נופלים בקהל היעד – את אמרת את זה, וזה נורא חשוב, ה– 100 יזמים שתכלס גרמו לכם להקליט את הפודקאסט.

ליאור: ממש.

דריה: ושלוח להם, וגם לבקש פידבק, נכון?

ליאור: כן בטח, אז באמת מה שעשינו בהתחלה, זה שלחתי את הפרקים עם טופס ששאלתי בו שאלות מאד ספציפיות על שוב, לא איך היה לכם, כי זאת שאלה שכאילו קל לנו לשאול. תקשיבי לפרק ותספרי לי מה חשבת – אנשים לא יודעים לעזור לנו אם אנחנו לא עוזרים להם לעזור לנו הרבה פעמים–

דריה: כן, זו שאלה גדולה.

ליאור: אז ממש שאלתי מה למדתם מהפרק, מה הרגע שלקחתם איתכם, תובנה שלקחתם איתכם, מה היה חסר לכם, ובאמת הפידבקים האלה עזרו לנו להבין שאנחנו בכיוון. ואני חושבת ששוב, שהפידבק האיכותני עוזר לדייק את ההקלטות משבוע לשבוע, אבל חשוב להתמסר מראש לאיזה הרפתקה של לפחות 10 פרקים בעיניי, לא משנה, 10, 5 – אבל לעונה, לפני שעוצרים להגיד אוי, נראה לי שזה לא עובד. כי לוקח, כמו שאמרת, לוקח זמן להיחשף, יש המון תוכן היום, אנשים לא תמיד נמצאים בסיטואציה הרלוונטית. מספיק שהוצאת פודקאסט חדש בחגים ובדיוק אנשים לא הלכו לעבודה, אם זה הקונטקסט שלהם–

דריה: או שפתאום יש מגיפה עולמית ואנשים פחות נמצאים באוטו ומקשיבים, זה גם יכול לקרות.

ליאור: יש המון המון דברים שהם לא בשליטתנו, אז צריך להיכנס למסע כזה עם איזה התמסרות קדימה, ועם סבלנות.

דריה: כן, תמיד, אני עושה הרבה שיחות כאלה, באמת, בא לי להגיד אפילו פעם בשבוע יוצא לי לדבר או עם חברה אחרת שרוצה לעשות פודקאסט, או פשוט עם אנשים פרטיים שמגיעים ורוצים להתייעץ, ומה שאני תמיד אומרת להם זה תשחררו שני פרקים, תתכננו חמישה, ואל תעצרו לפני שמונה, ואז תמיד עולה השאלה אבל מה, אבל אם זה לא טוב? אז אני תמיד אומרת להם, תתחמו את זה בעונה. תקראו לזה עונה, כי עונה, מקסימום אם אתם עושים עונה שניה, גם אם בנושא אחר לגמרי, למאזינים יש יותר כאילו אמפתיה לזה. כי מבחינתם העונה הראשונה הייתה נניח על מוצר, והעונה השניה היא על פיתוח. בסדר, זה יכול להיות–

אדווה: ציפיות אחרות.

דריה: בדיוק. אז אם אתם חוששים מזה שזה לא יעבוד, פשוט תתחמו את זה כעונה. במקרה הכי גרוע תמשיכו באותה עונה.

ליאור: כן, ובתוך הדבר הזה אני אוסיף שקודם כל המטרה היא כן להשתפר מפרק לפרק, לכן שוב, נגיד מה לא לעשות בעיניי? זה לא להקליט שמונה פרקים מראש ולשחרר אותם פעם בשבוע, אלא להקליט את הראשון שני, ואז לאסוף פידבקים מפרק לפרק כדי כן לייצר את השיפורים האלה תוך כדי העונה. וגם שוב, מה שאמרת עכשיו זאת כבר אסטרטגיה, זאת שאלה, כי אפשר להחליט שהעונה הראשונה היא ארוחת טעימות, הכל מהכל, לראות מה הכי תופס, במה אנחנו הכי טובים, איפה אנחנו מביאים הכי הרבה ערך, ואפשר להחליט כמו שאת אומרת, ללכת ורטיקלית יותר, להגיד הנה עונה על מוצר, הנה עונה על פיתוח–

דריה: לגמרי.

ליאור: ולראות מה עולה בחכה. אני גם רוצה לשתף שזה היה לי, זה לא היה כזה פשוט לעמוד מול 230 האזנות בשבוע, כי Monday באותה תקופה הביאה ביוטיוב כבר מיליוני צפיות – של יוזרים, זה קהל יעד אחר לחלוטין – אבל איתי בחדר ישבו אנשים שידעו לייצר אימפקט במיליונים, והתביישתי. אני זוכרת שישבתי ואמרתי כאילו מה, אני מבזבזת, אפילו אמרתי לרועי עשרות פעמים, מה זה הדבר הזה? איך אני מתוגמלת על זה, מה אנחנו מודדים פה? איך אפשר להוכיח שמשהו עבד אם בסך הכל 200 איש האזינו? ורועי דווקא זה שלימד אותי את השיעור בסבלנות, והוא אמר לי חכי, קארמה לוקח לה זמן להתחיל לפעול, הגלגלים נעים, אז באמת המילה סבלנות חשובה פה.

אדווה: לגמרי, ולפעמים צריך לזכור שלפעמים יכול להיות שפרק אחד שמשפיע מהותית על 200 אנשים, יכול להיות יותר חזק מפרסומת או לא יודעת מה, שמגיע לאלפים, או למיליונים. כי הממש אימפקט האמיתי שזה עשה על החיים שלהם הוא אחר, אז זה כבר עניין של השקפת עולם ואיך את מסתכלת על זה.

דריה: נכון, לגמרי. ואני חושבת שזה תיאום ציפיות חשוב שלכם עם עצמכם – פודקאסט לא מתפוצץ בהתחלה, בסדר? אלא אם כן יש לכם מאחוריכם מנגנון שיווק שמוציא מלא כסף על זה, או שמוכן לעשות שיווק ממומן, וגם אז זה לא בטוח, זה לא יתפוצץ בהתחלה. ואחד הדברים שמאתגרים בעולם הפודקאסטים, זה שאין כל כך Benchmarks. זאת אומרת, אין כל כך מספרים שאפשר להסתכל עליהם ולהגיד טוב, זה הממוצע, איפה אני עומד ביחס אליו? זה אחד האתגרים הכי גדולים שלנו עד היום. אז תהיו כאילו גם עדינים עם עצמכם. ה– 200 האלה, אם 200 אנשים שמעו משהו מהפרקים הראשונים שלכם, זה מטורף. כאילו, זה אומר הרבה וזה חשוב. זה פשוט לא מתפוצץ, וצריך לזכור את זה.

ליאור: מה שאותי שימח שהם חזרו שבוע אחרי שבוע.

דריה: בדיוק, בדיוק.

ליאור: זאת הייתה הוואלידציה שחיפשתי, לראות שאנשים חוזרים. וגם באמת נקודה אחת סופר חשובה – מעולם לא שמנו שקל למימון וקידום של היוזמה, לעולם. זה תמיד היה אורגני, זה תמיד היה מפה לאוזן, זה תמיד היה מפה לאוזן.

דריה: שזה גם אינדיקציה מאד מאד חזקה אם פודקאסט עובד או לא. בואו נדבר על תהליך ההפקה, יש לנו הרבה תובנות להגיד בנושא, ואני כבר אגיד שאנחנו נצרף יחד עם הפרק הזה מסמך הכנה שלנו לפרק–

אדווה: לפרק הזה.

דריה: לפרק הזה, בדיוק, קצת מטא, שתוכלו ממש לראות איך אנחנו מתכוננים לפרק. אז אולי נתחיל באמת מלדבר על בכלל איך חושבים על נושא של פרק, אדווה אולי תני קצ את האינפוטים שלך על זה?

אדווה: יש דברים שמגיעים מאיתנו, אנחנו מקשיבות לרחשי החברה, רואות מה קורה, מחפשות פרויקטים מעניינים, וברגע שיש משהו שנראה לנו יכול להיות רלוונטי לקהל היעד, אנחנו נפנה לבן אדם שמתעסק בזה ונשאל אותו ונדבר איתו, ויש פעמים שזה בא הפוך. מישהו עושה איזה פרויקט ובא לו לשתף בו, והוא פונה אלינו. זה הכללי של איך מוצאים את זה. איך יודעים שהנושא הזה טוב, וזה קצת מתחבר לפורמט, אז אולי תגידי את ליאור, כי אני כן חושבת שזה חשוב פה, יש איזה פורמט שאנחנו עוקבים די מההתחלה.

ליאור: אז אני חושבת שחלק מההבנה שאני אמורה להפיק ולשחחר פרק בשבוע, שוב, שלח אותי לשאול איך אני עושה דברים ב– Scale בלי לחשוב יותר מדי ולהסתבך יותר מדי כל שבוע, ומההתחלה רציתי שתהיהי לי נוסחא לפרק, כדי שאני אוכל כל פעם ליצוק לתוכה תוכן אחר, אבל שהנוסחא תישמר, וככה אני גם אדע שיש פה פרק, ולא סתם יושבים בחדר ומדברים עם אנשים, וזה המון זמן היה המצפן היחיד שלי להאם שיחת מסדרון עם בן אדם יכולה להפוך לפרק, בוא שניה נלביש את זה על הפורמט ונראה אם זה עובד או לא. הפורמט בגדול היה האם יש לנו אתגר לפצח, אם יש אתגר אז צריכה להיות הזדמנות, כלומר אם נצליח לפצח את האתגר, מה ההזדמנות שנגיע אליה, מה אנחנו כבר עושים כדי לפצח את האתגר הזה היום ב– Monday, דוגמא אחת למשהו שעבד מעולה, דוגמא אחת למשהו שניסינו ולא הצליח, איך מודדים את זה, כי הכל בסוף צריך להיות מדיד, ולקראת הסוף, בהמשך הדרך הוספנו גם מה עוד מאתגר קדימה. נגיד שכבר פיצחנו את זה, אז יש גם את השלב הבא, כי זה מסע אין סופי של יזמות. זה כמו שאמרת, זה פורמט שמי שעכשיו ילך אחורה להאזין פרקים ויעשה Reverse engineering, 99% מהפרקים שלנו זה הפורמט שלהם, וגם החזקים ביותר זה הפורמט שלהם.

אדווה: נכון. וזה מאד מאד קל, כי האתגר הוא אף פעם לא למצוא נושא, יש טריליון נושאים, האתגר הוא למצוא נושא טוב. ולכן כאילו השאלות האלה תמיד מאפשרות מאד מאד מהר להבין אם יש פה נושא טוב או לא. כאילו, אם יש מענה לכל השאלות האלה, זה כבר 80% מהדרך כבר עשינו.

דריה: ואולי נצלול קצת יותר לעומק לממש איך אנחנו מגדירים את הנושא של הפרק. 

ליאור: נזכיר את חברינו?

דריה: יש את נועם פיינהולץ.

ליאור: שכבר נתנו לו בכל מיני פלטפורמות קרדיט.

דריה: נכון, אבל הנקודה הזאת שאנחנו נדבר עליה עכשיו, היא הגיעה אחרי הרצאה שהוא העביר לנו, וזה חשוב לתת לו פה קרדיט, כי אני חושבת שזה שינה לפחות לי, אבל אני חושבת שגם לפדקאסט באופן כללי, זה שינה את כל איך שאנחנו חושבים על יצירת תוכן. האמת אפילו לא רק בפודקאסט, ביוזמה באופן כללי. בגדול, המהות של הכדור האדום אומרת שאם עכשיו אני אקח מלא כדורים ואזרוק אותם לבן אדם, סביר להניח שהוא ינסה לתפוס את כולם ולא יתפוס אף אחד, ושאולי הוא יצליח לתפוס אחד מהם, ויתעסק יורת באלה שהוא איבד. אם אני אקח כדור אחד ואזרוק אותו לבן אדם, הכדור האדום, אז הוא יתפוס אותו, וזה יהיה קל. איך זה קשור ל– Story telling? כי לכל פרק ולכל תוכן שיוצרים באופן כללי חייבת להיות, אפשר לקרוא לה שאלת מחקר – מה בסוף הנושא של הפרק? מה המסר שאנחנו רוצים שהם יצאו איתו מהסיפור, מהפרק, מהוידאו, מכל דבר שאנחנו עושים. אפשר לחשוב על זה שאם עכשיו מישהו שמע את הפרק והוא מספר על זה לחבר שלו, מה הוא אומר לו, על מה הפרק שהוא שמע? אם הבן אדם שירצה לספר לחבר שלו צריך יותר ממשפט, אז אתם הלכתם לאיבוד לפני, ושווה לעשות את ההידוק הזה לפני שבכלל נכנסים להקליט. זה ממש ממש עוזר להדק, לוודא שכשנכנסים להקלטה הפרק מהודק, ויודעים על מה רוצים לדבר.

אדווה: וזה ממש עוזר לנו בפרקים עצמם, כמעט לפני כל פרק לדעתי, לפני כל פרק, ב– 100% מהפרקים אנחנו שואלות את עצמנו מה הכדור האדום, שזה מה המסר, וזה פשוט עוזר לנו להבין מה תהיה הכותרת של הפרק בסופו של דבר. שמעתי פרק על איך עושים A B Testing. מאד מאד ברור מה אתה הולך לקבל מהפרק, אין פה שום דבר אחר.

ליאור: וזה עוזר גם ב– Post production. כי אני אתן לדוגמא את הפרק שעשינו עם אסף רפפורט, שאני ואסף נכנסנו לחדר ממש בתחילת 2022, וחפרנו שעות–

אדווה: שעתיים וחצי ליתר דיוק.

ליאור: ואז את באת והקשבת ואני זוכרת שבאת ואמרת לי תקשיבי, זה הולך להיות פרק ממש ארוך, שעתיים פרק, כי יש פה מלא תובנות רלוונטיות ליזמים. ובדיוק שם הכדור האדום עזר לנו, כי אני זוכרת ששאלתי אותך "רגע, אבל מה הייתה הכוונה, מה רצינו לדבר עליו בפרק הזה?" ואז רצינו לדבר על המכירה של אדאלום, נכון? למיקרוסופט, ופתאום היה לך ברור שזה לא פרק של שעתיים וחצי, זה פרק של שעה.

אדווה: שעה. זה היה מטורף עבורי, בכלל להבין שאפשר להוריד שעה של תוכן זה קשה, כי כאילו אני מקשיבה, ואני אומרת בוא'נה, זה, הכל פה מעניין. אבל למה זה חשוב? כי אם מישהו ראה שם של פרק על מכירה של חברה לחברה אחרת ועשה Play, ואז פתאום מתחילים לדבר איתו על איך לבנות למשל, במיקרוסופט, את השינויים שאסף בתרבות של מיקרוסופט–

ליאור: או איך גייסנו כסף 50 דקות עכשיו.

אדווה: או איך גייסנו כסף, אז איבדתי אותו. לא בגלל שהנושא לא טוב, אלא בגלל שהוא רצה לשמוע על איך מוכרים חברה.

דריה: בדיוק.

אדווה: והנה סתם דוגמא עם הפרק הזה, זה לא אומר שצריך ללכת לאיבוד. לקחנו את השעה תוכן שנשארה לנו על רצפת העריכה, והפכנו אותו לפרק שהוצאנו לפני חמישה שבועות, שמתמקד רק בגיוס כסף. שזה עוד כדור אדום בפני עצמו, איך אדאלום גייסה את הכסף הראשון שלה. אז זה בא להגיד שהכדור האדום הוא גם עושה סדר לפני, והוא באמת גם עושה הרבה מאד סדר אחרי, בלהבין איך אני רוצה שמישהו יתחיל את הפרק שלי, גם יסיים אותו. כאילו, שמה שהבטחתי לו יתממש.

[מוזיקת מעבר]

דריה: בואו נדבר קצת על ממש איך אנחנו נערכים לפרק עצמו. אז דייקנו את הנושא, הבנו על מה אנחנו הולכים לדבר – איך אנחנו מתכוננות ואיך אנחנו מכינות את המרואיינים?

דריה: אז יש משהו שאני מאד מאד מאמינה בו, וזה תחקיר. אני חושבת שזה כלי מאד מאד חשוב ליצירת תוכן, מכמה סיבות. א', זה מאפשר לדייק את הכדור האדום כמו שדיברנו. לפעמים יכולים להציע לי נושא לפרק שהוא מאד מאד כללי, וצריך בתוכו לחפש מה הסיפור, מה המסר. אז התחקיר מאד עוזר, זו בסוף שיחה של חצי שעה עם מי שהולך או מי שהולכים להשתתף בפרק, שבה אנחנו נועצים את הנקודות שבהן נרצה לדבר, למה זה מעניין לקהל יעד שלנו, עוברים דרך האתגר, הזדמנות, כל מה שאמרנו קודם. הדבר השני שזה עושה זה שזה מאד מרגיע את המרואיינים, בטח אם המרואיינים שלכם זה אנשים כמו במקרה שלנו, שלא רגילים לדבר. יש משהו בלעשות פגישה קודם שעוזרת להם לעשות סדר ולהבין על מה הם הולכים לדבר, ולהראות להם שהם שולטים בחומר, שאחר כך גם בהקלטה עצמה, שאנשים נלחצים – ותמיד אנשים נלחצים, כי הכל נראה כיף, ובסוף מתיישבים מול מיקרופון וזה מבהיל – אני תמיד יכולה להגיד להם אבל הנה, תראו, אמרתם את זה, את א' ב' ג', זה כבר יושב לכם בראש, זה זה, להרים להם עם זה.

אדווה: הידע כבר אצלכם, אתם כבר דיברתם אותו פעם אחת, אתם תוכלו לדבר אותו שוב פעם מול המיקרופון.

דריה: בול.

אדווה: יש לי חברה שהתראיינה לאיזה שהוא פודקאסט אחר והתקשרה אליי בפאניקה יומיים לפני והיא אמרה לי תקשיבי, הוא לא אמר לי על מה אנחנו הולכים לדבר, מה אני עושה? היא ממש נלחצה, היא לא ידעה אם הוא הולך להתקיל אותה במשהו שהיא לא תדע לענות עליו, היא לא ידעה אם יש עריכה או לא, היא באה לשם עם המון המון חששות, היא יצאה מעולה בסוף, אבל לא היה לה את המקום הזה שהיא יכולה לבוא בביטחון וברוגע, ולדעת, ולהתכונן מראש גם על דברים שהיא רוצה להגיד. לפעמים וואלה, אתה רוצה לשבת שניה עם עצמך ולחשוב מה המסרים שאתה רוצה להעביר.

ליאור: אני חושבת ששוב, בחזרה רגע לתיאום ציפיות – כשאנחנו מבטיחות למאזינים שלנו ולמאזינות, שהם עומדים לקבל פרק עם ידע, לא עם חוויה רק, אלא עם ידע, וכשהמרואיינים והמרואיינות שלנו הם אנשים בלי ניסיון בלדבר על הדברים, אלא רק בלעשות אותם, אז ההכנה היא קריטית. ואין ברירה, זאת אומרת, יכול להיות שהחברה הזאת שלך התראיינה בפודקאסט שהוא יותר כיפי ויותר קליל ויותר צחוקים, ואפשר אולי באיזה שהוא עולם להגיגע בלי הכנה – במקרה שלנו, לא היה פרק אחד שנכנסנו להקליט מבלי שעשינו פגישה אחת מקדימה לפחות, והיו פרקים שעבדנו עליהם במשך כמה פגישות, כדי באמת לחלץ מה הכדור האדום, ולהבין מה הערך, ולפעמים דברים היו צריכים להבשיל, לפעמים פרויקט נמצא בשיא שלו ודווקא ורוצים להביא את הסוף שלו, ולפעמים מחכים לסוף ומבינים שהוא לא יגיע אף פעם כי זה מתמשך. אני רוצה להוסיף שגם הסטאפ מאד חשוב, ושוב, במקרה שלנו, בגלל שבאמת כל האורחים עד היום מגיעים מאד לחוצים, אז חשוב לייצר אווירה מאד נעימה בחדר, ותמיד להכיר מראש, נכון? זה טיפים כאלה של אווירה יותר, של גם אם לפעמים אדווה כבר עושה את התחקירים עושה הרבה מאד זמן, והיו תקופות שהיית אומרת לי ולדריה "לא, הבן אדם מוכן, את לא צריכה לפגוש אותו", עדיין נעלה לזום אפילו של רבע שעה רק כדי לראת את הפנים, שיכיר את הקול, שיבין מה הסגנון, שיבין שאת לא הולכת להתקיל אותו.

אדווה: שזה לא, כן, שלא תיפגשו פעם ראשונה בסיטואציה הזאתי, שהיא גם ככה מלחיצה.

ליאור: ואנשים שממש מפחדים, הייתי מביאה אותם בזמנו ל– Prep מול מיקרופון. פשוט שכבר ישבו פעם אחת מול מיקרופון ויראו שזה לא נושך. זה עוזר, אין מה לעשות, זה כמו להיכנס לחדר של הפסיכומטרי לפני שעושים פסיכומטרי בפעם הראשונה.

אדווה: כן. אני אגיד לכן, פתאום זה גורם לי לחשוב, בדיוק עשינו פרק עם אודי לדרגור שהיא CMO של גונג על איך בונים מותג, ואז הוא דיבר על זה שמותג זה חוויה מאד הוליסטית בסוף, הוא דיבר על זה שגם העובדים של החברה אוהבים אותה, וגם מועמדים – עכשיו, בעיניי, פודקאסט זה אותו דבר. פודקאסט טוב זה אומר שכל מרואיין שהיה אצלכם יצא בחוויה טובה, שאנשים אמרו לו שהוא יצא טוב בפרק, או שהיא יצאה טוב בפרק, זה אומר שהמאזינים שלכם מרוצים – כאילו, כל החוויה צריכה להיות שלמה. וזה בדיוק מה שתחקיר משרת. עכשיו כן רגע לרדת לפרקטיקה של איך זה נראה בפועל, זה בסוף פגישה שהיא יכולה להיות 20 דקות, היא יכולה להיות חצי שעה, היא גם יכולה להיות רבע שעה, כאילו, האורך פה לא משנה, שמה עושים בה זה שאני נותנת לבן אדם לדבר. שואלת אותו שאלות ונותנת לו כאילו לרוץ. אני מקלידה מהר, אז אני כותבת תוך כדי, אבל אפשר גם לכתוב בנקודות, ואז הפגישה הזאת באידיאל מסתיימת כשאני מציגה למרואיינת את ה– Flow שאני חושבת עליו. אוקיי, מתוך כל מה שדיברנו עליו, נראה לי שהפרק יכול להיות ככה. נגיד ניקח את הפרק הזה לדוגמא, נתחיל בלדבר על למה התחלנו, איך התחלנו פודקאסט, נעבור לדבר על תהליך ההפקה, ניגע קצת ב– Post production ונסיים במדידה. איך זה נשמע לך? יש עוד משהו שאת חושבת שצריך להעלות פה? ואז אחרי הפגישה הזאת יש לנו באמת עוד פגישה אחת שהיא הרבה יותר קצרה, והיא פה שאני, אם אני לא מגישה את הפרק, מי שהולך להתראיין בפרק, ומי מכן שמגישה אותו, נפגשים בדיוק בגלל מה שאמרת ליאור – להיכנס פעם ראשונה בחדר, בסיטואציה שהיא גם ככה מלחיצה, עם מישהי שלא פגשת בחיים, זה רק מגביר את הלחץ. ואם את יכולה לנטרל את הלחץ הזה על ידי פגישה של עשר דקות, אפילו להכיר את הטונציה – הנה, למשל אני זוכרת שאת אמרת לי פעם ליאור, שרציתי לא לעשות פגישה ואז אמרת לי לא, יש לי טונציה שיכולה להיות חותכת, אני צריכה שהוא ידע שככה אני מדברת, שלא יחשוב שאני חותכת אותו בפרק, וזו נקודה מעולה, זה יכול לשנות את כל החוויה של הבן אדם שיושב מולך, אם הוא לא הרגיש שאת קוטעת אותו כל הזמן, אלא הוא אמר "טוב, זה הבן אדם, מגניב, אני עף על זה". 

ליאור: ואז עוד פעם, היום את כאן אדווה, ובעצם יש שני אנשים שעושים את התהליך. זאת אומרת, יש לנו גם מפיקה וגם מגישה, אבל כשאני הייתי הגם וגם, אז טיפ קטן שקיבלתי מרון, שהוא ותיק פה ב– Costumer success, או בגלגולים האחרים של הדבר הזה, רון אמר לי "תקשיבי, את חייבת להישאר סקרנית ואותנטית". אז מה שאני עשיתי, שאני גם תחקרתי, זה שכשהרגשתי שמתחיל סיפור נורא מרגש ומעניין או אישי למשל, הייתי אומרת למרואיינים, אל תספרו לי אותו ב– Prep, אל תספרו לי אותו בתחקיר, אני כותבת לעצמי שיש פה סיפור מרגש סביב האירוע הזה –תספרו לי את זה בזמן אמת, כדי שהתגובות שלי יהיו אמיתיות, ואז כל הדבר הזה יעבור אותנטי, וגם כדי שהם לא ירגישו ש– לפעמים קרה לנו שהיו מרואיינים שחפרנו מדי בסיפור, את זוכרת אדווה? ואז הם כזה באים ואומרים מה, אבל זה יצא יותר טוב ב– Prep, דיברתי את זה יותר טוב ב– Prep. אז כדי למנוע את התחושה שהם סיפרו את הסיפור הזה בעבר.

דריה: אני רוצה להוסיף גם שהרבה פעמים בשיחות כאלה, כבר בשיחות הכנה אני מרגישה שלי עולות המון שאלות שאני רוצה לשאול, ואני ממש עוצרת את עצמי. תמיד יש את השיחה הזאת, את הרגע הזה בשיחת הכנה שאדווה שואלת אותי, כאילו, אנחנו מסיימות לעבוד על ה– Flow ואז היא אומרת טוב דריה, את רוצה להוסיף משהו? וכמעט תמיד אני אגיד שלא, כי יש לי מלא מה להוסיף, ואני פשוט לא רוצה לשאול את זה עכשיו, אני רוצה לחכות עם השאלות האלה שהם יבואו בצורה אותנטית גם ממני במהלך ההקלטה.

אדווה: כן, אז אולי זה טוב רגע לדבר על מה המטרות של התחקיר. אז אמרנו, המטרה שלו זה לגרום לבן אדם להרגיש בנוח ושהוא יכיר אותי, ושאני אדע את הסיפור קודם, אבל המטרה שלו היא לא שאני אכיר את כל הסיפור. המטרה שלו היא למשל לדעת אם יש משהו, נגיד בפודקאסטים יותר אישיים, יותר סיפוריים, שבן אדם לא רוצה לדבר עליו. זה תחושה לא נעימה בחדר לשאול מישהו שאלה ושהוא יגיד לא לא, אני לא רוצה לדבר על זה. זה ישר, זה גם מלחיץ אותו, וזה גם מלחיץ אותי–

דריה: זה סוגר אותם.

אדווה: וזה מאד סוגר, בדיוק. אז כאילו, ממש אפשר לשאול את זה מאד פשוט – יש משהו שלא היית רוצה שאני אשאל אותך? יש משהו שהיית מעדיפה לא לדבר עליו? ועוד איזה נקודה על עניין הלחץ, לפעמים גם להיות בכובע של המגישה זה גם מלחיץ, במיוחד כשמתחילים. אם לא עושים את זה אף פעם, זה עדיין מעמד שלא רגילים אליו, וצריך להתרגל. אז שני דברים שלפחות לי עזרו בדבר הזה, אחד זה הקלישאה של Fake it ’till you make it. אין מה לעשות,לפעמים רק להיראות, כזה לבוא בתור I own the room, לפעמים זה עושה את זה, וזה גם משרה תחושת ביטחון לצד השני, שזה מאד מאד חשוב וזה עוזר לשיחה לזרום. וגם, לעשות את כל ההכנה שאפשר לפני. לדעת איך השיחה הולכת להיראות, להדפיס דפי הכנה, לבוא ולהסביר למרואיין מה הולך לקרות בשעה הקרובה ואיך זה הולך להיראות, וגם איך נראה התהליך אחר כך, אם יש שאלות, זה משהו שעוזר כזה גם לתקשורת ביניכם להיות יותר נעימה.

ליאור: ניסיתי גם להיזכר, כשסיפרתי לאסף, למה בעצם אפשרנו לפרקים, לחומר גלם להיות שעתיים, כשבסוף צריך שעה. הסיבה לזה נכתבה בדם – בתחילת הדרך הייתי עוצרת אנשים כשהם סיפרו סיפור לא רלוונטי או חופר בדרך שהם סיפרו אותו, וגיליתי שזה מכווץ אותם, הם מרגישים שהם במבחן, והם מרגישים, הרבה פעמים הם לא הצליחו אחר כך להתאושש ולחזור לדבר בלי להרגיש שהם לא טובים. אז פשוט הבנתי שעדיף לי לשחרר, וגם אם אני מזהה תוך כדי תנועה שהם מדברים על משהו לא רלוונטי, אני סומכת על היכולת הנחייה שלי שאני אסית את זה בחזרה לדיון, ואני פשוט אצנזר את מה שלא צריך. אז זה שוב קשור לאיך משחררים אנשים ואיך עוזרים להם להתראיין בצורה טובה יותר.

אדווה: ומה העריכה מאפשרת לנו.

דריה: אנחנו יכולות לעשות את זה בגלל שאנחנו עורכות את הפרקים אחר כך. 

ליאור: נכון.

דריה: אז מעולה, זה מוביל אותנו לנושא הבא של עריכה. דיברנו על זה טיפה, בואו נצלול לזה עוד, עוד קצת לעומק – מה אנחנו עורכים החוצה?

דריה: גם דברים כמו הרבה "אה", הרבה, כאילו, כל מה שיכול להוציא את המרואיין או המרואיינת פחות טוב. זה יכול להיות סתם שהם מגמגמים או מתחבטים רגע במה להגיד, וזה יכול להיות שפתאום הם אמרו משהו שאת אומרת "וואלה, לא הייתי רוצה שזה יהיה שם". יצא להם משהו שהוא לא יפה על מישהו אחר, או נכנסו לאיזה דוגמא ספיציפית נניח עם עובד שלהם, אם זה מנהל. אז כאילו דברים כאלה אני תמיד מורידה.

ליאור: וגם טעויות בעברית.

דריה: נכון. אני יודעת מי בן אדם ואיך הוא מדבר, אני רוצה שכל מי שמקשיב לזה יקבל את אותה תחושה.

אדווה: כן, אנחנו לא מספרים איזה סיפור אחר, אנחנו לא מזיזים משפטים וגורמים להם להישמע אחרת, אלא פשוט להישמע יותר טוב, אני חושבת שכל אחד יכול להתחבר לזה במקום של, הוא שומע את עצמו לפעמים, אפילו בהקלטות קוליות בוואטספ, ותמיד זה מוזר, נכון? תמיד אני יכולה להגיד לעצמי, וואי, אני נשמעת ככה? זה נשמע מוזר. אז לעשות כמה שאפשר כדי שהם ירגישו יותר טוב לגבי עצמם.

ליאור: מה, האתגר היותר גדול מהתחיל להקליט פודקאסט היה להקשיב לעצמי כדי לדעת מה לשפר.

דריה: אנקדוטה, באמת הפרק הראשון שאני הקלטתי, אז גם ערכתי את עצמי, זה גם משהו שאנחנו–

ליאור: ממליצים עליו.

דריה: בגדול, אדווה את עורכת את הפודקאסט, ואנחנו גם נעזרות עכשיו בעורכות חיצוניות, אבל ממש היה לנו איזה כלל בהתחלה שאם אני מתחילה להגיש את הפודקאסט אני צריכה גם לערוך אותו כדי ממש להבין לעומק מה עובד ומה לא עובד, בפרק כולו וגם ספציפית בהגשה שלי, ושלחתי אותו – יש לנו עורכות סאונד, שלחתי אותו לעורכות סאונד, והיא חוזרת אלינו ואומרת תקשיבו, יש פה הרבה יותר חיתוכים מהרגיל, אני לא מבינה מה קרה בפרק, אבל אתם חותכים המון המון, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. פשוט חתכתי את עצמי, כל גמגום הכי קטן, כל הפסקה בדיבור, אני לא יכולתי להתמודד עם זה.

אדווה: אז כן, זו חוויה מאד קשה קשה לערוך את עצמך, אבל סתם, אני יכולה לספר שאחרי הפרק הראשון שהקלטתי, בגלל שערכתי אותו, הבנתי שאני מתנצלת מלא. שכל שאלה שלי מתחילה ב– "אולי כבר נגענו בזה", כאילו, הכל בהתנצלות. ולא הייתי יודעת את זה אם לא אני הייתי עורכת אותי. זה לא שזה נשמע אסון, אבל זה לא Fine כמו שזה יכול להיות. 

דריה: נכון.

אדווה: מה עוד אנחנו מוציאים בעריכה, נעבור על זה מהר. אז לצורך העניין אנחנו יושבים תחת Monday, Monday היא חברה ציבורית. אנשים יושבים בחדר, מרגישים בנוח, אומרים מה שבא להם, אני רוצה לוודא אחר כך שכל דבר שהם אמרו בחדר כבר נאמר בחוץ בדוחות הרבעוניים שלנו, ואפשר לדבר עליו. ואם יש משהו שנאמר ולא, פתאום מספרים וזה, אז אני אוציא את זה החוצה.

דריה: כן, או רשימת ד"שים כזה, לפעמים רוצה לוודא שאנחנו נותנים קרדיט לכל מי שצריך, אבל בסוף זה יכול לגרום גם למאזין או למאזינה להרגיש קצת Left out, כאילו הם קצת לא קשורים לדבר הזה. לא בשביל זה הם באו, הם לא באו לשמוע רשימה של כל מי שהיה מעורב בפרויקט, זה פשוט קצת לא רלוונטי.

אדווה: כן. ודבר אחרון של מה שעורכים החוצה זה מה שכבר אמרת, כמו הדוגמא בפרק עם אסף – כל מה שלא תואם לכדור האדום. זה העריכה הכי קשה לעשות שיש מכל העריכות. מאד קל להוציא "אממ", מאד קל לזהות עם מישהו נכנס לאיזה תעופה עצמית על החברה, זה דברים שקל לזהות – ללכת על הכדור האדום זה לא תמיד קל, כי לפעמים באמת יש תוכן מצוין ולא בא לי לוותר עליו. מניסיון וממדידה של הדבר הזה שכבר נגיע אליה, זה תמיד עובד. כאילו, אין לחתוך יותר מדי, כמו שתמיד אומרים שזה חוק כזה, שאם את עוברת על משהו שכתבת, תמיד רק תוריד, אף פעם על תוסיפי על גבי זה. אותו דבר, אין מצב שתורידו משהו שאנשים ישמעו ויגידו "וואי, איך זה היה חסר לי בסוף".

ליאור: עוד דבר שאנחנו עם השנים משתדלות קצת לשחרר ממנו אבל הוא סופר חשוב לנו ברמה המקצועית של כל העניין של צחוקים ושכונה. מה לעשות, לפעמים כיף פה, גם אנחנו עשינו פה כיף שאותו אתם לא תשמעו בהקלטה, במה שנשחרר בסוף, כי זה לא עובר טוב. יש לפעמים בדיחות פנימיות, לפעמים בא למישהו לשחרר איזה הערה צינית וזה אחלה לאווירה בחדר, אז אנחנו מאפשרות את זה כמנחות ומגישות, כי זה עושה טוב להנאה של הפרק, אבל זה לא עובר טוב אחר כך, וזה פשוט לא הפורמט. יכול להיות שוב, יש פורמטים של שכונה–

אדווה: של רק צחוקים, נכון.

ליאור: רק צחוקים, או צחוקים שעושים – יכול להיות שמישהו מאמין אחרת, אני אומרת שזו האמונה שלנו.

דריה: אני זוכרת שהייתי בצבא הייתי בגלי צה"ל והיה שם משפט לאחד המגישים שעבדתי איתם – שמח באולפן, עצוב בבית. עכשיו, זה לא אומר שצריך לשבת בהקלטה בבאסה, אבל זה אומר שאם אתם עכשיו כאילו בחגיגות ובצחוקים, ועכשיו אנחנו נכנסות ללופים שלנו, בסוף יושבת מישהי באוטו ומקשיבה לזה, ויש קו דק בין להנות מדינמיקה של אחרים, לבין להרגיש שאני בחוץ. אני אומרת, תמיד תנסו ללכת לכיוון, דווקא תמשכו לכיוון של כמה שפחות צחוקים פנימיים וזה, תאמינו לי שכאילו מוצאים את האיזון עם הזמן, אבל זה עדיף להוריד הכל מאשר להשאיר משהו שיגרום למישהו להעביר את הפרק.

[מוזיקת מעבר]

דריה: יש פרקים שאנחנו לא נשחרר בכלל? שנקליט ונחליט לא לשחרר?

ליאור: אאוצ', אבל כן, קרה לנו.

דריה: למה?

ליאור: היו פרקים, אני חושבת שזה גם קשור לביטחון שלנו עם השנים, אבל זה עדיין יכול לקרות – לפעמים אנחנו תוך כדי הקלטה הרגשתי שזה לא הולך לכיוון טוב, כי האורחת שלי לא הייתה מספיק בפוקוס, או כי באמת היה פה איזה התקף חרדה סביב הפן הזה של להקליט, ולפעמים ישבנו בדיעבד עם חומרים והבנו שאין שם מספיק בשביל להחזיק פרק. לפעמים היה קורה שיש איזה התלהבות מפרויקט ב– Monday, אבל זיהינו שזה פנימי מדי, והקונטקסט כל כך ספציפי לנו שאף אחד בחוץ לא באמת יכול ללמוד מזה, או לא מספיק אנשים. לפעמים פרויקט שהיה נשמע לנו כמו פרק נגמר תוך 10 דקות הקלטה, ואז זה כזה "מ אנחנו עושות פה ואיך אפשר להמשיך לחפור על הדבר הזה".

אדווה: לפעמים באים בחוסר חשק להקלטה, אוקיי? זה קורה, זה קרה לנו בעבר, ואז נורא רוצים שיהיה פרק, ובסוף הדינמיקה עוברת רע. וזה גם חשוב. זה משהו הרבה יותר רך, זה לא בעולם של הסיפור, יכול להיות שהסיפור עובד, אבל משהו באנרגיה לא שם, וזה לא שווה את זה, ולפעמים צריך להקליט מחדש.

ליאור: זה נקודה סופר חשובה, כי דיברנו על לא לעשות צחוקים ולא לעשות שכונה, אבל כן האנרגיה עוברת. חיוכים עוברים, כשקליל וכיף ואנ שים רוצים להיות זה נשמע בצורה אחת, וכשבד וקשה ורע לנו זה נשמע אחרת, ומה לעשות? שוב, הפודקאסט שלנו רובו מושתת על עובדי Monday – לפעמים אנשים נמצאים בסיטואציה או בפגישה סופר קשה, אפילו לא מתוכננת, אבל קורה שיש להם איזה שיחה קשה עם עובדת או עובד שלהם – לא כיף להקליט אחר כך. כשאנחנו קולטות לפעמים שאי אפשר לשנות אווירה, לפעמים אנחנו אפילו לא נתחיל להקליט. כבר קרה שישבנו להקלטה ואמרנו "לא היום".

דריה: וגם קרה הפוך, קרה שהתיישבנו להקלטה ולא זיהינו את זה, וגנזנו את הפרק הזה אחר כך, וזה רק בא להוכיח שכאילו, אני חושבת שברוב המקרים, בא לי להגיד אפילו ב– 85%-90% מהמקרים, אפשר להימנע מלהקליט פרק שלא צריך לשחרר. אפשר לזהות את זה בתחקיר, אפשר לזהות את זה בזמן ההקלטה, רק בהתיישבות הראשונית בחדר. החוויה הכי פחות טובה, גם לכם בתור אנשי מקצוע שעובדים על זה וגם למי שישתתף, זה להקליט פרק שלא ישוחרר. זה לא אומר שצריך בכוח לשחרר, אבל זה רק אומר שאפשר לעשות הרבה דברים לפני. בשביל זה עושים תחקיר, בשביל זה עושים איזה שיחה של 5 דקות בתחילת ההקלטה כדי להבין מה האנרגיה, בשביל לא להגיע למצב שכבר הקלטנו, בן אדם מצפה לשמוע את עצמו בחוץ, וצריך להגיד לו שזה לא ישוחרר.

דריה: ונגיד שזה כן דורש לפעמים אומץ ולהקשיב לעצמנו יותר מהרגיל. כי לרוב כאילו, אנחנו נורא רוצים שיצא פרק, נערכנו לזה, עבדנו קשה בשביל זה, אנחנו רוצים שזה יצא, אנחנו מדמיינים את האימפקט שזה יעשה, ולפעמים צריך לעצור ולהגיד רגע, משהו פה לא עובד. מילה על הפתיח של הפרקים, כי גם שם עשינו איזה שהוא שינוי של הפרקים שהיה משמעותי. וואו, איך הוא צריך להיראות אדווה?

אדווה: אוקיי, אז הפתיח זה הזמן שלנו להציג בפני אנשים, יש לנו 30 שניות נניח, 40 שניות, אחרי הרבה ניסוי וטעייה הבנו שיותר מדקה לא עובד, לתפוס אותם לפרק, לעשות להם Hook. ולפעמים זה אומר שיכול להיות שאת הפתיח נקליט אחרי הפרק, ובגלל זה אנחנו מדברות על זה עכשיו ב– Post production, כי זה משהו שאנחנו – הפתיח והסגיר זה דברים שאנחנו מדייקות דווקא הרבה פעמים אחרי שהקלטנו. יש משהו כתוב, אנחנו מקריאות את זה בהקלטה עצמה, אבל יש מצב שתצאו מהפרק ותגידו, הוא זז 20 מעלות ימינה ממה שחשבתי שהוא יהיה, ושוב, אם נתחבר למה שאמרנו קודם, כשמישהו רוצה לשמוע פרק על מכירה של חברה ופתאום דיברו איתו על תהליך גיוס הוא יעזוב – אם הבטחתם לו X בפתיח, ועכשיו הוא שומע X פלוס 20 מעלות, אז זה גם לא יהיה לו כיף. אז עדיף לחזור רגע להקליט את הפתיח ולדייק את זה. הפתיח זה הכלי בעיניי הכי חשוב שיש למה שנקרא Retention, לשימור המאזינים בפרק אחר כך, ומאפשר לא ללכלך את הנתונים. כי אם אנחנו עשינו תיאום ציפיות נכון ב– 40 שניות הראשונות עם מאזינים, והם יודעים בדיוק מה הולך להיות בפרק – 

דריה: מה זה אומר ללכלך את הנתונים רגע?

אדווה: אז ללכלך את הנתונים זה אומר שאם נניח לא עשיתי תיאום ציפיות נכון, אז יש אנשים שעם הפרק הם יעזבו כי הם יבינו שזה לא מה שהם חשבו. מה זה מראה לי? שאולי הפרק לא כל כך טוב. עכשיו בפועל, לא בטוח שהפרק לא היה טוב, זה פשוט לא הקהל יעד שלו, אז אם אני מתחילה את הפרק וב– 30 שניות הראשונות אומרת הי, אני אדווה שיסגל, אתם הגעתם ל– Startup for Startup והיום נדבר על איך עושים פודקאסט, אז אף אחד לא יכול להתבלבל יותר, ואם לא בא להם לשמוע פרק על איך עושים פודקאסט, הם יכולים באותו רגע לעזוב.

ליאור: ואני אסיים את התובנה, זה אומר שאם הם נטשו ב– 30 שניות הראשונות, אנחנו יכולות להניח שהם לא נטשו כי התוכן לא עניין אותם, אלא כי הנושא של הפרק לא עניין אותם, ולכן חשוב שתהיה ממש הלימה בין הנושא לפרק עצמו, לתוכן.

אדווה: ממש, זו נקודה סופר חשובה, כי אחרת, במשך הרבה זמן אני מצאתי את עצמי מתבאסת מפרקים, אני אומרת וואי, איך עזבו 60% על ההתחלה? אני לא מבינה. והיום אנחנו רואים, יש גרף כזה של אחוז מאזינים לאורך הפרק, רואים שכשיש Drop, כשיש עזיבה גדולה היא כמעט תמיד בדקה הראשונה. אז אני לא מתייחסת אליה בכלל, ואז אני יכולה לראות מאחרי דקה, אם הקו מתיישר, אז זה אומר שכל מי שהנושא היה לו רלוונטי, הפרק היה לו טוב.

דריה: זה עוזר לנו ממש לדייק למי הפרק מיועד וגם לנתח את זה אחר כך. כן אני אשמח שתספרי על השינוי שעשינו בפתיח, כי אני חושבת שמשם יצאו לנו המון תובנות.

אדווה: אז הפתיח בעבר היה מאד ארוך, אוקיי? לרוב הוא היה יכול להיות אפילו שתי דקות של פתיח. ממש כמה פסקאות שבו המגישה מספרת על מה אנחנו הולכים לדבר, ומה האתגר, ומי המרואיין לעומק, ואז את באת והצעת לעשות איזה שהוא שינוי–

דריה: אז כן, אז זה קשור לאיזה שהוא תרגול שליאור נתנה לי, שאני חושבת שהוא חשוב, כי אני ממליצה לאנשים לעשות אותו – היא שלחה אותי למצוא מה הפרק הכי טוב. סליחה, היה פרק, הפרק על השותפות של רן ורועי, שהיו לו נתונים שבאופן חריג היו טובים, ואני פשוט שמחתי מזה, זה היה לדעתי אחרי ארבעה חודשים שהייתי פה או משהו כזה, וליאור שלחה אותי לתרגיל, היא אמרה לי, תנסי להבין למה את חושבת שהוא עבד.

ליאור: זה היה אפילו יותר מזה, כי את באת ואמרת "אני חושבת שזה פרק שעבד בגלל XYZ", ואמרתי לך יאללה, בואי תבדקי למה הוא עבד. יש לך היפותזה, בואי פשוט תבדקי ממש ממש לעומק למה הפרק עבד, ואז גם גילינו שמה שחשבת הוא לא הסיבה.

דריה: נכון. אני הייתי בטוחה שהפרק הזה עבד כי ערן ורועי מדברים בו, ואמרתי, אני לא יכולה להתחרות, עכשיו מה הבעיה במסקנה הזאת? שאין לי איך לשכפל אותה אלא כן ערן ורועי משתתפים בפרק.

ליאור: בכל פרק.

דריה: כן, אבל אני רוצה את אותם נתונים שיהיה גם בפרק שמדבר על מוצר עם אנשים מה– Product.

ליאור: לשמחתנו זו לא הייתה הסיבה.

דריה: זהו, ואז גם כשהלכתי לגלות, ראינו שפרקים אחרים של רועי וערן לא היו את אותם נתונים, שזה כבר אומר שזה לא קשור. ואז מה שזיהיתי שם והתחלנו להכיל על כל  הפתיחים, זה שמה שהיה מאד חזק בפתיח הזה, זה שתוך 40 שניות ממישהו עשה Play, הוא כבר יודע על מה הולך להיות הפרק, מה ה– 3 נקודות העיקריות שנדקור בו, ומי הולך להשתתף בו.

אדווה: ואז כבר מיד מתחילים את הפרק.

דריה: ואז מיד מתחילים את הפרק. זהו, נכנסים לזה. אז יש לנו מבנה מאד ברור לפתיח, אתם יכולים לשמוע אותו, זה תמיד משפט ראשון: "הי, אני X, הגעתם ל– Startup for Startup, היום נדבר על, לצורך זה נמצא איתי X, שהוא… " ואז אנחנו נותנים את הקרדביליות, למה דווקא הבן אדם הזה הוא המרואיין. אז אם לצורך העניין, אם זה יזם שבא לדבר על מכירה של חברה, אז אני אדבר על בכמה כסף הוא מכר את החברה שלו, איזה סדר גודל של אקזיט זה היה, דברים שמבהירים למה הוא פה, ואז אנחנו נועצים, נכון? אנחנו נועצות תמיד 3 נקודות עיקריות. אז זה נכון, נגיד הי ליאור, והיום אנחנו נדבר על איך מודדים פודקאסט, איך מפיקים, ולמה בכלל כדאי להתחיל את זה. סתם. ואז אם הדברים האלה לא מתאימים, משם אפשר לעזוב, ואחרי שעשינו את השינוי הזה והחלנו אותו והתחלנו לעשות את כל הפתיחים שלנו ככה, ראינו עלייה של 9% ב– retention של הרבע הראשון. זאת אומרת, 9% יותר מאזינים נשארו לאורך כל הרבע הראשון של הפרק. זה היה מטורף לראות את זה.

אדווה: כן, שלפני זה יכולנו להיכנס לסיפורים בפתיח, של לפני 4 שנים הקמנו את Startup for Startup, והיום אנחנו… וזה באמת קצת מייגע.

דריה: כן, אנשים יכלו להקשיב שתי דקות ובכלל–

ליאור: לא להבין לאן זה הולך.

דריה: בדיוק.

[מוזיקת מעבר]

דריה: אוקיי, סיימנו לערוך, בואו נדבר על השחרור, משחררים פרק. מה חשוב לדעת כשמוציאים פרק לאוויר?

ליאור: צריך שרת, צריך מקום לאחסן בו את התוכן, את הפרקים עצמם. ב– Post production, כלומר ממש ברמה של מה צריך כדי להעלות, צריך קריאייטיב כל שהוא. אנחנו נעלה פרק למדיה, אז צריך שניה להחליט אם תהיה תמונה של אנשים, אם יש איזה לוגו שאנחנו רוצות לעצב לדבר הזה?

דריה: שם שבתקווה יסקרן.

ליאור: צריך שם שזה וואו, שזה עולם שלום – אדווה בטח תספר עוד מעט, אבל אחד הדברים המגניבים מאד שעשית היה לחזור ולרענן שמות אחורה – בעצם לעבור על פרקים שהוקלטו בעבר ולהבין איפה השמות לא מספיק מדויקים. דוגמא קטנה לזה, בואי פשוט ניתן – אחד הפרקים הראשונים שהקלטנו היה עם שירלי באומר, שהיא Director of product פה ב– Monday היום, והיא אחת מה– Product הראשונות, אם לא הראשונה, שירלי. והוא היה מצוין, הוא דיבר על איך עושים Product באותה תקופה ב– Monday, רק כשקראנו לזה באותם ימים Task force. ואפרופו כדור אדום, עוד לפני שהכרתי את המונח, אמרתי יאללה, נקרא לפרק איך עושים Task force. ורק אחרי הרבה זמן שהוא היה באוויר, הבנתי שאנשים בחוץ לא יודעים ש– task force קשור ל– product.

אדווה: אף אחד לא יודע מה זה פשוט.

ליאור: כן. ושינינו את השם לאיך עושים product ב– Monday. ופתאום אנשים באו והאזינו לפרק. אז זה נשמע קטן, אבל להיות היפר ספציפי בשמות זה לא בהכרח טוב, ובאמת זה עולם. שוב, שמות זה–

אדווה: ממש, אם קודם דיברנו על הפתיח שהוא מה שעוזר ל– retention, אז שם זה מה שאומר אם מישהו בכלל יעשה Play על הפרק.

ליאור: כן, ב– Funnel, אם תחשבו שאתם כל הזמן רוצים להעביר אנשים, אז לפני הפתיח יש לנו את השם, ולפני השם יש את הקריאייטיב. אם אתם עכשיו עוד פעם, גוללים פיד בפייסביק, או אפילו בספוטיפיי, ככה מחפשים תכנית חדשה, הקריאייטיב, התמונה תשנה המון.

אדווה: כן, שוב, בעידן שיש כל כך הרבה תוכן, אתם רוצים שזה יתפוס את העין ושזה יסקרן, וימשוך אנשים לבחור דווקא בכם.

דריה: איפה אנחנו מפיצים את הפרק? שחררנו אותו, סבבה, יש קריאייטיב, יש הכל – מה, יוצא לעולם ומה? שוב פעם אני חוזרת למקום הזה של מה, שחררנו פרק ועכשיו אנחנו מצפים שפשוט יבואו אליו? יגיעו אליו?

אדווה: אוקיי, אז איך מפיצים. אז הפצות זה אחד האתגרים הכי משמעותיים, ועד היום אנחנו כל הזמן מנסים לפצח את האתגר הזה, וב– Disclaimer, שוב אני אומרת, אנחנו עשינו, שום דבר לא ממומן אצלנו. אנחנו לא משלמים על פרסום. זה כן נתיב שאפשר ללכת בו, אנחנו לא יודעות לשתף בו, אבל יש אפשרויות של שת"פים בין פודקאסטים ופרסומות, וזה דבר שקורה, אז אני שמה את זה בצד.

ליאור: הסיבה שבנינו על צמיחה אורגנית – פשוט זה חשוב – קשורה שוב למטרה של הפודקאסט. הפודקאסט בא להעביר ערך, וההיפותזה הייתה שאם יהיה ערך, אז יזם אחד יעביר אותו לחברו היזם, שיעביר אותו לעובד שלו. אז בהכרח רצינו שהדברים יקרו בלי התערבות דרמטית שלנו, ובטח בלי שנקנה אז האזנות, ולא כי עשינו שת"פ אז אנשים פתאום נחשפו בבום, אלא באמת לראות מה קורה בוויראליות של הדבר.

אדווה: כן בול, זה נקודה חשובה, וזה גם מתחבר לכל הזמן לשאול את עצמכם שאלות. מה המטרה? למה אני עושה את זה? זה יתן תשובה לכל כך הרבה שאלות טכניות אחר כך שזה לא ייאמן. ואז, הצד השני של הפצה, יש כמה דברים שאפשר לעשות – הדבר הראשון זה לחפש קבוצות שקהל היעד של הפודקאסט שלכם נמצא בהן. מה זה אומר? זה יכול להיות קבוצות פייסבוק, זה יכול להיות קבוצות פיזיות, לא יודעת, מרכזים של העירייה נניח לאימהות צעירות, אם את עושה פודקאסט שהוא בנושא הנקה, לא יודע.

ליאור: זה יכול להיות בנושא אקדמיה, אם נגיד לצורך העניין אצלנו בפודקאסט גילינו שהבין תחומי ותכנית Zell היא מקום מאד טוב לפרסם בו תמיד את הפרקים שלנו–

אדווה: כן, אגב, גם ניוזלטרים באמת, לשלוח בניוזלטרים לקהל הייעודי. הנקודה היא באמת למצוא את המקומו תשבהם קהל היעד שלנו נמצא–

דריה: ולשווק שם.

אדווה: בדיוק. האפשרות השניה, שזה לא בעיניי אפשרויות, כי אני חושבת שכדאי לעשות את שתיהן, זה לבנות קהילה שהיא סביב הפודקאסט שלכם. נכון ליאור? הקהילה שלנו, שהיום היא כבר גדולה, היא התחילה בתור משהו כזה.

ליאור: חד משמעית, לא היה לנו ניוזלטר בהתחלה, ובעצם, איזה שהוא שלב אמרתי לאנשים, רוצים לדעת על הפרק הבא? פשוט תצטרפו לקבוצה הזאת בפייסבוק.

דריה: וגם אם אתם רוצים לשאול שאלה בעקבות הפרק.

ליאור: כן, זה לקח לי יותר זמן. לא יודעת אם אנחנו מגיעות לזה, אבל את זוכרת שהמון זמן אמרנו מה, הם לא שואלים שאלות, למה הם לא שואלים שאלות? ואז אמרנו שהפעם אפשר לשאול שאלות, וזה היה פרק עם לופו, שאמרנו בסוף הפרק, אם אתם רוצים, לופו תהיה בקהילה ותוכלו לשאול כל מה שתרצו, ואז פתאום היו 4 שאלות.

אדווה: תשאלו שאלה.

ליאור: והבנו שצריך להגיד לאנשים גם מה לעשות, ומה אפשרי ומה לא אפשרי, אבל באמת הקהילה, עוד לפני שהיא הייתה הקהילה, ואפילו לפני שחלמנו שכל ההדדיות הזאת תקרה בה, הייתה נטו מקום שבו רצינו לאסוף רעיונות לפרקים. די מוקדם התחלתי לשאול לפעמים, להגיד, אנחנו עומדים לדבר על הנושא הזה – איזה שאלות יש לכם בתחום? כדי להבין רגע שאני בכיוון, וכדי להבין איזה רמת עומק להגיע אליה, ובאמת אם יש לכם עוד שאלות על נושא.

אדווה: ואני רוצה להתחבר לזה גם מהמקום של ההפצה – זה משהו שאנחנו לא עושות מספיק. אולי תיכף נדבר על זה גם באתגרים, אבל אני שומעת בהרבה פודקאסטים אחרים גם שאומרים, מצאתם ערך בפרק הזה? תשלחו אותו לאנשים אחרים שיאהבו אותו. ושוב, לפעמים זה דברים שנשמעים כל כך Obvious, אבל להגיד את זה גורם לאנשים באמת לעשות את זה. כי יכול להיות שאם לא הייתם מבקשים, אז הם פשוט לא היו חושבים על זה.

דריה: נכון. אז אם אתם מוצאים ערך בפרק הזה, תשלחו אותו לחברים שלכם שגם ימצאו בו ערך. אז כן, אז העניין הזה של קהילה – באמת, בסוף אני חושבת שיש משהו בפודקאסט, בניגוד לטלוויזיה, כאילו, אנחנו בסוף יושבות בחדר, ואז יש עשרות אלפי אנשים ששומעים, אבל בסוף אנחנו לא רואים אחד את השני אף פעם, אין לנו אינטאקציה איתם, ומשהו בלבנות קהילה סביב הפודקאסט, מאפשר גם שניה לראות מי האנשים שמקשיבים. לשמוע מהם מה עובד להם יותר טוב, מה עובד להם פחות טוב. זה גם כיף, באמת, נטו כיף כאילו לפגוש רגע את האנשים שצרכים את התוכן שאת מייצרת, וזה גם מנגנון שיפור מטורף שהדרך להגיע למסקנות האלה אחרת, אם היא בכלל אפשרית, היא כנראה הרבה יותר ארוכה.

ליאור: וגם משהו שלנו לא היה מובן מאליו, דרך הפצה נוספת, היא לבקש ממי שהשתתף בפרק להפיץ אותו בעצמו. כי בסוף, הזווית האישית, זה שהשתתפתי באופן חד פעמי ודיברתי על משהו, בטוח פותח לעוד אנשים. יש אנשים שיבואו להאזין כי האדם הספציפי הזה דיבר, או כי הדרך שהוא סיפר על מה שהוא דיבר בפרק מעניינת, הפוסט שאנחנו נכתוב על הפרק הוא מוצר בפני עצמו. הוא עולם, גם שם יש את כל העניין של דיוק מסרים, מה זה פוסט ארוך מדי שנותן יותר מדי תובנות מהפרק ואז אין ליי סיבה להאזין לפרק, אל מול פוסט שהוא סתום, לא ברור, ואז הוא לא מספיק מגרה ולא מספיק מזמין – אז גם זה עולם שלם שלקח לנו זמן לדייק.

אדווה: נכון. וגם, עצם העובדה שמי שהשתתף בפרק משתף אותו, הרבה פעמים עוזר לנו להיחשף לקהלים חדשים, שזה אתגר אחר מלהפיץ לקהלים שאנחנו כבר יודעים איפה הם נמצאים ואנחנו תמיד מגיעים אליהם. נכון, אצלנו כרגע הקהילה זה המקום ה– Obvious ואנחנו יודעות שהקהל שלנו נמצא שם ואנחנו נשםי שם את הפרק. איך אנחנו מגיעות לאנשים שאנחנו יודעות שהפרק הזה יכול להיות רלוונטי עבורם, ולא נמצאים בקהילה? זה אתגר שהוא אחר לחלוטין.

ליאור: או, ה– 5 שנים האחרונות בחיי. אין שבוע ב– Weekly שאנחנו לא שאלנו את עצמנו איך אפשר להיחשף לקהלים חדשים.

אדווה: ה אתגר מתמשך וזה משהו שאני מניחה שכל מי שהולך להוציא פודקאסט הולך להיתקל בו כי תמיד יש עוד קהל והוא תמיד נמצא בעוד מקומות שצריך לגלות איך להגיע אליהם. אז לא פיצחנו את זה לחלוטין, אבל זה איזה שהוא משהו שתמיד נמצא לנו בראש.

[מוזיקת מעבר]

אדווה: מדידה. נושא שלם בפני עצמו–

דריה: נושא שלם בפני עצמו, והוא הנושא האהוב עליי. אני אגיד שכן כתבנו בלוג על זה, אנחנו נצרף אותו, אז אם מישהו רוצה להעמיק בזה, הוא יכול לעשות את זה דרך הבלוג. אז בואי רק נדבר בכותרות – מה הדברים שלנו חשובים למדוד לגבי הפודקאסט הזה?

ליאור: רגע, אני רוצה לעשות ערן – אני רוצה להרים לאדווה שנכנסה לפודקאסט קיים ובאמת היו אנשים אחרים שהפיקו אותו בעבר, והפיקו אותו נהדר, אבל באמת ה– baby שלך, הפרויקט שככה הסתערת מהרגע שהצטרפת היה העניין של המדידה, ולא ממקום שיודע. זאת אומרת, באת והיית תחקירנית מעולה באמת מהניסיון של מגל"צ, ומהיותך את, וידעת להביא מרואיינים מכל מקום, גם מניסיון עבר, אבל העניין הזה של מדידה היה משהו שעניין אותך, סקרן אותך, וכולנו הרגשנו שלא נעשה מספיק טוב, ושאנחנו מפספסות המון דרכים להתייעל ובאמת להפוך את התוכן ליותר מדויק, כי אין לנו עיניים במקומות האלה. ואת עשית שם סדר – אפשר היה לעבור את כל הפרק הזה דרך התובנות Data שאדווה הביאה לנו לאורך הדרך. אז אם עכשיו אתם שומעים מדידה ואתם אומרים "אה לא, מדידה זה לא האזור שלי, אני לא אדם אנליטי, אני לא מבין למה צריך" – זה מדייק את התוכן. זה עוזר לפודקאסט להצליח יותר, זה לא רק בשביל לדעת כמה מאזינים מגיעים, זה כדי לעשות תוכן טוב יותר, ואת לימדת אותי את הדבר הזה.

אדווה: טוב, אז אני מתה פה, אבל לא, אני חושבת שבגלל זה זה גם הנושא האהוב עליי, בגלל שזה גם הנושא שהיה עליו הכי פחות מידע בחוץ. אז משהו באמת בהתחבר לזה, אין מידע ואין Benchmarks, אמרנו את זה קודם. אחת הסיבות שמאד מאד חשוב לאסוף את המידע הזה, כי בסוף הדרך שלכם להבין איפה אתם עומדים נגיד פר פרק, היא תמיד תהיה מול עצמכם. מה שאנחנו עשינו, זה ייצרנו לעצמנו benchmarks מתוך הנתונים שלנו, כי אני לא יכולה להשוות את הפרק שלי לפרק של פודקאסט אחר, כי אין את הנתונים האלה. אני כם יכולה להשוות אותו לפרקים אחרים שלי. אז מה מודדים? אז מודדים שלושה דברים. היום אנחנו מודדים שלושה דברים עיקריים – זה מספר האזנות, שזה גם פר פרק וגם באופן חודשי, שזה מידע שנמצא בשרת שתבחרו בו, הוא יתן לכם את המידע הזה, הוא אוסף את זה מכל האפליקציות. הדבר השני שאנחנו מודדים זה ה– retention, שזה כמה אנשים נשארו לאורך הפרק. אם הכמות הורדות מעידה לי על כמה הנושא מעניין, ואם השם היה טוב, אז ה– retention מעיד לי על כמה הפרק היה טוב. זה ש– 20 אלף אנשים האזינו לפרק, לא אמר שהוא טוב אם אחר כך אני רואה ש– 80% עזבו אותו. אז בגלל יש פה הפרדה ממש חשובה. מבחינתנו אגב, המדידה, נרחיב טיפה על ה– retention – מי שנשאר עד סוף הרבע הראשון – בעצם פרק מחולק לרבעים – מי שנשאר עד סוף הרבע הראשון זה אומר שהנושא רלוונטי עבורו, ומי שנשאר עד הסוף – אנחנו מודדים עד סוף הרבע השלישי–

דריה: סתם כי תחשבו על עצמכם, כי כשמתחילים לעשות פרידה בפודקאסט אתם כבר אומרים ביי ולא מחכים עד הסוף, אז אם תמדדו את הרבע הרביעי, זה נראה שאף אחד לא נשאר, למרות שבפועל יש מצב ששנייה לפני זה היו 100%.  

אדווה: אז מי שנשאר עד סוף הרבע השלישי, זה מי שבאמת קיבל ערך, הוא רצה להמשיך להקשיב למה שיש לנו להגיד.

דריה: כן, בדיוק. אז באמת ה– Retention זה המדד הכי חשוב בעיניי. והדבר השלישי שאנחנו מודדים, וזה מנוע הצמיחה של כל פודקאסט, זה עוקבים. מה המשמעות של עוקבים במשפט? זה אנשים שעשו לכם לייק לפודקאסט באפליקציה שהם שומעים בה, ועכשיו יקבלו התראה כל פעם שיוצא פרק חדש. מה זה אומר? שהם בסבירות יותר גבוהה ישמעו כל פרק שיצא לכם. זה משהו שקצת יותר קשה להשפיע עליו, בניגוד ל– retention ולשם של פרק ודברים שאני יכולה לשנות, יותר קשה להשפיע על עוקבים. אנחנו עד היום מנסות לפצח איך להגדיל את זה. אחת השיטות שמצאנו, ופה גם הקשבנו להרבה פודקאסטים אחרים מהאזור שלנו, ממש ממליצה לעשות את זה, ולא רק מאזור שלנו – לחפש רפרנסים לפודקאסטים אחרים, לנסות לראות איך הם, כאילו, למה הם קוראים, מה הם מבקשים מאנשים לעשות בסוף הפרק, וראינו שהרבה מהם מבקשים לבוא, אומרים, אם אהבתם את הפרק הזה ואתם רוצים לדעת כל פעם שיוצא פרק חדש, תעקבו אחרינו אחרי ה–

אדווה: כן, שזה מתחבר למקום של הפשוט לבקש.

דריה: בדיוק. אז אם יש פה מישהו שהוא מאזין ממש ממש ותיק, הוא יראה אולי שבערך מלפני 50 פרקים התחלנו בסוף כל פרק להגיד את המשפט הזה, ובאמת אנחנו רואים עלייה בעוקבים מאז.

[מוזיקת מעבר]

דריה: אנחנו מתקרבות לרבע האחרון של הפרק – בואו נדבר על אתגרים. הזכרנו את זה קצת במהלך הפרק, אנחנו לא פיצחנו הכל, יש דברים שאנחנו– שוב, גם בגלל שהעולם הזה של הפודקאסטים כל כך לא מפוצח בחוץ ואין עליו הרבה מידע, אז יש הרבה אתגרים שאנחנו מתמודדות איתן עדיין בעצמנו, וחשוב לנו להעלות אותם כאן לנושא. גם אולי זו הזדמנות טובה, הנה, לבקש מהמאזינים – אם מישהו פה יש לו פודקאסט ויש לו תובנות שהוא רוצה לשתף איתנו, אנחנו ממש נשמח לדעת, תכתבו לנו בקהילה. 

ליאור: או גם אם אין פודקאסט, אם מישהו מאזין או מישהי מאזינה, ואתם רוצים להגיד לנו משהו על הפודקאסט כדי שהוא ישתפר, אנחנו נשמח.

דריה: לגמרי.

ליאור: אני חושבת שהאתגר הראשון היה ועודנו להבין איזה אימפקט אנחנו עושות עם הפודקאסט. בסוף שוב, זה חוזר למטרה ולחזון שהוא לחלוק ידע שיעזור לאנשים אחרים בעולם. אדווה, אמרת את זה קודם בעצמך – בסוף, פודקאסט הוא פורמט חד צדדי, אנחנו יושבות אחת עם השניה בחדר, במקרה הטוב חברים יעבירו לו אחר כך, או אנשים שמעזים ישלחו לי הודעה בלינקדאין ויגידו "וואו, זה עשה לי טוב", אבל זה הקצוות, זה בודדים, ויש המון אנשים באמצע, שדווקא ככל שהמספרים גדולים בעיניי האתגר יותר גדול. יופי, 10,000 שהאזינו, אבל כמה מהם זה שינה להם את החשיבה, זה תרם להם? כי בסוף אם הם יצאו והם אמרו "וואו, אסף רפפורט הוא מדהים", אז פספסנו, זאת לא הייתה המטרה של הפרק. למרות שהיה כיף לדבר עם אסף רפפורט, והוא הכי מדהים .אז אני חושבת שהאתגר הראשון הוא איך אנחנו יודעות שאנחנו עושות אימפקט עם הפודקאסט.

דריה: כן, וזה גם מתחבר לי גם למשהו בנתונים שלא אמרנו קודם עם ה– benchmarks – משהו שאנחנו מצאנו שעובד לנו טוב, זה אנחנו לוקחים את ה– Retention, מה שהזכרנו קודם, ולקחנו את הממוצע, וגזרנו סטיית תקן אחת מלמעלה וסטייית תקן אחת מלמטה, ועכשיו כל פעם שיש פרק חדש, אני נועצת את ה– retention שלו – בדרך כלל לוקח לזה שבוע להתייצב, אז אחרי שבוע או אחרי שבועיים – אנחנו עושים אחרי שבועיים–

ליאור: נועלים בעצם את המידע.

דריה: נועלים את ה– retention, כי זה הבוסט הגדול של ההאזנות שהגיע בשבועיים הראשונים, אחר כך זה כבר טפטופים. בגלל זה אנחנו מעלים אחרי שבועיים. ואז אני בודקת איפה הוא נמצא. בהנחה שהוא נמצא בטווח בין השתי סטיות תקן האלה, מבחינתי זה היה פרק בסדר, ואני לא צריכה כאילו להתעסק איתו, ואני ממשיכה הלאה. אם הוא יצא מתחת, אז אני הולכת לבדוק מה לא עבד שם, ואז זה מתחבר לאימפקט. אני מבינה שזה פרק שלא עשה את האימפקט שרציתי, כי אנשים עזבו אותו באמצע, אז הוא לא עשה כנראה אף אימפקט. ואם הוא מעל, אז אני הולכת לעשות, איך אנחנו קוראים לזה ליאור? הרבה זמן לא היה פה את המושג הזה.

ליאור: חקר מוקיר.

דריה: חקר מוקיר. 

ליאור: האהוב עליי.

דריה: כן, משהו עבד טוב, למה זה עבד טוב, למה אני חושבת שהפרק הזה יצליח, ואיך אני משכפלת את זה בפרקים אחרים. אז זה כאילו אני חושבת, זה מאפשר לנו לראות קצת יותר טוב את האימפקט, אבל עדיין האתגר פה שזה בסוף לא איכותני.

אדווה: בדיוק, בסוף האתגר כאן זה שהנתונים מספרים לנו סיפור עד גבול מסוים, ובסוף, בחוויה של מאזין או מאזינה שעכשיו שמעו פרק שלם, והיו להם תגובות ולמידות – אין לנו דרך לדעת את זה.

ליאור: וזאת אחת הסיבות שעד היום, וזה באמת 5 שנים לתוך היוזמה, אני תמיד חולקת איתכן ואנחנו כולנו נתרגש, וגם אלעד ורועי מתרגשים מכל הודעה שמישהו שולח ואומר מה הפודקאסט או מה הפרק או מה האירוע שעשינו עשה לו. הרגע הזה שאנחנו פוגשות מילים ולא רק נתונים הוא רגע מאד מאד מרגש ומחבר אותנו בחזרה רגע למשמעות.

דריה: יש קבוצת שגרירים כאלה, Champions, שאדווה, את פתחת, קבוצת וואטספ כזה, כמה אנשים יש שם?

אדווה: עשרה נדמה לי, משהו כזה.

דריה: חבר'ה שהם מאזינים נאמנים לפודקאסט, ואוהבים ומקשיבים כמעט לכל הפרקים, והם שמחים לתת לנו פידבק שאנחנו רוצות. ונעזרנו בזה לא מעט בתקופה האחרונה.

אדווה: כן, אני, זה מסוג הדברים שעשיתי ואמרתי יואו, איך לא עשיתי את זה קודם. זה ברמת ההתייעצות, אני שולחת להם שלושה שמות לפרק – מה עובד לכם יותר טוב? אני מבינה כל כך הרבה יותר דברים שאני יש לי קונטקסט מקדים ואני רואה משהו בצורה מסוימת, ונגיד שם, כשחשבתי שהוא מדהים, אף אחד לא מבין על מה מדובר בכלל. או שאני מבקשת מהם פידבק על פרק שלמשל ראיתי שהוא לא היה טוב, אז אני אומרת להם תגידו, מה חשבתם על הפרק הזה? הדגש פה זה שזה כן צריך להיות אנשים שהם כן מאזינים קבועים, כדי שלא יהיה מישהו שפעם אחת שמע את הפרק, ויותר לא חוזר לאף פרק אחר, ופתאום הוא נותן לכם פידבק שתשנו את הכל עכשיו.

דריה: כן, והם מכירים אותנו ואת הפודקאסט ואת הערך והם יודעים להתייחס לזה בקונטקסט הנכון.

אדווה: כן, בדיוק.

דריה: טוב, אנחנו נסיים עם טיפים. טיפים למי שתחיל עכשיו, טיפים למי שכבר בתוך התהליך הזה, ודברים שכזה חשוב לדבר לאורך הדרך. אז אדווה, אולי תתחילי.

אדווה: אז האמת שזה למידה שהגיעה לי מאוחר, תוך כדי עבודה על הפודקאסט, מפרקים שהקלטתי על מוצר בכלל, ועם יזמים שהם מתחילים חברה, וזה לעשות פודקאסט על משהו שמעניין אתכם באופן אישי. כמו שאומרים, אם אתם בונים מוצר חדש, זה הכי טוב אם זה עונה על בעיה שאתם מרגישים. תדברו על משהו שאתם הייתם רוצים לשמוע. זה פשוט עובר, ושומעים את זה בחוץ. תבחרו נושא שמעניין אתכם, ותצללו לעומק מתוך רצון אמיתי שלכם להבין מה זה הנושא הזה. לשאול שאלות שמסקרנות אתכם. זה גם יהפוך את החוויה לכם ליותר כיפית. כאילו, התחושה שלי שאני יוצאת מפרק שהוא ממש עניין אותי, באמת, זה סוג של היי. זה אחר לגמרי מפרק שהוא טכני יותר עבורי לצורך העניין. וטיפ שני וזריז, זה כל הזמן להקליט ולשחרר. להקליט ולשחרר, להקליט ולשחרר. באמת כל הזמן להיות באיזה תהליך של שיפור, לנסות להבין מדברים שלא עבדו מה יכול היה להיות אחרת, מדברים שכן עבדו, אין משכפלים אותם, זה מאד מאד מאד עוזר.

ליאור: אני מאד מתחברת לטיפ השני שלך. אני חושבת שזה מפחיד לעולם, בטח למי שהוא יוצא עם פודקאסט עצמאי, אבל גם לא, ויש איזה נטייה כזאת להקליט, לאגור, להבין את הפורמט השלם – וכמו במוצר, שאנחנו שואפים למשהו מאד רזה בהתחלה, ולמשהו שרק ייתן לנו וואלידציה, כדאי גם בפודקאסט להתחיל לשחרר ותוך כדי תנועה בעצם להשתפר ולדייק את הדברים. הדבר השני שאני רוצה להגיד הוא שכל הזמן דיברנו על הפורמט וכמה הייתה ברורה לנו המטרה כל הדרך, ואפילו הפורמט כל הדרך, ואני רגע רוצה עכשיו to disrupt it מה שנקרא, ולהגיד שגם חשוב תוך כדי תנועה להיות אמיצות ולהעז לשבור. הרבה מאד זמן לא מצאנו דרך להביא אורחים מכל סיבות שהבאנו לעצמנו, ובסוף כמה מהפרקים הכי טובים שהקלטנו עד היום, גם מבחינת פידבקים וגם מבחינת Data, הם פרקים עם אורחים מבחוץ. היו כמה נושאים שהרגשנו שאין לנו את האוטוריטה בעולם לדבר עליהם, נושאים חברתיים יותר, שאמרנו מי אנחנו, אנחנו רק Monday, ומה, אנחנו נעשה עכשיו מהפיכה בעולם ההעסקה ישירה של עובדים? והרבה מאד זמן התבחבשנו עם הנושא הזה, ובסוף זה אחד הפרקים שקיבלנו עליהם הכי הרבה פידבקים מרגשים, אז כן חשוב שיהיה פורמט, וחשוב לדעת ולהחזיק דברים מהודק, אבל בטח תוך כדי תנועה, ובטח בפודקאסט שכבר קיים תקופה ארוכה, להעז לנסות. אתם יודעים, מקסימום זה יצליח, ואם לא, גנזתם פרק.

דריה: נכון. וטיפ שלי זה באמת להביא את עצמכם. דיברנו הרבה על רפרנסים כאן, ואני חושבת שיכול להיות מאד קל להיגרר ל"הנה פודקאסט שאני אוהבת, אני אנסה להיות בדיוק כמוהו". זה לא יכול לעבוד, כי אתם לא אותו מגיש, אתם לא אותה חברה. אצלי היה רפרנס פנימי. אני נכנסתי כמגישה, אחרי יותר מ– 100 פרקים, כשהפודקאסט כבר רץ איתך ליאור, ולקח לי זמן להבין, למצוא את הקול שלי בתוך הדבר הזה, ולהבין מה בדיוק אני מביאה, ולשחרר רגע מהמסמך prep שיכול אולי לעבוד לאנשים אחרים בצורה יותר טובה, ולי אולי הוא קצת סוגר אותי. עברתי פה איזה שהוא תהליך עם הדבר הזה, ואני ממש ממליצה לכל אחד קצת לשחרר מהמקום הזה, ושנייה לסמוך על עצמכם שאנשים רוצים להקשיב לכם כי אתם מביאים איזה שהוא ערך, אז תאמינו בדבר הזה גם. וזהו, רגע לפני שנסיים – אנחנו נסיים כאן, כן? אין עוד תוספות, אבל אנחנו רק נזכיר שאם יש לכם שאלות אלינו על הפודקאסט, אתם מוזמנים לשאול אותן באתר או בקהילה שלנו, או בכל מקום שאתם מוצאים אותנו, אנחנו שמחות לדבר על זה עוד. והנה אני מבקשת – אז אם אתם רוצים לדעת כל פעם שיוצא פרק חדש, אז אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בכל אחת מהאפליקציות. תודה ליאור.

ליאור: תודה דריה.

דריה: תודה אדווה.

אדווה: תודה דריה. 

ליאור: תודה ליאור.

אדווה: נעשה פה סבב.

דריה: ותודה שהאזנתם.

[מוזיקת סיום]