[נעימת פתיחה]

ההיפך של דיכאון זה תקווה. הדרך לייצר תקווה זה תוכנית. גם התוכנית הזאת היא קשה נורא ולא כולם מאמינים בתוכנית, ברגע שיש תוכנית וברור מה עושים, אתה כבר מרגיש אחרת. 

דריה: היי לכולם, אני דריה ורטהיים ואתם הגעתם ל-start up for start up. והיום אנחנו בפרק שהוא חלק מסדרה שכל המטרה שלה היא לנסות ולתת קצת תקווה, השראה ואולי גם כלים, ליזמים ויזמות ובעצם כל מי שמרגיש עכשיו שהוא במשבר מקצועי, שלא ברור לו איך הוא יוצא ממנו. אז בכל פרק אנחנו נעשה שיחה קצרה עם יזם או יזמת, על תקופה שבה הם חוו משבר שהם לא ידעו איך לצאת ממנו ומה בכל זאת עזר להם. אז היום אנחנו עם אבישי אברהמי, מייסד שותף ומנכ"ל ויקס. היי אבישי.

אבישי: היי, מה נשמע? 

דריה: בסדר, ואנחנו נגיד רגע שאנחנו במשבר שבאמת אני לא חושבת שאף אחד מאיתנו חווה, ואי אפשר באמת להשוות את זה למשהו אחר, אבל בסוף הדבר היחיד שאנחנו כן יכולים להיאחז בו זה הניסיון שלנו ושל אנשים אחרים כדי להבין איך אנחנו כן יכולים  להתמודד עם התקופה הזאת, וזו הסיבה שאנחנו יושבים כאן ורוצים לשמוע ממך. ואני בטוחה שהתקופה הזאת תופסת כל אחד שמאזין באיזשהו מקום אחר, והמטרה היא גם לשתף בין השאר את התחושות שלנו ולתת גם לכם תחושה שאתם לא לבד בתוך הדבר הזה. אז אבישי, אני אשמח שתיקח אותי לאיזו שהיא תקופה שחווית בה משבר אישי או מקצועי שהרגשת אולי שאתה לא יודע איך לצאת ממנו.

אבישי: אולי אני אגיד דווקא אחרת, אולי נתחיל  דווקא על המשבר עצמו. בהייטק תמיד יש משברים, בכלל בכל דבר יש משברים, כן עכשיו בנדל"ן יש משבר, בניו יורק היה משבר לפני שנתיים,

דריה: היה את הקורונה.

אבישי: היה את הקורונה, שחלק מהחברות זה היה קטלני בשבילם, חלק זה היה טוב להם. זה היה  פוסט-קורונה, המתון שחלק מהחברות זה היה טוב להם, חלק זה היה רע להם, הרוב היה להם רע. היה 2008, זה משבר אצלנו דוגמה, היה ב-2000 משבר בשוק, ויש כל הזמן משברים. ואני חייב להגיד משהו. רגשית ולאומית, זה אולי המשבר הכי נורא שאני זוכר, אבל מקצועית זה משבר עם זמן תחום, ומה זה אומר זמן תחום? זה אומר שיש מלחמה ודברים ייכנסו או לשגרה כי תסתיים המלחמה או לשגרה כי יש שיגרה בתוך המלחמה והעולם ימשיך הלאה, יהיה גיוסים, יהיו סיבובים, יהיו דרכים, יהיו אנשים שיחזרו לעבוד, אנחנו כבר רואים איזו שהיא חזרה לעבודה אצלנו, אני בטוח שבעוד המון חברות.

דריה: כן.

אבישי: במשבר כלכלי זה מאוד שונה, יכול להימשך שנים, המון שנים, ואז אני חושב שדבר ראשון, העצה הראשונה שיש לי לכולם זה רגע לשים ולהבדיל בין המשבר הרגשי, האידאולוגי הרגשי, לבין המשבר המקצועי. כי במשבר המקצועי, אם אתם יכולים לשרוד את הארבעה חודשים הקרובים, השוק יחזור. יהיו עוד פעם גיוסים, יהיו עוד פעם דרך להביא לקוחות, כי הכלכלה תמשיך. במשבר כלכלי זה מאוד שונה, ולכן ברמת הפרספקטיבה, אני חושב שזה מאוד חשוב להבדיל. כן, אני מסכימה. אני חושבת שזה באמת מאוד חשוב, באמת במקומות הרגשיים, גם אמרתי את זה קודם, זה תופס כל אחד במקום אחר, ואי אפשר אפילו בכלל לנסות להתחיל להבין מה כל אחד מאיתנו חווה. באמת, אולי העובדה שאתה בסוף אומר: יהיה לזה סוף, זה אולי כבר איזה משהו שאפשר להיאחז בו, כאילו-

אבישי: למשבר- שוב פעם, תראי, מה יקרה עם מדינת ישראל ויהודים בעולם זה שאלה גדולה.

דריה: שאלה גדולה מאוד. אבל בטווח הקצר אני חושב שבוודאות, כן, זה עניין של חודשים עד שאפשר לגייס כסף שוב, עד שהרבה מאוד אנשים, אולי לא כולם ישתחררו ממילואים, ולכולנו יישאר כאב בלב להמון המון שנים, לחלקנו, לכל החיים. אבל חד משמעית, אתם צריכים כמי שמנהל חברה לזכור, המשבר הזה הוא משבר שישרוד את הכמה חודשים הקרובים.

דריה: ובכל זאת אני אלך דווקא על מקרים שאני שומעת מאנשים שכותבים לנו בקהילה, למשל סטארט-אפ צעיר עם שני יזמים ששניהם כרגע במילואים. אין מי שינהל את החברה בפועל. כרגע 4 חודשים אני מאמינה שזה נשמע מאוד מאוד רחוק. מה עושים?

אבישי: אין. אין מה לעשות, זה מה שאפשר, אי אפשר לעשות יותר ממה שאפשר. אין שתי יזמים ששניהם במילואים ויש 4 אנשים בחברה, אז לא עושים כלום, אין מה לעשות. אני גם מכיר סטארט-אפ כזה שהם כרגע פשוט- דווקא החלק השיווקי הוא פחות, אז הוא מנסה לעשות מה שאפשר, היא מנסה לעשות מה שאפשר והצוות הפרודקטי טכני לא קיים כרגע, אז זהו, זה המציאות. 

דריה: תספר לי אולי באמת על תקופה כזאת שחווית בעצמך. 

אבישי: אז חוויתי הרבה, אבל אני אסתכל, הסיפור היותר מפורסם שאני חושב שהוא יותר רלוונטי, זה 2008, המשבר הכלכלי של 2008, שהיה נראה שהעולם הולך להיעלם, כל הכלכלה מתאדה לה וההנחה הייתה שזה משבר לשנים, באמת זה היה משבר לשנים, משבר של כמעט שלוש שנים,  ומהר מאוד הבנו שהכסף שיש בקופה זה הכסף שיהיה, אין יותר. 

דריה: באיזה מצב החברה הייתה באותו זמן, כמה אנשים הייתם? 

אבישי: פתחנו את המוצר החוצה, היה לנו לדעתי 12 לקוחות משלמים ביום, 

דריה: וואו. 

אבישי: אם אני זוכר, ובעצם החברה, כאילו, אם היה נגמר הכסף, היינו סוגרים. למזלנו אחד המשקיעים מאן גרוב הודיעו שהם בתוצאות טובות והם הבטיחו שהם ידאגו לחברה כל זמן שהתוצאות טובות, שמו עוד צ'ק של מיליון ומשהו ואנחנו עשינו חישוב שעם הצ'ק הזה, אנחנו צריכים להיות רווחיים.

דריה: וואו, כאילו עם צ'ק אחד שצריך להחזיק לכם. 

אבישי: זה מה שצריך לעשות, אבל לא כל חברה נמצאת במקום הזה. עשינו חישוב שאם נגיע, זה היה לדעתי ספטמבר 2008 אם אני זוכר, שאם נגיע לקצב של 80 לקוחות משלמים ביום עד 1.4.2009 החברה יהיה לה מספיק כסף כדי לשרוד לנצח, גם אם צריך להקטין בכל המקומות, ובעצם זה הפוקוס שעשינו. המשקיעים והדירקטוריון תמכו בנו ובעקבות זה באמת זה היה מאפריל 2009, לעולם לא היינו צריכים לגייס כסף והחברה הייתה בעצם במקום שתמיד היה לה אפשרות להפוך להיות רווחית מיד.

דריה: שיניתם משהו בדרך פעולה שלכם בעקבות זה? באסטרטגיה שלכם?

אבישי: כן, שהבנו שתמיד יכול להיות עוד פעם משבר. אבל אני יזם זקן, יצא לי לראות את 2000, יצא לי לראות את 2008, יצא לי לראות באמצע עוד כל מיני משברים קטנים. יצא לי לראות עכשיו, יצא לנו לראות את קוביד, אחרי קוביד, יצא לי לראות הרבה כאלה, אני יודע שזה תמיד יכול לקרות. ובסוף מנכ"ל הוא מנהיג בחברה, ולהיות מנהיג זה לא אומר שאתה יודע לעשות ניסים. זאת אומר שאתה צריך לזכור כמה דברים, אחד, אתה צריך לתכנן   האלטרנטיבה הרעה, מה המצב שקורה כשאין גיוסים עוד חודשיים, עוד שלושה, עוד ארבעה, ואם אין לך איך לשרוד זה בעיה קשה, צריך לעצור כרגע את שריפת המזומנים. הדבר השני זה לתת את התקווה לאנשים ולהסביר להם מה אנחנו עושים. תקווה זה ההפך של מה? הנה שאלה אלייך.

דריה: ההפך של ייאוש.

אבישי: יפה. לכן תמיד שאומרים מה זה depression וכאלה, ההיפך שלהם זה לא שמחה, זה תקווה. זה משהו שאנשים לא מודעים אליו. ברגע שיש תקווה, ייאוש נעלם. והעבודה של מנהיג זה לתת תקווה לארגון, כדי שהוא לא ייכנס, כרגע כולנו מרגישים ייאוש. אני לא מאמין שיש אחוז מישראל שלא מרגישה באיזה שהוא מקום ייאוש, אבל בחברות שאנשים שאתם מובילים, זה העבודה שלכם לתת את התקווה הזאת, לייצר תוכנית שהיא אמיתית. ולפעמים התוכנית הזאת אומרת: טוב, ארבעה חודשים אנחנו לא עושים כלום, או כמה חודשים לא עושים כלום, כי אנחנו במילואים. וזה בסדר, אבל להגיד כשאנחנו נחזור, אנחנו נעשה ככה וככה. אבל ברגע שיש תוכנית, כבר העולם משתנה. ברגע שיש משהו שאפשר להאמין בו, ברגע שיש משהו שאפשר לקוות אליו.

דריה: אז אם אני מחזירה אותך ל-2008, לתקופה שאתה, אני מניחה שגם לך, גם חווית איזשהו ייאוש, איך אתה מתקשר איזושהי תקווה לעובדים, למשקיעים?

אבישי: אני האמנתי ב-100% שאנחנו נצליח בתוכנית.

דריה: כן?

אבישי: אני אגיד את זה אחרת, אני האמנתי ב-100% שזה התוכנית שאנחנו צריכים לעשות. אם אני האמנתי שהיא תקרה או לא, אני לא זוכר, אבל זה לא משנה. זה חסר המשמעות בעיניי. החוכמה היא לבוא ולעשות את הדבר הנכון ולא מה אני מרגיש כלפיו, הרגשות הם לא רלוונטיים. אני לקחתי את כל החברה והסברתי להם מה אנחנו הולכים לעשות, למה, ואנשים יצאו והלכו לעבוד במרץ, ובאפריל -2009, נדמה לי ב-10, שאמרנו: הישגנו את המטרות ועברנו אותם, אז אחרי זה, בערך חצי מהאנשים שהיו בפגישה אמרו- באו לדבר איתי אחד על אחד, אמרו לי: תקשיב, לא האמנו שיש סיכוי שנעמוד בזה, חשבנו שאתה הזוי וחולם. אמרתי: אז למה עשיתם? אמרו: לא יודע, כי זה היה משהו ברור שצריך לעשות, זה היה לנו משימות ברורות, אנחנו הסתערנו על זה. ואני חושב שזה המסר הכי חשוב. הם עשו את זה, בסוף אני מנכ"ל, אני לא עושה כלום, אף פעם המנכ"ל לא באמת מועיל, אנחנו מדברים, אנחנו חושבים מה צריך לעשות, אבל בסוף מישהו אחר באמת עושה את העבודה האמיתית. והם יצאו מהשיחה איתי ואני זוכר את הדוגמאות שהסברתי, ואמרו: אין שום סיכוי שנצליח בזה, והלכו ועשו את מה שביקשתי, כי היה ברור מה אנחנו רוצים להשיג. 

דריה: אני חושבת שזו נקודה ממש חשובה, שאתה אומר שהם לא בהכרח האמינו, אבל המטרה הייתה להם נורא ברורה.

אבישי: ולכן אני רוצה להגיד את זה, תזכרו תמיד, ההיפך של דיכאון זה תקווה. הדרך לייצר תקווה זה תוכנית. גם אם התוכנית הזאת היא קשה נורא, ולא כולם מאמינים בתוכנית, ברגע שיש תוכנית וברור מה עושים, אתה כבר מרגיש אחרת. ואנחנו כרגע לא מנהלים רק קש פלואו ולקוחות. אנחנו מנהלים בעיקר את הצוותים שלנו ואת הרגשות שלהם. ולכן זה הפוקוס הכי גדול שצריך להיות לכם. דרך אגב, גם את הרגשות למשקיעים שלכם. אני יודע שקשה לשכוח את זה, אבל בסוף אנשים שמפחדים לא פחות ממכם, גם לרגשות שלהם, יעשה מאוד טוב לדעת שאתם באים ואומרים: הנה זה התוכנית, זה מה שאנחנו הולכים לעשות ואנחנו נצליח בזה. ואני רוצה להגיד עוד משהו, שתדעו, שעוד 5 שנים, שאנשים שלידכם יחשבו על מה הם זוכרים מאירועי ה-7 לאוקטובר, הם יזכרו איפה אתם הייתם ומה אתם אמרתם, מה אתם עשיתם ואיך אתם התנהגתם. ואם אתם מדברים איתם, כנים ומראים ומתכננים וחושבים, זה מה שהם יזכרו. 

דריה: להיות המנהיג הקטן של האנשים.

אבישי: זה העבודה שלהם, זה העבודה. בסוף, אמרתי קודם, מנכ"ל לא עושה הרבה, העבודה שלנו קודם כל היא להנהיג. וכל אחד בדרך שלו, יש כאלה שזה מתמטיקה ודוחות, ויש כאלה שזה דרך ניהול של איפה כל דולר הולך, ויש כאלה שזה בדרך לשבת ולחשוב על פרודקט, ויש כאלה שזה הרצאות מגניבות, ויש מיליון דרכים לעשות את זה. אבל בסוף זה אותו דבר. זה פשוט דרכים אחרות וזה כרגע המשימה שלכם. לתת לאנשים לדעת איך אנחנו יכולים לשרוד את זה, איך אנחנו יכולים להמשיך את זה, מה אנחנו רוצים להיות אחרי זה, איך אנחנו עוברים את זה.

דריה: לגמרי, אני באמת אגיד מהמקום שלי כעובדת, ממש בימים הראשונים, איך התחיל כל הסיפור בשביעי באוקטובר, החברה התכנסה מאוד מהר ונתנה איזושהי תוכנית פעולה להמשך, נתנה אפשרויות לעובדים לקחת חלק בדבר הזה, ואני שהרגשתי באמת אבודה בימים הראשונים זה מאוד מהר הצליח, גם הרגשתי אסופה יותר והרגשתי שאני יודעת מה אני עושה, ושיש משמעות למה שאני עושה.

אבישי: וזה בדיוק מה שאמרתי.

דריה: כן.

אבישי: אוקיי? וזה לא סתם, זה באמת נכון. קמת בבוקר והלכת ועשית דברים מדהימים. אמרת: וואו, איזה כייף, אני עוזרת, אני מועילה. 

דריה: לגמרי.

אבישי: אני מבינה לאן אנחנו הולכים. ואני אומר שוב פעם, זה דוגמה מדהימה, להנהגה מדהימה, שיש במאנדיי, שזה ערן ורועי שעושים עבודה מדהימה וכל הצוות מסביב שדוחף ומקדם. 

דריה: כן, ואני יכולה לחבר את זה גם לשיחות שעשינו בפרקים קודמים עם פסיכולוגיות וגם למקומות אחרים שאני קוראת בהם שאחד הדרכים הכי טובות להתמודד עם המצב הזה, להרגיש יעילים, להרגיש שאנחנו עוזרים למישהו אחר. ואני חושבת שכל אחד בדרכו יכול להבין איך הוא עושה את זה, איך הוא עוזר לאחרים להרגיש יעילים יותר וגם בתוך הדבר הזה יש איזו משמעות, כאילו גם אם זה סטארטאפ קטן, כל אחד יכול למצוא את הדרך שלו לעזור. 

אבישי: אני חושב שבסטארטאפים קטנים הרבה פעמים קשה, להיות מסוגלים לעזור, כי אין מספיק משאבים האלה שיש במאנדיי, יש בוויקס, יש בפייבר, דרך אגב שעשו עבודה מדהימה.

דריה: אני חושבת שלעזור זה יכול גם לתת פרנסה למישהו, כאילו גם ברמה הזאתי.

אבישי: אבל אני רוצה להגיד, תדעו, אבל אני מסכים עם מה שאמרת, יש הרבה דרכים להתמודד. אבל יותר מזה, אני רוצה להגיד, דיברנו פה עצות לחברות,  מה שקורה ב-,Monday מה שקורה ב-Wix, מה שקורה ב-Fiverr, מה שקורה ב-Facebook, מה שקורה ב-…, מה שקורה ב-…, כל אותם דברים מטורפים, ויש עוד המון. שאנשים באו לעזור בזה, זה דוגמה למנהיגות שיש בעולם ההייטק, שגורם לזה שמיד זזו לפעולה. זה עבודה, אני חושב שצריך להבין אותה, וזה משנה את התחושה הרגשית של האנשים שנמצאים בחברות, ולכן זה מאוד חשוב.

דריה: לגמרי.

אבישי: איך לשרוד? יהיה קשה, אבל זה חלק מהחיים, זה חלק מאיך שבונים הייטק. 

דריה: מעולה. אני חושבת שעם המסר הזה-

אבישי: היה תענוג, אופטימי ומעודד. 

דריה: תודה אבישי.

אבישי: בכייף.