[נעימת פתיחה]

עופר: אני חושב שבאמת כשמוצאים את הבלנס הנכון, אני חושב שגם מצליחים לתמוך באמת רגשית באנשים, בצורה שממש קשה לתאר בכלל את האימפקט שלה, וגם אבל מצליחים לגרום להם לרצות, כן, יותר מהר ובצורה יותר אפקטיבית, לעבוד על הדברים שהם היום יום שלנו. 

דריה: היי לכולם, אני דריה ורטהיים ואתם הגעתם ל-Startup for Startup, והיום נדבר על איך תורמים למאמץ המדיני, תוך כדי המשך קיום שגרה יחסית רגילה בעבודה, גם כשאתם סטארטאפ קטן. אז השבועות האחרונים היו מאתגרים מאוד עבור כולנו, ולאתגרים הרגשיים שמלווים את התקופה הנוכחית, מצטרף גם האתגר בניהול שגרה עסקית, כלשהי. וכשאתם סטארט-אפ קטן, עם עובדים שגויסו, השקעות שהוקפאו או לקוחות שעוזבים, האתגרים האלה נהיים עוד יותר משמעותיים, במיוחד עבור מי שרוצה לצד כל זה, גם להבין איך הוא יכול לתרום ולקחת חלק במאמץ המדיני. אז איך עושים את זה? היום אנחנו נדבר על זה עם עופר פמילייר מייסד שותף ומנכ״ל GlossAI, היי עופר.

עופר: אהלן.

דריה: כייף שאתה כאן. אז נגיד שאתם סטארטאפ עם 35 עובדים שבשבועות האחרונים בעצם הסבתם את המוצר שלכם להיות חלק ממאמצי הסברה הישראלים במקביל לעבודה על הביזנס הרגיל, נכון?

עופר: נכון.

דריה: אז תודה שהגעת אלינו. אז אני רוצה שנתחיל גם באמת בשביל מי שמאזין ואולי לא מכיר, שתספר לנו  כזה במשפט, מי אתם ובעצם באיזה מצב הסטארט-אפ נמצא כהתחיל כל הבלאגן. 

עופר: בכיף אז. אז GlossAI פיתחנו מערכת שעושה מה שנקרא content repurposing עבור גופי שיווק, חברות בדרך כלל enterprise אבל הרבה חברות, בעצם עוזרות לחברות לקחת כמעט כל סוג של תוכן שהם ייצרו, הרבה דגש על וידאו וממנו לקבל קמפיינים אוטומטיים, white papers, בלוג פוסטים ובעצם לקבל ממש הפצה מלאה של כל התכנים שלהם. 

דריה: כמה זמן אתם קיימים? כמה כסף גייסתם? 

עופר: קיימים שנתיים וחצי כמעט, גייסנו עד עכשיו שבעה וחצי מיליון דולר בערך, ואיפשהו בין סיד ל-A בדיוק. 

דריה: אז אני ממש שמחה שיוצא לנו לדבר ויוצא לנו להביא את הקול שלך, כי אני חושבת שאתה מייצג קבוצה מאוד גדולה של יזמים ויזמות שנמצאים בשלב יחסית דומה ומצאו את עצמם בשביעי לאוקטובר לא בטוחים מה לעשות ואיך להמשיך. בדיוק אמרת לי גם שחלק מעובדים אצלכם גויסו למילואים, נכון?

עופר: כן.

דריה: כן, אני בטוחה שזה גם מצב שהרבה חבר'ה אחרים היו צריכים להתמודד איתו. אני אשמח באמת בוא נחזור רגע לא לשביעי לאוקטובר, כי בשביעי נראה לי שכולנו חווינו את השוק הזה. שמיני לאוקטובר, יום ראשון, יום שכביכול צריך לקום בו לעבודה. איפה אתה מוצא את עצמך בתוך המצב הזה? 

עופר: שאלה מעולה. האמת שאני חושב שברמה האישית הייתי כמו כולם בוודאי, ברמת העבודה מאוד מהר, אני חושב שכן הבנתי מן הסתם את ההשפעות שיהיו, ואז התחלנו נורא מהר באמת גם להתחיל את השיח. בזמנו הפעולות היו יותר פעולות תמיכה, של באמת גם כמה שיותר מהר להבין מה קורה, מי מושפע, מי גויס, מי מבני המשפחה. 

דריה: זאת אומרת קודם כל תמיכה בעובדים. 

עופר: כן, ממש. תמיכה בעובדים ומי שגויס אז תמיכה במשפחות. 

דריה: איך למשל, איך תומכים בהם? 

עופר: אז היו כמה דברים נורא מהר שעשו, נניח אחד החבר'ה שלנו שגויס, אז באמת הבנו מהר שחסרים לו דברים, היינו בקשר עם בת הזוג שלו ואז כמה חבר'ה אצלנו באמת התנדבנו לעבור, לעזור לבת הזוג שלו לקנות ונסענו לדרום לבסיס, את היכולת בעיקר לתת את, אני חושב, את התחושה שאנחנו שם ומחזיקים ומכירים.

דריה: שהם לא לבד.

עופר: ומאוד מהר הבנו גם שכל אחד יש לו סיפור קצת אחר, כאלה עם משפחה, בלי משפחה, בני משפחה קרובים שגויסו, סיפורים מאוד רחבים ושונים, וכל אחד גם לוקח את זה אחרת, ולכל אחד גם יש מבנה אישיות נורא שונה של כמה הוא חושף, כמה הוא אוגר, מה הוא מוכן. אז האמת שאחת היוזמות שהייתה נורא טובה, אני חושב שכולם באמת נורא העריכו זה שביום שישי הראשון שהיה, אז כזה קנינו חבילות של חלה ויין קידוש לכולם, ואז ממש נסענו לבתים של כל העובדים, לתת להם, ואז באמת ראינו אותם שם, זה גם היה זמן שמן הסתם כולם עבדו בבית עד אז, אז היה יכולת לראות אחת השני ובאמת להיות קצת יותר קרובים ולהבין קצת יותר לעומק מה קורה, ואפילו לי זה היה מהמם אפילו ברמה של לראות באמת איפה אנשים גרים, את הסביבה שלהם וכן הלאה,

דריה: כן, על הדרך להתחבר,

עופר: אז ברמה האישית אני חושב שדברים כאלה באמת ניסינו לעשות לא מעט, וגם באמת להבין שעל כולם זה משפיע ועל כל אחד בדרכים אחרות והיכולת של כל אחד להתרכז בדיוק במה לעשות היא מושפעת מאוד בצורות שונות. 

דריה: זה עניין אותי לשמוע באמת מה אתם עשיתם, כי שוב, יש לנו תמיד את היכולת לספר מה אנחנו עשינו כאן במאנדי או ללכת לחברות גדולות אחרות, אבל זה לא אותו דבר, ותמיד אנחנו כן יודעים שכשאנחנו מדברים על מאנדי, בסוף זה חברה גדולה  עם הרבה משאבים שאולי יכולה לאפשר לעצמה לשלוח יותר חבילות או דברים כאלה ונורא עניין אותי להבין איך גם סטארט-אפ קטן יכול לתמוך בעובדים שלו, והתשובה היא שהוא יכול, כאילו אתם אפילו באמת, כמו שאתה אומר, לתת לאנשים את התחושה הזאת שהם לא לבד ושאתם רואים אותם בתוך הדבר הזה, ובאמת, כאילו, לתת חלות לשישי זה הדבר הכי מקסים שיש. אז גם יש דרכים לתמוך, גם בלי הרבה תקציב, כאילו-

עופר: ממש, היוזמה בכלל התחילה, באמת שרצינו גם לחסוך את העלויות של להתחיל לשלוח עכשיו משלוחים באמת לכל אחד, ואז זה באמת גם מתחבר. אני חושב שיש גם יתרונות דווקא כחברה קטנה ביכולת לעשות את זה, שבאמת גם להגיע לכל אחד ובאמת להיות מעודכנים ברמת החברה, מה בדיוק קורה.

דריה: יש  בזה משהו מאוד משפחתי. 

עופר: כן, זה באמת גם מאוד משפחתי. ואז גם היכולת להבין, אם אני מחבר את זה שנייה גם באמת לפרקטיקה של ניהול חברה בתוך העניין הזה, אז גם להבין את האימפקט, זאת אומרת להעריך יותר מה המשמעות, כי מן הסתם אפשר להבין, אנשים שגויסו אז אפשר להבין שצריך לראות מה עושים עם החוסר, אבל ברגע שמבינים, אז גם מבינים את ההשפעה וגם מה היכולת של כל אדם לעבוד באיזה capacity. 

דריה: זהו, אני מניחה שהשבוע הראשון יותר הוקדש באמת להבנה של מה עושים עכשיו, כאילו אני מניחה, גם אמרת את זה, אבל זה לא שקמתם בראשון בבוקר ואמרת: אוקיי, מעכשיו אנחנו עושים שיפט ואנחנו מרכזים את כל המאמצים שלנו לתמיכה במצב, נכון? כאילו יש את התמיכה הנקודתית בעובדים, אבל המוצר בסוף גם צריך להמשיך לתפקד כמוצר. 

עופר: ממש. 

דריה: ואז באיזה שלב אתם מבינים שהמוצר אולי גם יכול איכשהו לתרום בפני עצמו?

עופר: אז באמת היה תהליך של שני שלבים, אחד ברגע שהבנו מה קורה אז כבר מאוד מהר בחנו את כל התוכניות, וכל המחלקות, והבנו במה צריך להתרכז ואיזה פעילויות להוריד. 

דריה: זאת אומרת קודם כל הבנתם מה לא יכול לקרות?

עופר: כן, בדיוק. לעשות איזשהו תיעדוף יותר עמוק ברגע שמבינים מה הפגיעה בעצם ב- capacity של מה אנשים יכולים לתרום. אז תיעדפנו בכל המחלקות הפעילויות, קצת באמת הסבנו טיפה תפקידים כדי להתמודד. נניח סתם כאנקדוטה, אז יש לנו צוות של שני אנשי מכירות שאחד מהם גויס, יש את המנהל הצוות והבחור השני גויס, היי ארי אם אתה מקשיב, ומן הסתם זאת פגיעה משמעותית,

דריה: זה חצי מהצוות.

עופר: זה חצי מהצוות, זה ממש ככה. ובמקביל יש לנו צוות בפיליפינים שהוא עוזר בעריכות ידניות לחלק מהחבילות שלנו שאנחנו בעצם גם נותנים שירות של סטודיו, ואז נורא מהר הבנו שהם דווקא כוח שיכול לעזור. אז מיפינו מה במכירות באמת צריך להוריד ומה קריטי לנו לשמור ואיך אפשר להסב את הצוות בפיליפינים שיוכל לתרום לטובת המהלכים האלה. אז עשינו את כל הדברים האלה יחסית מהר, אני חושב שבמהלך השבוע הראשון. ואז בשבוע השני, אני כבר לא בדיוק עוקב, אז באמת הגיעה אלינו פנייה מחברת קלטורה, שהיא שותפה גדולה שלנו בהרבה מאוד פעילויות, שאיזושהי יוזמה של גוף כלשהו של המדינה, שבעצם רוצים לקחת את כל התכנים מאותו- מיום הטבח, ולהנגיש אותם לעיתונאים בעולם. ויש המון המון המון תכנים וחלק מהיכולת להנגיש אותם צריך לדעת לקטלג אותם.

דריה: זאת אומרת חיפשו טכנולוגיות שיתמכו במטרה הזאת. 

עופר: בדיוק. 

עופר: וקלטורה שזה גם חברה שעוסקת בווידאו, זה מאוד הגיוני שאתם שותפים, אז הם הכירו את הטכנולוגיה שלכם והם אמרו בוא נבדוק אם יש פה התאמה בעצם?

עופר: בדיוק, לבדוק כמה אפשר, גם מכירים שיש לנו את הצוות בפיליפינים, אז פשוט חיברו בינינו לבין הגוף, ושלושתנו דיברנו, ואז נכנסנו קצת לפרטים, והבנתי שלא צריכה להיות עבודה גדולה מדי, ושאנחנו מאמינים שנוכל לעשות את זה מהר, מהר ברמת ה- 24 שעות. 

דריה: וואו, זה מאוד מהר. 

עופר: כן.

דריה: כמה מהר אתה אומר לזה- כן?

עופר: מיד. 

דריה: כן?

עופר: כן. מיד אמרתי, כי באופי שלי אני נורא מכיר גם באמת את הטכני ואת הקשיים ומה יש וכן הלאה, אז זה מאוד מקל עליי להבין שאנחנו מסוגלים לקחת יוזמה כזאת שהיא מבורכת, אני שנייה אדבר עליה גם במובן הרגשי, אבל שהיא באמת מבורכת ותורמת, מבלי לפגוע בלב הדברים שאנחנו עושים. שככה בעצם כל יוזמה כזאת שאנחנו לוקחים או שאנחנו עוזרים, זה תמיד האמת מה שעומד נגד עיניי, ושם גם כל הזמן ההתלבטות שלי של כמה אנחנו יכולים לתת מבלי לפגוע. כי בסוף אני, כסף שגייסנו הוא לא כסף שלי, אנחנו מחזיקים כסף שגופים ואנשים האמינו בנו שנדע להשתמש בו בצורה הטובה ביותר כדי להרוויח ולבנות חברה גדולה, אז צריך לעשות את ה-balance בסופו של דבר. בסופו של דבר זה ה-balance שלי כמנכ"ל של סטארטאפ בגודל כזה נניח שאני מחפש לעשות.

דריה: זהו, כי אני בטוחה שמצד אחד יש את הרצון המאוד מאוד גדול לעזור ולתרום איפה שאפשר, מצד שני, באמת אתם סטארטאפ בלי סכום כסף בלתי מוגבל, בסוף כל חברה היא כזאתי. אתם סטארטאפ שגם ספג איזה שהיא פגיעה, בסוף יש עובדים שלא זמינים ואתם צריכים גם ככה לוותר על דברים, אז באמת מאיפה היכולת בכלל לבוא ולהגיד: כן, למשהו שלא היה בפוקוס על לפני יום. 

עופר: אני חושב שבאמת הבנת ה- balance הזה. תראי, אני חושב שהיכולת לתרום היא חשובה מכמה בחינות. א'- מן הסתם הרצון של כולנו לעזור וכמובן שטכנולוגיות שנורא קרובות למשהו שיכול לסייע בזמנים שבהם הכל חייב לקרות נורא מהר, אין דרך אחרת אמיתית למדינה באמת להיות מסוגלים להרים יוזמות כאלה. אבל יש לזה עוד מקום משמעותי, התרומה הנפשית לאנשים שמעורבים בזה, היא משהו שקשה לתאר כמה זה עוזר לאנשים. כל מי שמתעסק באחת היוזמות האלה הוא לא מסוגל להפסיק לעבוד, עובד כל הלילה, כל הסוף שבוע, פשוט לא מסוגלים להפסיק לעבוד. ואני חושב שבסופו של דבר, גם כשמנסים לחשב מה הפגיעה ביום יום של אנשים שבאמת המלחמה יוצרת, בסופו של דבר גם כשאחרי זה הם מתעסקים בדברים שהרודמפ הכללי והדברים הכלליים שצריכים לעבוד איתם, רואים שהתפוקה שלהם היא משמעותית יותר גבוהה, ובסופו של דבר אני חושב שהפגיעה היא יחסית מינימלית, אבל אני חושב שהאתגר פה הוא באמת לדעת לנהל את ה-balance הזה, זאת אומרת של כמה כן וכמה לא.

דריה: אני מאוד מתחברת לדברים שאמרת, אני חושבת שהיכולת לתת תחושת משמעות אמיתית לעובדים שלך במהלך העבודה, יש לה ערך עצום ואפילו באמת אין צורך להסתכל על זה במובן הציני של זה, או של התפוקה,  אני חושבת שקודם כל זה באמת נותן תחושה אמיתית של אנחנו עושים פה משהו שהוא טוב והוא תורם לאחרים ואנחנו רואים את הערך שלו, יש לזה ערך עצום למוטיבציה, למה שזה עושה לאנשים, במיוחד בתקופות כל כך קשות. אני באמת אתן את הזווית שלי ממאנדיי. אבל בפעם הראשונה שבכלל דיברתי עם רועי וערן אחרי שהתחיל הכל, אני חושבת שאולי זה היה שבוע אחרי, רציתי לעדכן אותם במה אנחנו עושים, אבל קודם כל להגיד להם תודה. ובאמת אני לא אני לא הייתי זאת שהרימה את כל הדברים המטורפים שעשו פה, אבל כן קיבלתי תחושה מאוד מאוד חזקה של אני חלק ממשהו שתורם ואני חושבת שזה בדיוק מה שהצלחת לייצר גם אצלכם. תכף אולי באמת תדבר גם על מה זה עשה לך ברמה האישית ומה העובדים סיפרו על זה, אבל בתקופות כאלה של משבר שגם ככה קשה לעבוד, אני חושבת שדברים כאלה שנותנים מוטיבציה אמיתית ותחושה באמת טובה, הם כנראה יותר חשובים מכל יעד עסקי.

עופר: אני מסכים ממש עם כל מילה, אני חושב שגם אבל מנכ"לים אחרים שמקשיבים, באמת בדילמה הזו, כי הרצון באמת לתמוך ולחבק הוא באמת גדול, ואני משוכנע שאצל כולם באותה מידה, יחד עם באמת הרצון והצורך והמחויבות, כן, להצלחת החברה. אני חושב שבאמת כשמוצאים את ה-balance הנכון, אני חושב שגם מצליחים לתמוך באמת רגשית באנשים בצורה שממש קשה לתאר בכלל את האימפקט שלה, וגם אבל הם צריכים לגרום להם לרצות כן יותר מהר ובצורה יותר אפקטיבית לעבוד על הדברים שהם היום יום שלהם. זה לא שהדברים האלה נחים בצד, לא איחרנו בשום פיצ'ר שתכננו לפתח בגלל אף אחת מהפעילויות שעשינו.

דריה: לא היה איזה שהוא חשש שיהיה פה באמת די-פוקוס שהוא משמעותי ואולי כן יפגע בכם?

 עופר: כן, זה חשש שלי, ואני חושב שהמקום שלי היה בלדעת מה ה-balance של לייצר. אחרי זה באמת התחלנו להתעסק בעוד דברים ואני חייב להגיד שגם יש דברים שסירבנו, שלא הסכמתי, או שאמרתי באמת שזה באמת משמעותי מדי, אז כזה דבר, אם באמת זה יכול לעזור והוא רלוונטי, ואני רואה איך הוא תומך בעתיד החברה, אז אפשר לעשות, אבל בתשלום. וכן, יש את הדברים האלה. אז אני, זה תמיד היה באמת בראש, עדיין בראש, בכל החלטה כזאת, עדיין בראש של- האם זה יותר מדי, והאם זה המקום, בדיוק כרגע ניהלתי שיחה עם שניים מהחבר'ה אצלנו, אם אני חושב שאנחנו עושים יותר מדי או לא, אבל אני חושב שההחלטה והדגש הוא על ה-balance, של כמה כן וכמה לא, ולסמוך על האנשים גם שאם הם מקבלים את הכוח הזה, אז גם תחושת- זה נשמע ציני כי זה לא באמת מה שעובר בראש כשאני רוצה לתת להם את ההזדמנות  להתעסק בזה,

דריה: אבל זה ערך מוסף.

עופר: אבל הערך המוסף של כמה הוא גם גורם להם לרצות לתרום לחברה, ל- GlossAI בעקבות האירועים האלה. 

דריה: אתה מדבר על ה-balance הזה. בסוף אנחנו מדברים על שיחה שבסופה פחות או יותר אמרת- בואו נלך על זה, אין פה עכשיו שבוע של תכנון רודמפ חדש ונבין והתעדוף- צריך לקבל פה החלטות מאוד מהירות. איך אתה מבין אם זה משהו שאתם יכולים להתמודד איתו או לא, לא יודעת, מראש אתה אומר- נשים גבולות, נקדיש לזה X שעות פיתוח ואם זה לא מצליח אז נעבור הלאה, כאילו, איך מקבלים החלטות בסיטואציה כזאת?

עופר: על לשים גבולות, אני חושב שזו מילת המפתח, פחות בשעות אבל באמת במשהו שדברים שאני מרגיש, שבאמת יכולים לייצר ערך מוסף משמעותי בטווחי פיתוח של יום או יומיים, או דברים שהם יחסית במאמץ מאוד מרוכז, אפשר לעשות אותם נורא מהר. אז אלה דברים שאנחנו באמת שמחים, דברים שייקחו יותר זמן, או שהם מאוד לא פוקוס של באמת נורא לא פוקוס של החברה בכלליות, זה דברים שאנחנו לא לוקחים, בטח לא מתנדבים, אבל גם לא עושים אותם. אז הגבולות זה שם, של מה לקחת ומה לא לקחת.

דריה: ויש חשיבה גם על- אולי הדבר הזה יועיל לי גם ברמה העסקית לטווח ארוך, ואז שווה לי להקדיש אפילו עוד מאמצים לדבר הזה?

עופר: כן. וגם שם באמת ה-balance באמת בעקבות חלק מהפעולות האלה, אז גם התחלנו לעבוד עם גופי ביטחון כאלה ואחרים, בפרויקטים בתשלום גם.

דריה: זאת אומרת מתוך הדבר הזה, זה לא בכוונה, בלי כוונה מראש, אבל גם יכולים לתת מתוך הדבר הזה הזדמנויות חדשות.

עופר: כן, יצאו פרויקטים משולמים שיצאו בעקבות הדבר הזה, שוב אני לא יודע להגיד אסטרטגית כמה זה משהו שנשנה איזה שהוא פוקוס, אבל כן, יצאו גם דברים אמיתיים. 

דריה: אפילו על הנקודה הזאת בא לי להתעכב, כי אתה אומר גם שחלק מהפרויקטים הם בתשלום, הייתה איזושהי תחושה בשבועות האחרונים במדינה שכולם פה להתנדב ולתת כמה שיותר. בסוף, ויצא לי לדבר גם עם חבר'ה שהם עצמאים, וגם הם נפגעו, הם לא תושבי הדרום ולא תושבי הצפון, אבל הם עצמאים, שהם צריכים לעצור הכל, וגם הם נפגעו, וגם בסוף, גם אתם, אתם סטארט-אפ שצריך לקבל כסף על השירות שהוא עושה, אני חושבת שזה ממש בסדר, לבוא ולהגיד שאנחנו נשמח לעזור, ויש דברים שנוכל לקחת עליהם תשלום, וזה חלק מהשירות שלנו, וזה חלק מהתרומה גם לכלכלה, אוקיי? בסוף הכלכלה צריכה לנוע, אנשים צריכים לקבל כסף על העבודה שלהם.

עופר: ממש.

דריה: אז אני חושבת שזה מעולה גם כשאתה בא ואתה אומר את זה-יש דברים שנשמח לעשות, שהם יהפכו להיות פרויקטים שהם חלק מהרודמאפ של החברה וברמה העסקית יתרימו לנו גם. זאת אומרת גם זה שיקול.

עופר: ממש. כן, בטח. זאת אומרת כל דבר שהוא במסגרת חברה, חברה משלמת משכורות לאנשים וזמן העבודה של אנשים הוא חלק מהוצאות החברה, כל דבר עולה לחברה כסף, הוא לא התנדבות, אז באמת דברים מוגבלים שמייצרים ערך משמעותי, ושאנחנו תופסים את עצמנו במקום מאוד ייחודי מבחינת המוצר שיש, והיכולות טכנולוגיות לעזור, אז מצוין. אבל דברים מעבר כמחויבות, כן, לגמרי, צריך, אפשר וצריך לגבות עליהם כסף. להגיד שזה הזמן שאני אחפש לקבל מצה"ל המון המון כסף-

דריה: ברור, לעשות בוננזה,

עופר: ולעשות איזה קופה על זה. ממש לא. אבל כן, דברים שהם פיירים והם חלק מהעניין, ברור. בוודאי.

דריה: אני מניחה שלצד כל הפעילות הזאת יש עדיין גם משקיעים שרוצים להבין מה קורה, ויש לקוחות שהיו שם קודם וצריך להמשיך את הקשר איתם, איך מתקשרים להם את המצב? משהו השתנה בתקשורת בשבועות האחרונים? 

עופר: בואי נפריד ביניהם. לקוחות, לנו לא השתנה שום דבר, לא הייתה שום פגיעה אצל לקוח, לא היה אף לקוח שביקש לעזוב, לא המשיך, או הפסיק עסקה באמצע, לא היה שום דבר ולא עלה, חלקם באמת הביעו תמיכה מההתחלה. לקוחות ובטח לקוחות משלמים וכן הלאה, הם בסופו של דבר תמיד הפריורטי הכי גבוה. ודברים או בעיות שעולות שם, באגים שצריך לפתור או דברים שהתחייבנו אליהם, הם בסופו של דבר תמיד הפריורטי הגבוה, אפילו אל מול הפרויקטים האלה. מה שאני ביקשתי באמת מהצוותים זה שאם יש דילמה בין זה לזה, מה שאנחנו יודעים ומוגדר אצלנו בתור פריאורטי one שהוא קודם להכל ותמיד ישר קופצים עליו, אז אם יש דילמה בין זה לזה, אז שאני אהיה מעורב ואז נקבל את ההחלטה של מה לעשות. אבל בסופו של דבר, הלקוחות הם הכי חשובים. זאת מטרת החברה ושם לא תהיה פגיעה. ולא נתקלנו באמת בשום לקוח שהביע איזושהי עמדה אחרת כלפינו מאז מה שקרה. משקיעים, אני חושב שמן הסתם חשוב לתקשר עם המשקיעים, אני חושב שמשקיעים הם באיזשהו מקום בסירה מאוד מורכבת גם מצדם, בטח משקיעים לא ישראלים. וכמובן שהחשש וחוסר היציבות מה שקורה קיים, אז כן לתקשר, כן מה אנחנו עושים, כן בשקיפות על מה אנחנו עושים ולמה אנחנו מקבלים את ההחלטות. בכללי אני חושב שלהיות אמיתיים ולהסביר, וכל עוד בתהליך המחשבה יש באמת גם את הצורך לוודא שהחברה לא תיפגע בפעילות שלה, אז ההחלטות הן במודע, ואנחנו שקופים לגביהם ואומרים.

דריה: זאת אומרת לשקף מצד אחד את הסיטואציה כמו שהיא, מצד שני כן לתת להם גם את התחושת ביטחון שאתם על הדברים וממשיכים לעבוד. 

עופר: ממש ממש ככה. אני חושב שזה חשוב מאוד. ואני חושב שגם כל חברה היא במקום קצת אחר, גם בסוג הלקוחות שיש להם, כמה היא בשלה אל מול הלקוחות. אני חושב שממש כל חברה, כנראה שבאיזשהו מובן, קצת כמו שכל עובד חווה את זה שונה, אז גם כל חברה חווה את זה שונה, והצורך של כל חברה הוא שונה. יש חברות שיש להם אולי לקוחות ענק שבונים על תשתית של סטארט-אפ הישראלי ומה שהכי הכי הכי חשוב כרגע זה להראות ש-business is usual, שכלום השתנה וכלום לא קרה, ולהוריד איזשהו חשש, אז הצרכים שלהם שונים ואז גם ההחלטות שהם יקבלו אני בטוח שהם יהיו קצת שונות.

דריה: ואיך באמת אתה ברמה האישית? אנחנו יוצאים, יצאנו באיזה שהיא סדרה בימים האחרונים אנחנו מדברים עם יזמים ויזמות עם פרספקטיבה של שנים שעברו גם את המשבר ב2008 וחלקם אפילו את משבר הדוט קום bubble ב-2000 בסוף אתה מדבר דווקא מכובע של סטארט-אפ צעיר, וזה אולי המשבר הראשון שאתם חווים כחברה. איך זה לנהל את הדבר הזה ברמה האישית? איך מקבלים החלטות במצב כזה?

עופר: קשה מאוד, מוכרח להודות. מקבלים את ההחלטות אני חושב שבדיוק בדרכים שאנחנו מדברים עליהם, של באמת להבין את המקום הזה, את המשולש בין מה עושים באמת לטובת החברה, מה לטובת האנשים ומה לטובת המדינה במצב הזה, ולמצוא את ה-balance הנכון. אני חושב שיש באמת משהו גם יוניק, שאני חושב שהוא השפיע ספציפית על החברה, שכחלק מהפרויקט הזה, אז באמת מה שקרה זה שחלק מהאנשים נאלצו להיחשף להרבה מהתכנים, שזה משהו שהוא דבר קשה מאוד, כמו שכולם מתארים לעצמם. ואז גם זה, אז גם זו עוד דילמה של מה- האם לאפשר לאנשים לעשות את זה ברגע שגילינו שנחשפים, ועוד אנשים שרצו להיות מעורבים בפרויקט, לאפשר להם, לא לאפשר להם, נתת להם את ההחלטה, לקבל את ההחלטה בשבילם, שלא להוציא את זה מעבר לשני אנשים שמתנהלים איתם. וזו דילמה ממש שעלתה.

דריה: החלטות שאני מתארת לעצמי שלא דמיינת שאתה תצטרך להתעסק בהן. 

עופר: ברור. אני לא חושב שבכל עמדה, כל אחד מאיתנו לא דמיין את הדילמות שהוא נמצא בהם כרגע. כן, ואז אלה סוג ההחלטות שפשוט צריך לקבל אותם ולהבין. אז אנחנו באמת נתנו כן את היכולת לאנשים שרצו להיות מעורבים את היכולת לבחור בעצמם אם נחשפים או לא. ומי שנחשף, אנחנו מנסים באמת לעבוד על לתת להם איזשהו ליווי פסיכולוגי, שילווה אותם בתקופה הזאת. אגב, אם מישהו מהמאזינים יכול באמת לעזור, כי זה דברים שבתשלום מן הסתם יקרים מאוד, אז אני אשמח מאוד. וכן, אז זה באמת דילמות מאוד ייחודיות. 

דריה: כן, ומה כזה, אולי נסיים דווקא את הפרק עם הסתכלות קדימה, כאילו איך אתה רואה אתכם ממשיכים מכאן, כמה העיסוק שלכם ימשיך להיות סביב תמיכה במצב, או כמה פוקוס אתה רוצה דווקא להחזיר לצד הביזנסי? 

עופר: אני חושב שהפוקוס הביזנסי הוא היה, נשאר ויהיה מאוד הפוקוס המרכזי.

דריה: תמיד יהיה נוכח, כן.

עופר: וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. אני חושב שסוג ההחלטות יהיו יחסית דומות, כלומר דברים שאנחנו באמת בזמן קצר ובמקום מאוד יוניק לתרום לו, אז נשמח, ודברים אחרים שהם אולי משמעותיים יותר, אז יכול להיות שנשמח, אבל נצטרך גם באמת לגבות עליהם, ושזה יהיה חלק גם מההצלחה העסקית של החברה. וזהו. אני מקווה שהדברים יגמרו יחסית בזמנים סבירים, ויגמרו באמת על צד אופטימי וטוב יותר. 

דריה: משהו שאולי שתרצה דווקא למסור ליזמים או יזמות אחרים שנמצאים בשלב דומה לשלך וכזה אולי נמצאים גם בתקופה של חוסר ודאות מאוד מאוד עמוק. 

עופר: קודם כל אם אתם רוצים או מרגישים צורך לדבר, אז בשמחה ואני אשמח בכיף. אני חושב שלכולם זה קשה וכל אחד נמצא בדילמה שונה והמצב שלו הוא באמת ייחודי לו, זאת אומרת, אין כנראה נוסחה למה צריך לעשות, ואני חושב שבתקופה הזאת באמת ללכת עם האינסטינקטים, עם מה שאתם מאמינים שהוא באמת הדבר הנכון שצריך לעשות, אין תשובה טובה יותר, זאת אומרת, תקשיבו, תלמדו דרכים שאנשים עושים, אבל אין תשובה טובה יותר מלהבין איך, מה ההשפעה על החברה הספציפית שלכם, ותקבלו את ההחלטות שמרגישות לכם נכונות, וכמובן תתייעצו ותרגישו חופשיים להתייעץ ומה שצריך. ואני חושב ששוב, ניתן גם באמת משהו כן אופטימי, סליחה, קצת קשה באמת, אבל ניתן כן, אני חושב שאחד הדברים באמת הייחודיים של ישראל בתור Startup Nation זה היכולת באמת להבין שנייה, pains, צרכים, פוקוס, נורא מהר להתאים את עצמנו, נורא מהר לתת פתרונות, ונורא מהר גם לקום על הרגליים ולשנות. אז נכון, זה ימים קשים, הם ייגמרו, כולנו מקווים שייגמרו-

דריה: כמה שיותר מהר.

עופר: כמה שיותר מהר ועם וייבים חיוביים בסופו של דבר, אבל בכל מקרה אני חושב שקהילת הסטארט-אפים הישראלית יהיה יותר חזקה, גם יותר מגובשת, גם הידע והצרכים שצברנו גם בטכנולוגיה וגם כמנהלים וכעובדים בתקופה כזאת, בסופו של דבר יחזק את כולנו. וזהו, let the time do its thing. 

דריה: כן, אני רוצה להגיד שוב באותה נימה אופטימית, אני יצא לי להיחשף בשבועות האחרונים לצד כל הקושי והזוועות שכולנו נחשפנו אליהם, גם לאנשים ולחברות שעושים דברים מדהימים ומבחינתי אתם דוגמה מדהימה, כי לא צריך להיות חברת ענק עם המון כסף בשביל לעשות איזה שהוא אימפקט ואני אפילו מדברת דווקא- אני אקח את הדוגמה של ללכת לעובדים עם חלות בשישי- כאילו דווקא הדבר הכי קטן יכול להיות לו ערך כל כך כל כך גדול בשביל מישהו אחר, ואתם מצאתם את הדרך לעשות את זה בלי עכשיו לבזבז את תקציבי ענק על הדבר הזה, וזה יש בזה משהו שהוא נורא מחזק. ואם יש עוד כאלה, אז אנחנו נהיה בסדר בסוף. בסוף יוצאות מכל הדבר הזה יוזמות מדהימות, ושמחה שהצלחנו להביא גם את הקול שלכם לדבר הזה. אז תודה רבה עופר,

עופר: תודה רבה לך.

דריה: באמת מרתק להקשיב, ותודה לכם שהאזנתם, אני אזכיר שאם יש מישהו שזקוק לאיזה שהיא עזרה, אתם מוזמנים לפנות אלינו דרך האימייל שלנו. Startupforstartup@manday.com או דרך הקהילה ואנחנו ננסה לסייע בכל דרך שנוכל. אני אגיד גם עופר שאתה באמת תכתוב אצלנו בקהילה, אז אם למישהו יש גם רעיונות לתמיכה נפשית כמו שאתה ציינת, או מישהו שיש לו שאלה אליך, אז אתם מוזמנים להפנות שאלות לעופר שמה.  תודה רבה.

עופר: תודה.