שלומי (עם מוזיקה ברקע): אתה רואה את הדמעות בעיניים של האנשים ואתה מבין שאתה לא יכול עכשיו להפיל את הכדור, אתה לא יכול להפיל את הכדור, אתה מפיל את הכדור, אתה מפיל 1500 עובדים, אתה מפיל את הכדור, אתה אומר משהו על הכלכלה הישראלית. 

דריה: היי לכולם, אני דריה ורטהיים ואתם הגעתם ל start up for start up, והיום אנחנו בעוד פרק של- עם הפנים קדימה, שזו סדרה שהמטרה שלה היא לנסות ולתת תקווה, השראה ואולי גם קצת כלים פרקטיים ליזמים ויזמות ובעצם כל מי שמרגיש עכשיו שהוא במשבר מקצועי, שלא ברור לו איך הוא יוצא ממנו, אז בכל פרק אנחנו עושים שיחה קצרה עם יזם או יזמת על תקופה שבה הם חוו משבר שהם לא ידעו איך לצאת ממנו ומה בכל זאת עזר להם. אז היום אנחנו עם שלומי בן חיים, היי שלומי,

שלומי: היי דריה, כיף להיפגש שוב.

דריה: ממש. חבל שבנסיבות האלה, מה שנקרא.

שלומי: העיקר שנפגשים.

דריה: העיקר שנפגשים, אתה כבר עוד מעט אורח קבוע בפודקאסט, שזה כייף. נזכיר שאתה מייסד שותף ומנכ"ל של ג'יי פרוג. ואני אולי אתחיל ואשאל מה שלומך בימים האלה. 

שלומי: שאלה מורכבת, אני לא יודע אם יש תשובה טובה למה שלומי, אני רק יודע שלפני יומיים בחדשות ראיתי משפחה שהחיים קרסו להן בערך באוקטובר, בשביעי באוקטובר ועל הריסות הבית שלהם בקיבוץ בעוטף עזה, ששאלו אותם אם יחזור הם אמרו: איך אנחנו יכולים לחזור ואיך אנחנו יכולים שלא?

דריה: וואו.

שלומי: אז הדיוק הזה מלווה אותי מאז, איך אנחנו יכולים לחזור למה שהיה באוקטובר, בשישי באוקטובר, ואיך אנחנו יכולים שלא. ומכאן ממשיכים. 

דריה: וואי, מתאר את זה בצורה מדויקת. אז אני רוצה באמת לשאול אותך על איזושהי תקופה שבה- דווקא לא המשבר הנוכחי, אנחנו נגיע לזה אולי אחר כך- אבל לחזור איתך לאיזשהו משבר אחר שאתה חווית, זה יכול להיות בחיים האישיים שלך, זה יכול להיות בחיים המקצועיים, תקופה שלא ראית איך אתה יוצא ממנה ולשמוע קצת מה היה לך שם ומה עזר לך כן לצאת משם.

שלומי: את תצטרכי לבחור, יש לי הרבה. 

[צוחקים]

שלומי: אולי נתמקד דווקא בעולם העסקי כי בחיים הפרטיים כל אחד יש לו את הסיפור שלו וזה פחות יעניין את המאזינים. אז שהקמנו את ג'י פרוג, פעם דיברנו על זה כבר, אף אחד לא רצה להשקיע בג'י פרוג, א'- כי לא הבינו את הטכנולוגיות, אבל גם המשבר של 2008 בעולם כולו היה משבר משמעותי,

דריה: ובאיזה שנה ג'יי פרוג הוקמה? 

שלומי: 2008, סוף 2008,

דריה: 2008, זאת אומרת ממש בתוך המשבר. 

שלומי: ממש, מה שנקרא- ביקשו ממני להפסיק להקים חברות כי גם החברה הקודמת ב-2001 קמנו לתוך משבר אחרי אסון התאומים. אבל יש משהו מאוד מאוד מדויק בהתנהלות של חברות ובהתנהלות של יזמים. יש בגרות מובנית. זה נורא מזכיר לי, אני רואה עכשיו את החיילים שלנו מדברים בחדשות ואני אומר, איך יכול להיות שילד בן 19 נוהג בטנק ששוקל כמה טונות ולוקח על הכתפיים שלו אחריות, ואני אומר האירועים האלה מולידים מנהיגות ומולידים חסינות, וזה נכון גם לגבי החיים העסקיים שלנו. אני יכול להגיד שה-DNA של ג'יי פרוג הוא די עוצב בזכות אותם ימים. להיות חברה רווחית זה לא משהו נורא פופולרי כסטארטאפ.

דריה: נכון.

שלומי: להיות חברה שמקדשת את הערכים שלה, זה לא משהו שהוא נורא פופולרי שאתה מגייס אנשים שהם דור כזה שערכים זה סבבה, אבל בוא נגיד לך מה חשוב לנו. אני חושב שיש פה עיצוב, ממש עיצוב אישיות כמו בני אדם, עיצוב אישיות של חברה ו-DNA של חברה שנולד לתוך משברים כאלו. 

דריה: אז אני רוצה לחזור איתך ל-2008, כי אני בטוחה שאז לא ידעת בהכרח להגיד שהחברה תתעצב בזכות הקשיים שאתה חווה באותו רגע, ושתצא מזה מחוזק. אני מניחה שכשנמצאים ממש בתוך המשבר, לא בהכרח רואים את זה. איך הצלחת באותם רגעים להמשיך קדימה, להמשיך ולגייס? כי באמת גם כחברה הסיפור שלכם באמת באופן אישי שהיה לכם אולי אפילו יותר קשה לגייס מסטארטאפ קלאסי. 

שלומי: רק חמש שנים …

דריה: בדיוק, ממש בקטנה. וכל זה שאתם נמצאים בתוך משבר כלכלי שהוא באמת היה אז מהגדולים שחווינו. איך הצלחת למצוא את היכולת בכלל לקום בבוקר ולהמשיך ולנסות עוד פעם יום אחרי יום? 

שלומי: זו שאלה מצוינת, אני חושב שצריך לפרק אותה, כי זה לא דבר אחד, זה לא דבר אחד שקורה, אתה לא מתנהל בוואקום, אבל אם אני מנסה רגע לחשוב על היזם הבא שמקים חברה לתוך משבר, או מקים חברה ומגיע משבר, דופק בדלת, יש כנראה שלושה דברים שאתה צריך להתמקד בהם. הדבר הראשון זה מי האנשים שאיתך. האם זה אנשים שאתה תלך איתם לקרב או לא, במקרה של ג'יי פרוג, אם הייתי מקים עוד פעם חברה הייתי לוקח בדיוק את אותם אנשים, גם את השותפים שלי, את פרד ואת יואב, אבל גם את כל הפאונדינג טים. שותפים ושותפות שאני lucky שהם היו שם לצידי בתקופה קשה. בתקופה קלה לכולם סבבה, בתקופה קשה אתה לומד להכיר דברים אחרים.

דריה: נכון.

שלומי: הדבר השני הוא הטכנולוגיה. במקרה שלנו הטכנולוגיה, בחברות שזה לא מוצר תוכנה אז אולי משהו אחר, אבל אצלנו זה היה טכנולוגיה. אם אנחנו באמת באנו עם משהו אותנטי, אמיתי, שפותר כאב שקיים בשוק, או שבאנו עם עוד מהו נחמד שחלמנו עליו בלילה ונורא נחמד לנו עכשיו לגייס כסף ולהקים סטארט-אפ. 

דריה: כן היה לכם איזשהו ביטחון אמיתי. 

שלומי: היינו משוכנעים! משוכנעים לשד עצמותינו שמה שאנחנו מביאים ישפר את עולם התוכנה, ולראייה 14 שנים אחרי זה המצב. והדבר השלישי שאני אני לא יודע אם יש דרך בכלל לנהל חברה וזה לא רק בתקופות משבר, זה בכלל, כי ליזמים ולמנכלים יש משבר על בסיס יומי, כל יום, כל בוקר. אתה מתעורר ל- 300 וואטסאפים שהם כולם נראים כמו פיגוע. אתה חייב להיות אופטימי ואתה חייב להיות בפרופורציות. אז אם אני מסכם את זה, זה האנשים שאיתך, המוצר שלך- הטכנולוגיה במקרה שלנו והאופטימיות ולשמור על מסגרת פרופורציות הגיונית, זה מה שנותן לך את התקווה. ושאתה אומר: אוקיי, אני נמצא עכשיו בים סוער, נחתור עוד קצת קדימה ונגיע לים יותר רגוע.

דריה: אני חושבת שיש משהו מאוד מחזק בדברים שאתה אומר, ודווקא מתוך הניסיון הספציפי שלך, כי באמת הסיפור של J-Frog, לא הלך לכם שום דבר בקלות, ובפרק הקודם שהיית אצלנו אז גם סיפרת על המסע שלכם, איך התחלתם בכלל ממוצר חינמי וגדלתם למשהו שהוא ענק ומוכר לחברות, ויש בזה משהו ש-א' שהוא נורא נותן תקווה, שלא היה ברור לכם שום דבר בתחילת הדרך שזה מה שתהיו ובסוף זה מה שהגעתם אליו. וגם מה שאתה אומר על הביטחון הזה, בלפתור בעיה אמיתית במוצר שאתה באמת באמת מאמין בו, אז אם ב-2008 היה לכם קשה לגייס, ואולי גם ב-2009 ו-2010 בסוף הצלחתם, וגם אם זה לוקח זמן, ואני בטוחה שהתקופה הנוכחית תשנה הרבה מאוד מהמסלול של הרבה מאוד מהסטארט-אפים כאן, והם כנראה לא יגייסו בזמן שהם חשבו שהם יגייסו והמוצר יתעכב, אבל בסוף אתם הגעתם לאן שתכננת וכנראה גם להרבה יותר מזה. 

שלומי: תודה, אני אגיד לך אבל רק דריה בשביל שאני לא אחטא למאזינים, זה לא יכול להיות אחד מהשלושה שאמרתי, זה לא יכול להיות רק טכנולוגיה מצוינת, יש הרבה סטארט אפים שהם שייכים לעבר, והיו להם טכנולוגיות נהדרות. זה לא יכול להיות רק האנשים ואז אתה מתפשר על המוצר, וזה גם לא יכול להיות רק המנהיגות והאופטימיות והפרופורציות, זה חייב להיות שילוב של השלושה.

דריה: של הכל ביחד. ותגיד, מהפרספקטיבה שיש לך עכשיו, גם מדברים על פרופורציות וזה, שוב. את המשבר הזה אי אפשר להכניס לאף פרופורציה אני חושבת, אי אפשר להשוות בהכרח, ועדיין, כאילו מתוך הפרספקטיבה שלך, מה, איך אתה מסתכל קדימה? מה J-Frog  עושה היום, או איך אתה רואה אתכם חוזרים שוב לאיזושהי שגרה, אני כזה חוזרת גם למה שאמרת בהתחלה, איך אפשר לחזור למה שהיה ואיך אפשר לא. אז איך אתה רואה את ההמשך? 

שלומי: אני חושב שאירוע שהוא אירוע שוק כמו האירוע הזה, אם הוא לא מגיע עם תוכנית שנעשתה לפני, גם אם היא לא מושלמת, גם אם היא שלד, גם אם היא הפתח להתחיל לדבר על חירום, הוא מרסק חברה, חד משמעית מרסק חברה. יש לי חברים, אנשים נהדרים, שלקח להם שבוע או שבועיים להגיב למה שקרה, ואי אפשר להאשים אף אחד בגודל הזוועה, זה בטח לא מאשים מה שאני אומר, אבל כמו שמלמדים אותנו בצבא, יש אירועים שאתה נכנס למוד של מכונה, והדבר הראשון שהמנהלים שלי שמעו ממני, ואני מקווה שזה לא ישמע קר ולא ישמע מה מתנכר, אבל אמרתי: חבר'ה אין לנו מקום לרגשות עכשיו, אנחנו צריכים להיכנס למוד של מכונה, machine mode, ולהוציא לפועל עכשיו את מה שיגרום ל-J-Frog לשרוד ולהמשיך להיות בית ל-1500 עובדים, ותמשיך להיות חברה שמשרתת 7500 לקוחות. אין לנו דרך אחרת לשרוד את זה, ויגיע השלב שאנחנו נבכה ונתאבל, זה עכשיו לא השלב. בשיחה אחרי זה אני פשוט הייתי כבר יותר קיצוני ואמרתי להם: אם אתם חווים קושי ואתם חווים משבר אישי כמו כולנו, כנסו לשירותים, תשטפו את הפנים, תבכו, כשאתם יוצאים החוצה תחבקו את הצוות שלכם, כי הצוות לא יכול להכיל את המנהל, אבל המנהל חייב להכיל את הצוות. והוצאנו לפועל תוכנית שמסודרת על שלושה אלמנטים, אלמנט ראשון זה תקשורת פנימית, שדריה אני מיד אספר לך איך זה פוגש אותנו, אבל התקשורת הפנימית היא שלד של תוכנית חירום, שלד, אם אין לך תקשורת פנימית בתוך הארגון, לא משנה מה תכננת, לא יקרה. הדבר השני היה המשכיות הטכנולוגיה, איך אנחנו ממשיכים גם להתנהל בתוך ישראל ואיך להתנהל מחוץ לישראל. והדבר השלישי זה תקשורת חיצונית כי יומיים אחרי זה כבר התחילו להגיע מלקוחות- שבצדק דאגו- ממה שראו בחדשות. כל אחד מהבאקטים האלה קיבל אקזקטיב מהצוות שמנהל אותו. לדפוק על העץ, אבל אנחנו חודש אחרי, לדעתי זה נראה כמו הדבר הנכון. 

דריה: מעניין. זה ממש בדיוק הקלטתי פרק עם רועי וערן שלנו במאנדי, וממש אתה יודע, בלי שאתם תאמתם ובלי שאני תיאמתי איתם הם אמרו, הם דיברו על ממש אותם שלושה ערוצים מרכזיים.

שלומי: אז בגלל זה אמרתי, יש דברים שצריך לתכנן מראש, זה לא משהו שהייתי יכול לחשוב עליו תוך כדי שהבנות שלי פה בצבא והמשפחה שלי בארץ ויש לי 800 עובדים וחלק בצו שמונה כבר, אתה לא חושב על זה כי אתה חייב למשוך משהו מהמגירה שייתן לך את קצה החוט ואז תפתח את זה. אבל תשמעי, שאתה נכנס לפגישת חירום עם ההנהלה שלך. הדבר הראשון שאתה עושה, זה פותח קבוצת וואטסאפ של כל מי שגר מראשון דרומה ואחרי כמה שעות אתה מקבל לקבוצת וואטסאפ הזאת הודעה מעובד שמחזיק את הידית של הממ"ד ונלחם על החיים של הילדים שלו. אתה משותק. אתה משותק! ברוך השם הוא בסדר וחילצו אותו, הוא בסדר, את יודעת, בסדר אפשר להתווכח רגע אם מישהו מאיתנו בסדר אחרי מה שקרה. אבל אתה משותק כמנהל, אתה רואה את הדמעות בעיניים של האנשים ואתה מבין שאתה לא יכול עכשיו להפיל את הכדור. אתה לא יכול להפיל את הכדור, אתה מפיל את הכדור, אתה מפיל 1500 עובדים, אתה מפיל את הכדור, אתה אומר משהו על הכלכלה הישראלית. הדבר השני שאני רוצה להגיד לך זה שמהר מאוד, פחות משבוע אחרי, עובדים בישראל התחילו לשאול אותי האם אנחנו נשאיר את המרכז בישראל אחרי כל מה שקורה פה, האם המשקיעים שלנו והאם הבורד שלנו יסכים שרוב הפעילות תקרה בישראל. זה ממש פגש אותנו במקומות בסיסיים של קיומיות, כל אחד בווליום שלו. והדבר השלישי, זה גם מגיע שלב שאתה אומר לעובדים, חבר'ה נכון, נפלנו, לא רק נפלנו, נפלנו על הפנים, וזה  כואב לכל אחד וכל אחד היה מכיר מישהו במעגל ראשון או שני שנפגע מהאירועים האלו, אבל אנחנו גם חוזרים, וזה מתקשר למה שאמרתי לך בפתיח, איך אנחנו יכולים שלא? 

דריה: מדהים. אולי כזה נסיים עם איזה שהוא טיפ או מסר שהיית רוצה להעביר למי שמקשיב לנו עכשיו, יזמים, מנהלים ומנהלות?

שלומי: וואו, קטונתי, אני רק יכול לשתף במה שאני חושב שקרה נכון ב—J-Frog ומי יודע עוד כמה זמן זה יימשך ומי יודע עוד מה יהיו ההשלכות. המלחמה הזאת עד עכשיו, אנחנו מדברים פה בתחילת נובמבר, כבר עלתה יותר מ-3 מיליארד דולר למדינה. יש לנו 300,000 חיילים מגויסים, יש לנו עשרות אלפים בחל"ת. עובדים בהייטק צריכים להבין קודם כל, קודם כל, וזה מסר מאוד מאוד חשוב! אני הייתי אגרסיבי מאוד כלפיי Web Summit ומה שהם עשו. הייתי עוד יותר אגרסיבי, Web Summit פחות רלוונטי ל- J-Frog אבל זה עצבן אותי. Black Hat, בזמן שאת ואני מדברים יש את כנס קיוב… בשיקאגו שמחוץ למלון יש הפגנה פרו-פלסטינאית, בגלל שיודעים שיש גם הרבה הייטק ישראלי בתוך המלון, והדבר הראשון שאני רוצה להעביר מסר מאוד מאוד ברור, זה חבר'ה, זה לא שאין לנו מדינה אחרת, זה אין לנו ברירה אחרת גם כהייטק, אין לנו ברירה אחרת, אנחנו למעלה מ-18% מה-GDP. אנחנו כמעט חצי מיליון עובדים בישראל הם עובדי הייטק. אם אנחנו נופלים המדינה נופלת, אין לנו ברירה אחרת, זה לא המחאה, זה לא המלחמה פנים ישראלית. זה מלחמה על הבית וגם בעולם הכלכלי. זו מלחמה על הבית, ואם אנחנו לא נהיה שמה, הציר שמנהל את הכלכלה הישראלית, כמו שההייטק הישראלי נראה, אז אנחנו נפיל מדינה שלמה. ההייטק הישראלי בפרופורציות למה שקורה בעולם הוא הוא לא מייצג מדינה של 9 מיליון אנשים, הוא מייצג את כל אירופה ואולי אפילו מעבר לזה בגודל שלו, ואנחנו צריכים  להיות חסונים ואנחנו צריכים להגיד בצורה מאוד גאה ומאוד ברורה וגם מאוד לא מתלהמת, זה לא יקרה אצלנו, ואם אתם לא יודעים לשתף פעולה קהילת ההייטק בעולם, אז זה לא יקרה איתנו. 

דריה: אני מסכימה, אני באמת רוצה להוסיף לזה, שלא רק שאין לנו ברירה, יש לנו גם כוח מאוד מאוד גדול כאקוסיסטם, ואנחנו יכולים להשתמש בו לדברים חיוביים.

שלומי: ממש. אנחנו לא מבינים ש-

דריה: ליצור שינוי אמיתי.

שלומי: חד משמעית. 

דריה: וה- Web Summit זה דוגמא מעולה, כי באמת-

שלמה: פאדי הלך הביתה, 

דריה: כן, כן. בדיוק, צריך לעשות שינוי. 

שלומי: כמו שצריך. הלך הביתה כמו שצריך, וגם ה-bord member  ב- Black Hat הלך הביתה, וההייטק הישראלי הוא הצבא הכלכלי של מדינת ישראל, יש צבא ביטחוני, אבל יש גם צבא כלכלי, ולהייטק הישראלי, וזה העובדים שלי שמעו מאיתנו, העובדה שJ-Frog-  חברה יציבה וחזקה וכך גם מאנדי וחברות אחרות, ויכולה לשלם משכורות, ואין פה חלת"ים כולל אנשים שלא יכולים הם פשוט disabled מנטלית לחזור לעבודה היום, מייצרת עבודה במעגל השני ובמעגל השלישי ואסור לנו להפיל פה את הכדור. ודרך אגב, יש לנו גם עובדים מדהימים בהודו ובארה״ב ובסין ובספרד ובצרפת, והם סומכים עלינו שאם אמרנו עד עכשיו אנחנו חברה ישראלית חסינה, אז התכוונו לזה. הדבר השני שאני אגיד לך לסיכום, שעבד לי טוב, אבל אני כמובן לא יכול לדבר בשם אחרים, המנכ״ל צריך להיות איפה שהצוות שלו חווה את המלחמה, על אחת כמה וכמה אם הוא ישראלי. בגלל זה לא היה לי שום ספק שאני צריך להיות פה, ולו בגלל העובדה שאנחנו גם עם ציני, אתה בשבוע הראשון כותב לעובדים שלך: תהיו חזקים, תשמרו על עצמכם, בשבוע השני כבר לא קוראים את המיילים שלך ואומרים: בוא, תישאר בקליפורניה ואל תטיף לנו. 

דריה: אתה לא מבין כלום. כן, נכון.

שלומי: מאוד עזר לי, לנשמה שלי, להיות פה ולהבין ביד ראשונה איך זה נראה. והדבר השלישי, אל תפחדו ללכת לבורד שלכם. To stand steady מול הבורד. שבוע שעבר, J-Frog-  עשתה את ה-earnings מישראל, עלינו מול המשקיעים שלנו ומול כל האנליסטים, הבנקים הכי גדולים, ודיברנו קודם כל על המשבר וקודם כל על זה שאני עושה את ה-earnings מישראל. אנחנו חייבים להציג חוסן כלכלי. הבורד שלנו ביום השני למלחמה אישר תרומה של מיליון וחצי דולר לאחד מיישובים בעוטף. חברות שיכולות להרשות לעצמם, טוב, חברות שלא, שלא יעשו את זה, לא צריך להקריב פה חברות במקום מה שהממשלה צריכה לעשות, אבל אל תפחדו לעמוד מול הבורד, אל תפחדו להיות ישראלים, אנחנו הייטק ישראלי, אנחנו מייצגים הרבה יותר מ-9 מיליון איש בגודל, ופה הגודל כן קובע. 

דריה: מעולה. אני חושבת שעם המשפט היפה הזה אנחנו נסיים. אז שלומי, תודה רבה על השיתוף ועל החיזוק, זה באמת מאוד מאוד משמעותי. 

שלומי: הלוואי שבפודקאסט הבא שאנחנו ניפגש כל 248 שבויים שלנו יהיו פה בשביל להאזין. 

דריה: אמן אמן אמן. לגמרי. 

שלומי: ושהחיילים שלנו יחזרו בשלום. 

דריה: והלוואי שבפודקאסט הבא שתשתתף, הכל יראה רחוק וכולנו כבר-

שלומי: לא נורא אם יהיו משברים, אבל שיהיו כאלה משברים של-

דריה: משברונים נקרא להם.

שלומי: סאבפריים וכאלה, זה כבר נשמע מצחיק לעומת מה שקרה.

דריה: בדיוק, זה כבר נשמע משעמם ולא חשוב. אז אני רק אזכיר שאם יש מישהו שזקוק לעזרה, אתם מוזמנים לפנות אלינו דרך האימייל שלנו staraupforstartup@monday.com  או דרך הקהילה, וננסה לסייע בכל דרך אפשרית. תודה שלומי.

שלומי: תודה דריה.

דריה: ותודה שהאזנתם. 

[נעימת סיום]