Shahar Polak – final 

 

דריה: היי לכולם אני דריה ורטהיים ואתם הגעתם ל-startup for startup והיום נדבר על האתגרים שמגיעים עם ניהול בתקופה הנוכחית. ולצורך העניין נמצא איתי פה שחר פולק head of engineering ב-imagine.ai ויוצר ה-podcast ומנהל קהילת מפתחים מחוץ לקופסא. היי שחר. 

שחר: דריה! דריה,

דריה: הכי כיף להיות פה ביחד איתך. 

שחר: את האמת, אני לא יודע אם המאזינים יודעים, אבל אני ודריה מדברים כבר שנים, והיום לראשונה נפגשנו אחרי, לא יודע, 3-4 שנים שאנחנו מדברים. 

דריה: נכון. 

שחר: אז אני באופן אישי סופר מתרגש. 

דריה: זהו, ואני נכנסתי לחדר, אמרתי, לא ידעתי שאתה גבוה כל הזמן הזה. [צוחקים] אז אני ממש שמחה על ההזדמנות, ונגיד באמת, speaking of  מפתחים מחוץ לקופסא, שהתקופה הזאת גם עבורנו בפודקאסט היא הזדמנות קצת לצאת מחוץ לקופסה ופשוט להביא תכנים שאנחנו מרגישים שיעזרו היום למאזינים ולמאזינות שלנו. ואתם באמת פודקאסט שנותן הרבה ערך למאזינים מעולם הפיתוח, שבמלחמה הוא פשוט נפגע משמעותית כמו הרבה תחומים אחרים ועסקים אחרים, פשוט כי הרבה מאוד עובדים ועובדות יצאו למילואים. היום אנחנו נדבר על איך ממשיכים לעבוד עם צוות מצומצם, מה עושים כשהיעדים חייבים להשתנות, וגם ברמה הכי אישית, איך זה להיות מנהל או מנהלת בתקופה הזאת. נתחיל?

שחר: בטח, מהמם.

[נעימת פתיחה]

דריה: אולי נתחיל רגע בזה שתספר לי קצת איך התקופה הזאת נראית מבחינתך כמישהו שמוביל צוותי פיתוח. 

שחר: בגדול תקופה לא פשוטה, לא לכל חברי הצוות ועל אחת כמה וכמה לא למנהלים. סוף היום בתור מנהל אחד מהדברים שאתה נורא מנסה להיות זה העוגן, סוג של אי של שפיות בתקופה לא שפויה עבור חברי הצוות, עבור העובדים שלך וגם אם אתה עובר עכשיו כל מיני דברים בעצמך, ואני פגשתי מנהלים שהיה להם משפחה שלא עלינו נפגעה בכל המאורעות, או חבר'ה שעכשיו גויסו ופתאום גם המנהלים גויסו, משהו שגם קרה אצלנו, פתאום הראשי צוותים אצלנו גם גויסו, ופתאום אתה צריך לבוא ולנהל באופן ישיר הרבה יותר אנשים. 

דריה: כן. 

שחר: אז היה פה אינסוף אתגרים, ואנחנו מיד ננסה גם למפות אותם, אבל משהו שלי לפחות עזר בתהליך הזה, זה לדעת רק שהחבר'ה בסדר, לפני הכל. 

דריה: זאת אומרת, גם אלה שנמצאים ועובדים, וגם אלה שרחוקים כרגע.

שחר: בדיוק. אחד מהדברים שאני פשוט עושה כל שבוע, בטח בימים הראשונים זה היה- מסכנים הפצצתי אותם, הם גם לא יכלו לענות לי כנראה כי הם במילואים, אשכרה כל יום שלחתי הם הודעה רק א'- תדעו שאנחנו חושבים עליכם, דואגים לכם, רק תשלחו לי הודעה שהכל בסדר. זה כל מה שאני רוצה, לא אכפת לי מה קורה בעבודה, לא אכפת לי מה קורה בשום מקום, רק תגידו לי שאתם בסדר. זה לעובדים שנמצאים במילואים. לעובדים שנמצאים במשרדים, אז א'- אתה צריך להתייחס להם עכשיו אחרת, איך שלא נהפוך את זה. כי פתאום הדבר הראשון שקרה, זה שהם מקבלים גל של חוסר ודאות.

דריה: נכון. 

שחר: אתה רואה כשאתה מדבר עם העובדים, כל אחד נכנס לאיזה פינה אחרת. אחת מעובדות שלי פתאום נכנסה לאיזה מצב נורא נורא חרדתי. אחד אחר נורא התכנס בתוך עצמו. אחד אחר פתאום, אחרי שעברנו את השוק של השבוע, עשרה ימים הראשונים, פתאום ראיתי שהוא מתחיל לקפוץ, ומה שנקרא להתאבד לך על כל המשימות, וממש מבחינתו זה היה להירתם על ידי זה שהוא נכנס מתחת לאלונקה. 

דריה: זאת אומרת זאת הדרך שלו להתמודד, לעבוד דווקא כמה שיותר. 

שחר: דווקא אני אקרא לזה במילה שלא אוהבים להגיד, אבל לטבוע בעבודה זה מה שהוא הרגיש מבחינתו שמחזיר לו את השליטה בחיים. אז גם בתור מנהל, אתה אומר, אה מגניב יש לי פה מישהו שתופר לי פינות, אז גם פה בתור מנהל יותר חשוב שתשמור גם על הבריאות הפיזית והנפשית של העובדים שלך, אז גם לדעת לבוא ולעשות לזה tune down, כאילו כן לתת לו, כאילו זה טוב שיש לך את האנשים גם האלה, אבל חשוב גם לדעת שהם צריכים לבוא ולשמור על עצמם. 

דריה: כן אני נורא מתחברת לסיפורים האלה, זה מזכיר לי שאתה יודעת-בכל מיני תכנים שיצא לי לעבור על ניהול אז מדברים על מוטיבציות של עובדים ואיך לכל עובד או עובדת יש מוטיבציה שונה, דברים שונים שגורמים להם להגיע לעבודה ולשמור על מוטיבציה גבוהה ולחלק זה התנאים, לחלק זה החברה, לחלק זה העבודה עצמה, לחלק זה המשמעות שהם מוצאים בתוך הדבר. ויצא לי לחשוב על זה ממש בחודש וחצי האחרונים הרבה, כי אני מרגישה שפתאום כל העולם הזה של ניהול מוטיבציות הוא קודם כל תפס נפח אחר, וגם משמעות אחרת, גם פתאום- מה זה מוטיבציה לעבודה, זה נהיה משהו אחר. ובדיוק מה שאתה אומר, לכל אחד יש דרך התמודדות שונה וצריך היה להבין איך מנהלים את הדבר הזה, זה עדיין מאתגר אותי כאילו המקום הזה. 

שחר: אז אני אתחיל מזה שאני סופר מסכים איתך וזה גם אחרי חודשיים של לחימה, זה עדיין מאתגר ואני יכול להגיד לך באופן אישי שאני מרגיש שגם לי יש את הימים שאני מרגיש שאני כבר על אדים. הרעיון זה אבל כן לדעת לזהות את זה גם אצל עצמך וגם אצל החברי צוות שלך. אחד מהדברים שנגיד היום יש לנו weekly אחד מהדברים הראשונים שאמרתי להם: חברים ה-CTO שלנו לקח היום חופש, גם אתם יכולים לקחת חופש. החופש הזה וגם פיזית וגם לנפש, כאילו קחו את החופש, תעשו את זה, דווקא בתקופה הזאת, בתור מנהלים אחד מהדברים שאני מרגיש שעוזרים לכל העובדים שלנו זה דווקא over קומוניקציה, כאילו אם לפני זה היו דברים שהייתי מעדיף לפעמים לאו דווקא לבוא ולשתף, בין אם זה דברים אישיים שעוברים עלי, או דברים שעוברים על החברה, דווקא בתקופה הזאת שהיא תקופה של חוסר וודאות, אני מעדיף את ה- to over communicate לתקשר מעבר. והעובדים יודעים ב100% שהם מקבלים את כל האינפורמציה שלי יש, אני יכול לספק גם להם.

דריה: כן, שלא יהיה שום פער.

שחר: בדיוק.

דריה: אז בואו באמת, אולי רגע נעשה רגע סדר, נגיד קצת על החברה. כמה אתם, אולי גם קצת במשפט כזה מה אתם עושים וכמה חבר'ה יש באנג'ינג'ינג, הבנתי ששם כרגע הרבה חבר'ה שלא נמצאים.

שחר: נכון, אז באמת אנחנו באימג'ן מה שאנחנו עושים אנחנו עובדים עם צלמות וצלמים מקצועיים בכל העולם, אנחנו לומדים איך דריה אוהבת לערוך את התמונות שלה, ומאותו רגע אנחנו בונים מודל AI לדריה, שדריה יכולה עכשיו לבוא ולערוך את כל התמונות שלה בדיוק בסגנון שלך. אז אם לצלם היה לוקח 15 שעות לערוך בערך 1000 תמונות, אנחנו עושים את זה תוך 5-7 דקות בזמן שהלכת לשתות כוס קפה, חזרת, בוף- מוכן. וגדלנו בחברה, אני הצטרפתי בתור העובד הראשון לפני שנתיים וקצת, היום אנחנו כבר 85 אנשים, אל תספרי אותי בדיוק על הבן אדם. ובאנג'ינירינג אנחנו 25 אנשים כרגע. ומשהו שקרה איך שהתחילו, השבוע הראשון שפרצה המלחמה, הרבה מאוד חבר'ה שלנו פשוט גויסו. אז גויסו באמת across the board. אבל באנג'ינרינג גייסו לנו באזור ה-25-30 אחוז, ופתאום אתה צריך לכאורה להגיע לאותם יעדים עם 30 אחוז פחות. 

דריה: זה אולי האתגר הכי משמעותי, וממש מעניין אותי לשמוע איך אתם מתמודדים עם זה, כי ברור שכל חברה ומן הסתם הגודל של החברה משפיע על ההתמודדות עם הדבר הזה, אבל בסוף 30% מכוח האדם זה משמעותי, גם במאנדיי לדעתי מעל 100 איש גויסו למילואים, זו כמות מטורפת, ואני יכולה להגיד אפילו אצלנו בצוות, הקטנטן שלנו, אנחנו חמישה אנשים, והיו שבועות שגם אני הייתי במילואים וגם דרור מהצוות שלי היה במילואים, אז שניים מתוך חמישה שלא נמצאים זה פתאום- זה משנה לחלוטין את הדינמיקה, זה משנה את המשימות, זה משנה את קצב ולוח הזמנים שדברים מתקדמים. אז איך באמת הסתכלתם על היעדים? כאילו גם כמה זמן לקח לכם להבין שאולי צריך לשנות משהו.

שחר: אז כבר בשבוע הראשון של המלחמה, אני חושב יומיים אחרי פרוץ המלחמה, שלושה ימים, דבר ראשון לא ידענו בהתחלה כמה זמן זה יימשך. כי אמרנו, אם זה מה שייקח עכשיו שבוע, כמו, לא יודע, מלחמת ששת הימים, כאילו אתה אומר שבוע הבא זה נגמר, זה משהו אחד. אם זה עכשיו יימשך חצי שנה, זה הסתכלות אחרת לחלוטין. והשיערוך שלנו מראש היה שאחרי שעברנו את השוק, אני חושב- של השלושה ארבעה ימים הראשונים, והבנו גם את מעגל הגיוס של 300,000 איש גוייסו ב-72 שעות הראשונות, הבנו שזה כנראה לא משהו שהולך להיגמר בכמה ימים, כמה שבועות זה המינימום, כמה חודשים זה היה לנו תחזית יותר ריאלית. אז דבר ראשון ישבתי אני, ה-Head of Product, ה-CTO והמנכ"ל, ואחד מהדברים שאמרנו, אוקיי, אנחנו, יש לנו את התוכנית שעשינו קיו 4, יש לנו את תוכנית שעשינו קיו 1 של 2024, זה לא הולך לקרות. אנחנו צריכים לצאת מתוך נקודת הנחה, שזה שלקחו 30% מהאנשים לא אומר שהתפוקה יורדת ב-30%, תרד הרבה יותר מזה. כי פתאום-

דריה: כי בוא, גם מעבר לזה ש-30% לא נמצאים, יש את ה-70% שכמו שאמרת שחווים חרדות, שאיבדו אולי אנשים קרובים חס וחלילה, או שבאופן כללי כאילו מתקשים לעבוד בתקופה הנוכחית. 

שחר: חד משמעית זה גם היה גם accommodate  אותם, וגם הידיעה שכשמגייסים לך אנשים, הרבה פעמים זה לא שאני יכול לקחת כל משימה ולזרוק אותה על כל אחד ולהגיד: זהו, אני אשגר ואשכח. כי אותו בן אדם צריך גם לעשות את המשימות הקיימות שלו וגם את המשימות החדשות הרבה פעמים בדומיינים שהוא לא נגע בהם מעולם. מה שהופך את האתגר לכפול. אז הדבר הראשון שעשינו זה- יש את המטריצה של חשוב ודחוף- מי שלא מכיר אז באמת זה מטריצה נפלאה שאני משתמש בה המון. תחשבו פשוט על כזה 2by2 מטריצה של 2 על 2, צד אחד של המטריצה זה חשוב, צד שני של המטריצה זה דחוף, ואז אתה אומר- כל דבר הוא או חשוב ודחוף, או לא חשוב ולא דחוף, או חשוב ודחוף, או לא חשוב ודחוף.-

דריה: ודחוף-

שחר: סליחה, לא דחוף וחשוב. בדיוק. ואם בלבלתי פה אז אני מתנצל. 

דריה: אם בלבלנו אז תרשמו את זה רגע על דף ותבינו. [

שחר: בדיוק, ותראו. ומה שעשינו, פשוט התחלנו לעבור מה הדברים הגדולים שאנחנו רוצים לבוא ולעשות, וברגע שהתחלנו לעשות את המיפוי הזה של המשימות הגדולות, זה עזר לנו להבין מה אנחנו הולכים להעיף כרגע מהתכנון, אז כל הדברים שהם לא החשוב והדחוף- בוא נעיף, כל הדברים שהם פרויקטים עכשיו של שנה קדימה- בוא נעיף, כי בתקופה של מלחמה, אתה לא רוצה עכשיו לבנות פרויקטים סופר סופר סופר ארוכי טווח, אתה רוצה לעשות את הדברים ש-א'- תוכלו כחברה להתמודד איתם, 2- שעובדים יוכלו לבוא ולעכל בלי שזה יהיה יותר מדי overwhelming, כי גם ככה  קשה לעבוד בתקופה הזאת.

דריה: כן.

שחר: קשה לכולם. אתה כל הזמן בראש שלך, כל הזמן יש לך איזה פרוסס שרץ, מה קורה עכשיו? יש עסקת שבויים, מה קורה, לוחמים בצפון, מה, פותחים עוד גזרה. ופתאום אני רואה אנשים שאת יודעת, הם נכנסים לטלפון, אם בעבר היו נכנסים, את יודעת, לא יודע, 4-5 פעמים בשעה או משהו כזה, פתאום זה הופך להיות- הטלפון לא נסגר,

דריה: על בסיס דקתי, לא שעתי. 

דריה: בדיוק, ממש ככה, חיפשתי את המילים. אני חושבת שגם אצלנו ראיתי משהו דומה, שוב, נורא קל לי לתת דוגמאות מהצוות שלנו, כי באמת פתאום התחלנו להסתכל על תכניות של כמה חודשים קדימה, ואפילו לא ידענו להגיד אם זה ריאלי או לא, פשוט לא יודעים. עכשיו עוד אולי אפשר להתחיל קצת להסתכל טיפה יותר רחוק, 

שחר: נכון.

דריה: אבל לא הצלחנו להסתכל יותר משבוע קדימה, ברמה הזאתי, ואני חושבת גם שהתחלנו לאט לאט להתאפס, אז גם קודם כל צעדים ממש קטנים, כאילו משימות קטנות, פתאום זה נותן איזושהי ודאות או איזשהו משהו קטן שאפשר להתפקס עליו אבל שהוא גם לא מפחיד או גדול. וגם זה באמת נתן רגע- אוקיי, אז אני עובדת על השבוע הקרוב כאילו. מארגנת משהו שיקרה בעוד שבוע, אז אני יכולה להתמקד בדבר הזה. זה לא יקרה עוד שלושה חודשים שאני לא יודעת בכלל מה יהיה ואיפה אני אהיה. 

שחר: באמת, אז הדבר הראשון שעשינו בדיוק מה שאת אומרת, שמנו רק את הדברים הבאמת חשובים לתוכניות של בואי נגיד את הספרינט אנחנו עובדים בספרינטים של שבועיים, אז לספרינט 2- קדימה אמרנו זה מה שאנחנו עכשיו הולכים להתמקד בו. הדבר השני שהיינו חייבים לבוא ולעשות, זה לתקשר לחברה, א' אנחנו פה אנחנו פה ביחד, אנחנו באמת פה ביחד, אז זה אמר שאני עכשיו השתדלתי לעשות שיחות עם כל העובדים, עם כל העובדים ב-R&D, ולהבין דבר ראשון איך הם מרגישים. באמת, שיחה כנה, שיחה של: דריה איך את? באמת, בקטע כזה. ואחר כך יכולתי גם לעשות את המיפוי אצלי בראש, ואחר כך, כמובן, להוריד את זה למה שנקרא לנייר, של להבין איך אני יכול לעזור לאותו מפתח/ת אצלנו. כדי שהם יוכלו לתפקד גם הכי טוב, ברמה האישית. משהו נוסף, ישר תקשרנו, ישבנו עם המנכ"ל ותקשרנו שכל העובדים, מי שרוצה לעבוד במשרד יכול, מי שרוצה לעבוד מהבית יכול, אף אחד לא חייב לבוא למשרד בשבועות הראשונים. 

דריה: אבל באמת אתה מדבר פה על כמה דברים שדורשים ממך להיות מאוד מוחזק. 

שחר: אמת.

דריה: כאילו, גם לעשות שיחות עם 20 עובדים, או- לא יודעת כמה, ולהתמקד בצרות של הבן אדם השני ובאיך הם מרגישים, ובסוף גם אתה- כאילו כולנו היינו במצב לא טוב. איך הצלחת כאילו מה עזר לך?

שחר: אז מה שקרה ספציפית במקרה שלי, עוד פעם, אני לא יכול לדבר פה בשם כל המנהלים בעולם, אבל אני ביום שבת של השביעי באוקטובר התחלתי, החברה הקודמת שעבדתי בה זאת הייתה חברה סייבר, הייתי בכל מיני קבוצות בטלגרם ,ופתאום התחלתי לקבל את הסרטונים הלא מצונזרים, ממש את הסרטונים של החמאס, ופתאום נחשפתי לזה ביום שבת אני עוד הייתי כזה חצי, לא יודע איך לעכל את זה, יום ראשון בערב אשתי ראתה אותי, אומרת לי: מה קורה לך? אני פשוט התפרקתי, פשוט פרקתי, התחלתי לבכות, לא צריך להתפקד, לא צריך לעמוד, בקטע כזה. היא עושה לי- בוא נלך נעשה צעידה בים, סיימנו צעידה של איזה שעה וחצי שעתיים כזה שרק לנשום אוויר ורק טיפ טיפונת להזיז את הגוף ואמרתי אוקיי, אני בטוח שאם זה קרה לי, זה הולך לקרות לכולם, כאילו זה שאני עכשיו ראיתי את הסרטונים האלה, זה פשוט הגיע אלי קצת לפני אחרים, זה הולך להגיע לכולם בשלב זה או אחר, אין בן אדם במדינה שלא הולך להיחשף- בין אם מצונזר או לא- הולכים להיחשף לזה, זה הולך לקרות. אמרתי- אני עכשיו צריך לבוא ולהגיע למצב שאני יכול לתפקד, כי אם אני לא אתפקד, הצוות בטוח לא יתפקד. אז זה היה סוג של לבוא וקצת להגיד: אוקיי, זה הזמן שלי לבוא וכן להיות טיפ-טיפונת אולי יותר חזק ממה שאני עושה בדרך כלל. כי אמרתי- גם כשתיגמר המלחמה, אני צריך שלשאר העובדים שלי שנמצאים עכשיו במילואים יהיה חברה לחזור אליה. כי אם אין לך את החברה הזאת לחזור אליה, אתה בעצם מייצר להם עכשיו בעיה וכשהם נמצאים בחזית, הם יתרכזו ב-האם כשאני אחזור הביתה תהיה לי עבודה, 

דריה: נכון.

שחר: במקום להתרכז עכשיו, תן לי לשמור על החיים שלי.

דריה: וזה המון. 

שחר: וזה המון.

דריה: זה המון וזה גם גורם לי להבין שבעצם הסיטואציה מצריכה מאיתנו, ממנהלים להיות יותר מוחזקים מבדרך כלל, יש בזה משהו שגם עוזר לנו, גם אם אנחנו לא מבינים את זה. אבל כאילו, גם לי היו לא מעט ימים שהייתי צריכה לעלות לשיחות עם הצוות והרגשתי על הפנים לפני, כאילו- מאלף סיבות, באמת. אבל העובדה שאני יודעת שאני צריכה דווקא כאילו להיות זאת שמחזיקה את הצוות, וזאת שמרימה אותם קצת ועוזרת להם להמשיך, זה קצת מכריח אותי לצאת מזה, כאילו יש בזה משהו שגם בלי שאנחנו רוצים הוא מאוד עוזר לצאת מהמצב. 

שחר: אני מאוד מסכים איתך. אני חושב שמראש העובדה שאנשים הולכים לפנות לניהול, זה כי הם אוהבים לעזור לאנשים אחרים. בתור מנהל, הדבר הכי כייפי שיש לי, זה לראות את העובדים שלי פורחים. ובתקופה של חוסר ודאות כמו מה שיש לנו עכשיו, ואתה מתחיל לראות אותם קמלים, אז אני חושב שמה שהחזיר לי הרבה מהכוח, זה לבוא ולראות איך אני לכל אחד ולכל אחד בנפרד, איך אני יכול לעזור להם וכמובן כקבוצה. 

דריה: כן. 

שחר: אז גם שינינו הרבה מאוד דברים בהתנהלות היומיומית שלנו.

דריה: זהו, אז בוא נדבר באמת על ההתנהלות עצמה, על טקסים צוותיים שעושים.

שחר: מעולה. אז דבר ראשון יש לנו, כל יום יש לנו דיילי, ובסוף הדיילי אנחנו עושים משהו שנקרא- וווהווו! וכולם שמים את היד באמצע, כמו קבוצת פוטבול אמריקאית וצועקים- וווהווו!  ואז אנחנו גם עושים כל מיני תחרויות כאלה, הצוות פרונט הנדסה יותר חזק, הצוות הזה עשה יותר חזק, ואז פתאום ביום הראשון- ותחשבי שזה גם מוזר, כי חלק מהאנשים בזום, אתה שם את היד שלך לבד באוויר ועושים את זה, אז זה מוזר- אבל ברגע שאתה עובר את המבוכה הראשונית הזאת, אני חושב, אין מישהו שלא נכנס לזה, אין מישהו וזה סופר מרים. אז באמת ביום יומיים הראשונים, הם כאילו אמרו: מה? נעשה וווהוו? לא נעשה ווהוו? ואני אמרתי להם: תקשיבו, בואו נעשה ווהוו, ווהו בשביל הלוחמים אל בשביל החברים שלנו שגויסו עכשיו, והם עפו על הרעיון הזה, ופתאום היה ווהוו אפילו יותר עוצמתי מבדרך כלל. אז אני יודע שזה פרט קטן בטקס שנשמע דבילי מהצד, אבל הוא שומר לך על שגרה מסוימת והוא גם מרים. 

דריה: ממש, לא, זה גם זה דרך כאילו מאוד פרסונלי באמת להרים אנשים, כאילו בצורה קטנה וחמודה. 

שחר: לגמרי. והיופי הוא שגם כל פעם אנחנו נותנים למישהו אחר לעשות את זה, זה נורא מגניב, אתה ממש רואה את העובדים, את העובד שעושה בפעם הראשונה את ה-ווהוו, וזה נורא מרגש לראות אותו או אותה עושים את זה,  ופתאום מתחברים להיות חלק מכמו בדיחה פנימית כזאת של הצוות. אז זה הופך להיות חלק מהם וזה כיף. אז שמרנו על הדבר הזה, דבר נוסף, אמרתי להם שמבחינתי הדיילי אמנם אנחנו באים לדבר על משימות אבל מבחינתי אפשר לדבר על הכל כאילו  התחלתי את הדייליז ב-בואו נדבר כאילו אם מישהו רוצה לשתף, אם מישהו רוצה לספר. אחד מהעובדים שלי היה במסיבה והלך כמה שעות לפני במקרה ואת יודעת, הוא לגמרי נאטם מכל הסיטואציה ולקח לו בכלל קצת זמן לעבד את זה בראש, אז איך מדברים על הדבר הזה?

דריה: אבל גם שנייה לתת לאנשים לעשות ונטילציה, לפעמים זה מה שצריך במפגש צוותי.

שחר: לגמרי, כאילו להבין שאנחנו פה ביחד. דבר נוסף ששינינו, יש הרבה פעמים משימות שבן אדם אחד יכול לעשות אותם, ואחד מהדברים שהבנתי, שחסר לנו עכשיו, זה דווקא את הביחד- נס, אם אפשר להגיד כזה דבר, אפשר להגיד, נכון?

דריה: בטח!

שחר: אמרנו! אז זה נאמר. אז ביחד-נס, אז פתאום התחלתי לצוות אנשים אני וה-group manager של מחלקה אחרת דיברנו על זה והתחלנו לצוות יותר אנשים ביחד למשימות, שלאו דווקא צריך, אבל הרעיון זה שיהיה להם תקשורת שהם אשכרה צריכים לשבת ולדבר ביחד וזה סופר עזר להם, גם רק הידיעה שיש עוד בן אדם איתך שחווה איתך עכשיו משהו, עוזר על הקלה רגשית, נפשית בסיטואציה.

דריה: תקשיב, זה מדהים. ממש היום הייתה לי שיחה עם דותן מהצוות שלי, דיברנו על תוכנית מנטורים שאנחנו הולכים להשיק בצוות ודותן אלופת העולם מרימה תוכניות כאלה- מה שנקרא לארוחת בוקר- והיא עשתה את זה ביחד עם אדווה המפיקה שלנו, והיום דותן אמרה, ממש במילים האלה, היא אמרה: תקשיבי, העובדה שהייתה איתי עוד מישהי על המשימה הזאת, זה הייתה הקלה מטורפת, היא אמרה, אני יודעת את הכל, ידעתי את כל המשימות, ידעתי בדיוק מה צריך לעשות, לדעתי את כל השלבים, ולא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה לבד, וברגע שישבתי עם עוד מישה על הדבר הזה, זה פשוט קרה. כאילו ממש מה שאתה מתאר.

שחר: ממש ככה. אז זה פשוט עובד, זה פשוט עובד, כאילו הידיעה גם שאתה לא לבד. 

דריה: ורגע כן דווקא אני אקח את זה כן לרמה הביזנסית, אולי צינית יותר, בסוף יש לכם יעדים כחברה, יש לכם משקיעים אני מניחה, יש לכם לקוחות שמחכים לפיצ'רים, מה עושים?

שחר: אז דבר ראשון חלק מהלקוחות שלנו באמת תקשרנו להם שאנחנו עובדים במתכונת טיפ-טיפונת יותר מצומצמת, ללקוחות הגדולים שנגיד התחייבנו אליהם על דברים, אבל באמת הספקנו גם לדלוור הכל בזמן, אז אני באמת שמחתי, כי השיפט הזה של הפריוריטיז שעשינו, אמרנו שאנחנו את כל הדברים שהיה לנו קצת יותר טווח ארוך או דברים שתכננו קצת יותר לעתיד, אז שנוכל לבוא ולדאוג לזה בהמשך. אז את הדברים המיידיים, כל מה שהתחייבנו ללקוחות, דאגנו. את הדברים האחרים, אז כמו שאמרתי בהתחלה, התחלנו לעשות מיפוי, נגיד אחת מהעובדות שלי, שלושה ימים באמת, נתחיל מזה- היא הייתה איזה שלושה ימים חולה, ואז שלושה ימים שכאילו היא אומרת לי: תשמע שחר, אני קשה לי, אני לא מצליחה להתרכז יותר מ-10 דקות, רבע שעה, ואני לא חושבת שאני אצליח לעמוד בכל המשימות שתכננו, אז דבר ראשון, אין לי מה עכשיו לכעוס עליה או להוסיף לה עוד סטרס, זה לא מה שיפתור לנו את הבעיה. אמרתי לה: דבר ראשון, תשכחי מהמשימות, הכל טוב, בואי נשב, בואי נעשה עכשיו משהו אחר, בואי נעשה מחדש תיעדוף למשימות, ובואי אני אעזור לך לפרק את המשימות, וזה מה שעשינו, כי ראיתי שהיא יכולה עכשיו לאכול רק צ'אנקים קטנים יותר, אז בואי ניקח את המשימות הגדולות, שלפעמים נראות קצת מפחידות ואני אעזור לך לפרק אותם, ואז כשאתה עושה הרבה משימות קטנות,  אתה מקבל מלא קווי קווינס קטנים. ובאמת ראיתי אחרי השבוע הראשון שהיא ואני עשינו, זה מאוד מאוד עזר לה. 

דריה: אני חושבת שאני מצאתי את עצמי הרבה פעמים בחודש וחצי האחרונים שאני מזכירה לעצמי שדברים לא יכולים לקרות בזמנים שהם קורים בדרך כלל, ושזה בסדר גם לא להגיע לחלק מהיעדים שקבענו, כי פשוט אין דרך לנסות להשיג את הכל, אבל ממש הרגשתי שאני צריכה להזכיר לעצמי את זה אקטיבית, כאילו זה נורא קשה להיות רגילים לעוף בקצב מטורף ולהיות הכי שאפתניים ולראות מלא הצלחות, ל-פתאום להיות באיזושהי הרגשה של כמעט קיפאון, כאילו זה לא קיפאון, דווקא שוב, כל הזמן הזכרתי לעצמי שאנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים וזה הרבה, אבל שוב, זה איזה שהוא דיסוננס כזה למציאות שהייתה עד השישי לאוקטובר שהייתה כל כך שונה, כאילו גם במובן המקצועי, ששוב, אתה מתאר פה כזה הבנה שלך שדברים נעשים בצורה אחרת וזה בסדר. 

שחר: לגמרי. אז רק לסגור את מה ששאלת לגבי- איך בכל זאת לעמוד ביעדים של החברה, אז כמו שאמרתי, דבר ראשון הכל עובד באופן אינדיבידואלי, אתה באמת רוצה לבוא ולהבין מה עובד בשבילם. והדבר השני זה לעזור לצוות להיות מאוד מאוד מפוקס, זאת אומרת- אנחנו חתכנו עכשיו את כמות המשימות לא ב-30% של ה-30% שלא נמצאים איתנו עכשיו, אלא חתכנו אותם בערך בחצי. כאילו אתה אומר- תן לי עוד לקחת את הבאפר הזה, כי הבאפר של העוד 20% זה מה שיהפוך את זה למשהו ריאלי שהוא גם בר השגה. ויותר מזה, הרבה פעמים מנהלים נוהגים לחגוג לא כשהם מסיימים פיצ'ר, אלא הרבה מנהלים- אני רואה את זה- מתי חוגגים? אחרי שכבר הפיצ'ר בחוץ, הגיע ללקוחות והזיז את המחט ואתה יכול לראות את ה- kpi זזו. לא. אז עוד פעם אני אומר, לשחרר, אחד מהדברים שעשינו, באנו, שחררנו מוצר, ביום שזה שוחרר, זה עוד לא שוחרר, זה עכשיו בפרודקשן, עוד אין בן אדם אחד שהשתמש, קנה את המוצר החדש הזה, כבר- מחיאות כפיים, כבר לבוא ולתת את הקרדיט לאנשים, כבר לבוא ולכתוב על זה, את יודעת בסלק- שידעו- אלה האנשים שעבדו על זה, לתת להם את החיזוקים החיוביים שאנחנו באמת באמת צריכים. 

דריה: זאת אומרת ניצחונות, גם אם הרבה יותר קטנים, ולחגוג אותם.

שחר: חד משמעית, לחגוג את זה, מגיע לנו. 

דריה: מגיע לנו ואנחנו צריכים סיבות לחגוג בימים האלה, אז לגמרי. 

שחר: יש לי עוד משהו אחד, אם אפשר להוסיף.

דריה: בטח, ברור. 

שחר: אחד מהדברים שהיו לנו מאוד חשובים, זה גם לשמור על קשר עם הבני ובנות זוג של החבר'ה שנמצאים במילואים. זאת אומרת שלי היה מאוד מאוד חשוב, לי ולמי שאחרית אצלנו על כל ה-HR, שהיא מקסימה, ממש כל שבוע באה ודיברה עם הבנות ובני זוג של החבר'ה שנמצאים במילואים, כי גם הן אין להם תקשורת יומיומית איתם. אז זה לראות אם הן צריכות משהו, אתה יודעת, פתאום יש לך כמה ילדים קטנים בבית שהם גם לא רואים אותם, אז אתה יודעת, זה מדי פעם לבוא ולשלוח להם, נגיד היה יום חורפי, שלחנו להם רק הביתה, כל מיני דברים קטנים כאלה, שזה אפילו, זה לא המתנה כמו היחס. 

דריה: כן, להראות שאתם עדיין שם.

שחר: לגמרי. כי ברגע שהבית רגוע, אז החבר'ה שנמצאים בחזית יכולים להיות הרבה יותר רגועים. אני ראיתי את החברים שלי שבבית היה הרבה אי שקט, זה מאוד מאוד השפיע על התפקוד שלהם בחזית. בסוף היום אתה רוצה לתת גם לחבר'ה בחזית סוג של שקט, וגם כאילו החבר'ה בחזית באו שאלו אותי: תקשיב, וזה, יש לי אפטר, אני יכול לבוא לעבוד? אמרתי לו: תקשיב, בטוח שאם אתה רוצה לבוא לעבוד אני אמצא מה לתת לך לעשות, השאלה אם זה מה שאתה רוצה. חלק מהעובדים אמרו להם שהם רוצים מדי פעם באפטר לבוא ולעבוד, אמרנו להם: בסדר גמור, וחלק אמרו לנו: לא, הראש שלי בכלל לא שם, זה גם בסדר גמור. הרעיון זה שאני רוצה לעשות מה שעושה לך טוב כרגע.

דריה: בא לי לשאול עם מי אתה התייעצת, או איך ידעת אפילו מה לעשות,  כי בסוף לא אתה ולא אני אנשי טיפול,

שחר: אמת,

דריה: ולהיות מנהל זה, נכון זה דורש לתמוך באנשים ולדאוג שהרווחה שלהם תהיה טובה, אבל אנחנו לא מטפלים, ואנחנו לא תמיד יודעים איך להגיב בסיטואציות כאלה, אז מאיפה אתה מצאת את המקורות שלך לעזרה?

שחר: אז נתחיל איזה שכנראה גם אני עשיתי טעויות, חד משמעית, כנראה שאמרתי את הדברים הלא נכונים כנראה שצחקתי על דברים שלא היינו צריכים לצחוק עליהם מוקדם מדי, ואני משתמש הרבה מאוד בהומור כדי להפיג מתח, לפעמים אולי שלא לצורך. אז זה לא שיש לי את כל התשובות, אבל גם אני מינואר עד אוגוסט גם החלטתי שאני רוצה לעשות איזה רמפ-אפ בשיטות ניהול שלי ולקחתי יועצת אישית שזה מה שהיא עושה, היא עובדת עם כל מיני מנהלים בדרכי- vp וסגנוניהם,  בחורה מקסימה ומה שהיא עשתה איתי, היא פשוט במשך שמונה חודשים, כל שבוע, בלי יצא מן הכלל באה ונתנה לי שיעורי בית איך להיות מנהל טוב יותר. בין אם זה- איזה ספרים לקרוא, איזה פודקאסטים להקשיב להם, איזה סרטים לצפות בהם, תרגילים שאני עשיתי ביחד עם העובדים שלי, ובעצם אני עוסק בניהול כבר- אני בהייטק קרוב ל 2 עשורים, בלי להזכיר גילאים כמובן, ואני עוסק בניהול כבר מעל עשור, אז חלק מהדברים זה דברים שמגיעים אליך באופן טבעי חלק מהדברים זה דברים שלמדת מהמנהלים שלך היו-

דריה: לאורך הדרך כזה, השתמשת בכלים שקיבלת לאורך הדרך ופשוט התאמת אותם למצב הקיים. 

שחר: חד משמעית. ובנוסף עשיתי עוד שתי תארים בניהול, וגם שם הרבה מאוד מהקורסים על כל מיני סוגי הניהול, אז את יודעת, אתה עושה כזה, תחשבי על זה כמו בופה של סיטואציות. 

דריה: כן.

שחר: ואז לאורך השנים אתה בוחר מה לקחת מכל אחד מהקורסים, ואתה בוחר מה לקחת מהמנהלים הטובים וגם מהמנהלים הלא טובים שהיו לך, כי אני בטוח שכל אחד חווה את זה מנהל אחד לא טוב,

דריה: גן, ולומדים מזה המון, אין מה להגיד.

שחר: כן, ואתה גם יודע ככה מה לא לעשות. ואני חושב שהאסופה של כל הדברים האלה לאורך הקריירה, עוד פעם, אני לא אגיד שזה מה שהכשיר אותי לרגע הזה, אבל זה בהחלט נתן לי הרבה יותר כלים לבוא ולעבוד עם החברי צוות שלי ולעזור להם להבין שאנחנו נעבור את זה, להבטיח להם את הסוג הזה של התקווה, אני יכול להגיד לך שכל ה-kps של החברה עלו גם בזמן המלחמה, גם בחודשיים האלה, אין לנו מדד אחד שלא עלה. וזה משהו שאני היה לי מאוד חשוב שאני מראה להם, להראות להם למרות חרף המלחמה אנחנו עדיין מצליחים לעמוד בהכל, יש לכם פה מקום, החברה משגשגת וזה בזכותכם. וזה נותן להם תחושת שייכות, זה נותן להם תחושת סיפוק, ואני חושב שלחגוג את הדבר הזה ביחד, זה נותן להם- כמו שאמרנו קודם- את הביחד-נס הזה, זה נותן להם תחושה שהם לא לבד במערכה הזאת, ואני חושב שזה מה שבאמת בא ועוזר. 

דריה: לא, אני ממש אוהבת את זה, אני חושבת שבאמת אי אפשר להגיד שאף אחד מאיתנו היה מנהל במשבר כזה.

שחר: לי לא יצא בכל מקרה.

דריה: לא היינו- עזוב מנהל- כאילו לא היינו בסיטואציה כזאת, אבל אנחנו מתחילים את זה מאפס, אנחנו לא מגיעים לכאן בלי שום קונטקסט. ולבוא ולהשתמש כזה בכל סל הכלים שהיה לך עוד מלפני, ולנסות להבין איך מתאימים אותו, זה אולי גם קצת נותן עוד איזה שהיא תחושת שליטה במצב.

שחר: ממש ככה. אני לגמרי מסכים איתך, אם אני יכול גם לתת איזה טיפ קטן,

דריה: בטח.

שחר: אני מת על ליאור פרנקל, באמת, יש לו פודקאסט מהמם בשם פופקורן, ובנוסף לדבר הזה, יש לו ספר, ספר- אני חושבת שהשם של הספר זה "הספר הקטן למנהל הגדול" או משהו כזה,

דריה: כן, משהו כזה.

שחר: ספר מהמם, שאני באמת חושב שכל מנהל צריך לקרוא בין אם הוא בתקופת מלחמה ובין אם לא, וליאור עשה משהו מדהים לפני שבוע/שבועיים, הוא הוציא סדרת פרקים, סדרה של שישה פרקים למנהל בזמן המלחמה. ואני כבר עכשיו עושה סיבוב אני חושב שלישי על השישה פרקים האלה, אני כל יום מקשיב לפרק, והוא גם פיצח פה משהו מאוד מאוד יפה. 

דריה: מדהים, המלצה מעולה. ובא לי אולי לשאול אותך אם יש עדיין אתגרים שאתה מרגיש שאתה חווה בימים האלה. 

שחר: [צוחק] אז הדבר הראשון, כן, אין סוף אתגרים. אני חושב שהראשון שביניהם זה ש-א', אם ביום יום מנהל צריך להכיל הרבה, פתאום עכשיו אתה צריך להכיל פי כמה וכמה. ואם ביום יום, אז הניהול הישיר שלך, לנהל 20 איש כמעט באופן ישיר זה לא דבר בריא, אני לא ממליץ לאף אחד אף פעם, סבבה? אני באמת חושב שצריך בערך כמו שאומרים- חופן אנשים, מקסימום יד, זה הכמות אנשים שאתה רוצה לנהל באופן ישיר. אז פתאום אתה צריך להכיל הרבה יותר גם במוח, את צריך כל הזמן לדעת מה קורה. אז כנראה שאתה לא תהיה באמת על כל הפרטים כרגע, אני לא יכול להיות עכשיו על כל הפרטים כמו שהייתי לפני. וזה בסדר, גם לדעת לשחרר בעצמך על עצמך זה חשוב. אבל אחד מהאתגרים האלה זה באמת  איך אני יכול להיות זמין לכולם כי פתאום הקשב שלך מתחלק. אז גם לתקשר לצד השני- אני זמין, אבל אני זמין פחות, כאילו לפחות זמן, אבל אני זמין כשאני איתך אני ב-100% הקשבה. אז אני חושב שזה אתגר שאני עדיין עובד על הפיצוח שלו, ואתגר נוסף אני חושב, זה היה בהתחלה לתקשר להנהלה, או עדיין לתקשר להנהלה, שאני יודע שהצבנו יעדים וההצלחה של החברה, אין דבר שבאמת- כאילו זה כל כך חשוב לי, אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא נמצאים במצב סטנדרטי, וכשהסיטואציה היא כל כך כל כך קיצונית, אז צריך לבוא ולהבין שאני יודע שהגדרנו יעדים, אני רוצה שנעמוד בהם, אבל אני חושב שנצטרך לעשות את החישוב מסלול מחדש ולהגדיר יעדים חדשים שהם יותר ריאליים בתקופה הזאת. אז זה היה האתגר המשמעותי. 

דריה: כן. אז גם כזה ניהול כלפי מטה וגם ניהול כלפי מעלה. 

שחר: חד משמעית. 

דריה: אחלה. עוד משהו שאתה רוצה כזה להגיד לסיום?

שחר: כן, אני אגיד כזה דבר, יצא לי לראות במלחמה הזאת את הפנים האמיתיות של עם ישראל, ואני ראיתי פה אנשים עוזרים כל כך הרבה, ונותנים מעצמם אין סוף וזה פשוט מרגש אותי. יש לי פשוט ימים שאני פותח את הלינקדאין ואת הטיקטוק ואני רואה את הדברים המרגשים שאנשים עושים ופשוט יורדות לי דמעות של אושר. ואני חושב שלבוא ולשלוח אחד לשני את הסרטונים הטובים, זה משהו שלגמרי יבוא ויעלה חיוך לחברים שלכם, אז תשתפו את התכנים הטובים, תשתדלו לשתף פחות את התכנים הרעים. זה משהו שבאמת יכול כל כך להרים, והדברים הרעים הם קורים הרבה פעמים בשוליים, וזה שאנחנו שולחים את זה אחד לשני, זה רק נותן להם יותר תהודה וכוח. במקום זה, בואו נשתף את הדברים הכייפים. עברתם חוויה מדהימה. אני היום פגשתי את אחד מהעובדים שלי אחרי שלא ראיתי אותו חודשיים, ברחוב, הוא פשוט שלח לי, תגיד אתה בדרך למשרד? אמרתי לו כן, נפגשנו ברחוב, אני כל כך התרגשתי, פשוט הנפתי אותו באוויר, זה היה, אני הראיתי עכשיו לדריה את התמונה, אני פשוט, מרוב התרגשות לא שמתי לב, אני פשוט הנפתי את הבן אדם באוויר. 

דריה: נכון, זו תמונה נורא מרגשת. 

שחר: והדבר הראשון שעשיתי זה לשלוח את זה לאשתי, כאילו- תראי איזה כייף.

דריה: אז בדיוק זה, כאילו, דיברנו לאורך כל הפרק על ניצחונות קטנים, אז נראה לי שזה גם סוג של ניצחונות קטנים כאלה בחיים האישיים שלנו, שאני חושבת שזה מסר נורא יפה, של להציף יותר אותם, לתת להם יותר מקום. 

שחר: לגמרי, זה ממש ככה דריה.

דריה: מהמם, שחר איזה כייף היה איתך. 

שחר: אלופה, באמת דריה, אני כל כך שמח שזה קרה, כי באמת אני- לא יודע מי יודע- אבל אני מקשיב, מאזין הדוק של startup for startup  באמת, פחות או יותר מ-day one,  אני לא יודע אם יש פרקים שפסחתי עליהם, וזה מדהים להיות פה, אז תודה לך!

דריה: תודה רבה רבה לך. ורגע לפני שנסיים, אני רק אגיד שכמו תמיד, ובתקופה הזו אולי אפילו יותר, שאם יש לכם שאלות אלינו או לשחר, אז אפשר לשאול אותן אצלנו בקהילה או באתר, וגם לשלוח אלינו ישירות למייל ל-startupforstartup@monday.com, ואם יש משהו אנחנו יכולים לעשות כדי לסייע לכם בתקופה הזאת, תרגישו חופשי לכתוב לנו. אז תודה רבה שחר, שוב, ותודה שהאזנתם.

שחר: יאללה ביי.

[נעימת סיום] 

סוף הקלטה