רוני הרניב:
היי כולם, אני רוני הרניב ואתם הגעתם לסטארטאפ פור סטארט אפ. והיום הפרק הוא הרצאה של גלעד פנחס, רואה חשבון ועורך דין ממשרד ERP על העסקת עובדים, רגולציה ודיווחים פיננסיים בארצות הברית. אנחנו כבר נתחיל בפרק, אבל לפני כן רצינו לספר לכם שיש לנו ב 18 לפברואר אירוע בשיתוף קרן Nfx על איך לבנות את הסטארטאפ שלכם בעידן ה AI. במפגש נביא תובנות פרקטיות מכמה מהאנשים המובילים בתעשייה על הדרכים שבהן AI יכול לחזק את הסטארטאפ שלכם. איך ליישם את זה בצורה נכונה ומה הם הדגשים החשובים בתהליך? אז אם אתם יזמים ויזמות של סטארטאפים טכנולוגיים בשלבי פרי סיד וסיד, כנסו לקישור שבתיאור הפרק והירשמו. האזנה נעימה.

גלעד פנחס:
אני גלעד. מה שאני הולך לדבר גם על שכר והעסקת עובדים בארצות הברית וגם קצת על מיסים וגם קצת על רגולציה שקשורה לכל ה Reporting. אני יוצא מנקודת הנחה שרובכם כבר הקמתם חברה ישראלית. מכירים איך עובדת חברה ישראלית? איך מנהלים את הנהלת חשבונות? איך עובדים מול רואה חשבון? מה נהוג לדווח? איך עובדים מול רואה חשבון מבקר? והשלב הבא זה להקים חברה אמריקאית. אז חשוב לי שתשימו לב קודם כל על ההבדלים. אני אפיתי פה בגדול ארבע תחומים שבהם יש הבדלים שחשוב שתשימו לב כשאתם מקימים חברה אמריקאית. ההרצאה היא תהיה רוחבית יותר ברמה של לעשות לכם Road Mapping. למה לשים לב כשמקימים פעילות? אז קודם כל יש את כל הקטע של הסביבה הטכנולוגית. הסביבה הטכנולוגית היא חדשה לחלוטין. כלומר כל מערכת הנהלת החשבונות, כל מערכות הסליקה, הבנקים, ה Billing Payments שונים לחלוטין. ואני מדגיש את זה כי אני רואה הרבה מאד חברות ישראליות שהן מקימות חברה אמריקאית ורוצים לחסוך. אז לוקחים איזה תוכנה ישראלית ומנסים תוכנה ישראלית. בסופו של דבר החברה היא אמריקאית. היא צריכה לעבוד בסביבה טכנולוגית אמריקאית וכל ה flow של ה information אם זה במיסים ואם זה בפלסטיק ואם זה בסוף שנה בדיווחי מס, אם זה ב Billing בסטריפ וכל הפלאש אינפורמיישן חייב להתממשק והסביבה הטכנולוגית היא שונה. אז מאוד חשוב לשים לב. כשבונים את זה מסתכלים על כל המערך הטכנולוגי של החברה האמריקאית ולא מנסים לחסוך כסף כי זה בסוף יותר יקר. הדבר השני שאני רוצה להציג לכם זה כל הקטע של Accounting Reporting.

אנחנו מכירים בישראל שמקימים חברה ישראלית בישראל יש הוראות ניהול ספרים. חברה פעילה חייבת לנהל ספרים. חייבת לנהל הנהלת חשבונות על מערכת שעל פי חוק שממש צריכה להיות על פי חוק ישראלי בארצות הברית זה לא קיים. בארצות הברית אין הוראת חוק שמחייבת לנהל הנהלת חשבונות, אבל זה צורך חברות מנהלות. אז. כלומר, אם אנחנו בדיון בישראל מדי 1 לקחנו רואי חשבון והיינו חייבים לעשות התאמות בנקים ולנהל ושיהיה תיעוד של כל העסקאות באופן שוטף. בארצות הברית זה לא כך. בחברות פרטיות קטנות כמובן אפשר לעשות לקראת סוף שנה. אפשר לעשות פעם בחודשיים ואפשר לעשות פעם ברבעון. אין את ההכרח ואת הדרישה שיש לנו בארץ לתיעוד שוטף. גם מערכות שונות מערכות ה Invoice שונות. הדיווחים לא נדרש בישראל. גם חברה לא פעילה נדרשת לדווח בארצות הברית. על פניו חברה שנרשמה ואין לה הכנסות. אין לה מקדמות שצריך לשלם, אין לה sales tax, היא לא נדרשת לשלם ולא נדרשת לדווח בשוטף שום דבר עד דוח למס סוף שנה. כלומר אין את הדיווחים החודשיים כמו שאתם מכירים פה. אין תהליך של ביקורת. דוח מס אמריקאי לא צריך להיות ביקורת. כל פעם באים ושואלים אותי חברות מי רואה חשבון מבקר? אתה עושה לי ביקורת? אז אני מסביר שדוחות מס אמריקאיים לא צריכים לעבור תהליך של ביקורת בישראל. כן, בישראל על פי חוק רואה חשבון צריך לעשות ביקורת ואז של דוחות כספיים ואז על הדוחות הכספיים האלו מייצרים את הדוחות. למס זה לא קיים. חשוב לשים לב שגם בארצות הברית יש דיווחים גם ברמת הפדרל וגם ברמת הסטייט וגם ברמת הסיטי.

כלומר, ככל שהפעילות מתרחבת אז מערך הדיווחים מתרחב. זה בכל הלב. אם זה בסל סאקס, אם זה ב income tax. אם זה כשיש עובדים אז כל זה צריך לשים לב. ואני מציין פה את עניין של state registration state registration. זה מקביל לארץ לפתיחת תיקים. כלומר, מאחר וארצות הברית מחולקת לחמישים States אז אתם כביכול לא רשומים שם אתם אין לכם פעילות. אם יש פעילות בקליפורניה, בין אם זה פעילות של מכירות או נדרש לדווח סל סאקס או לוקחים עובדים, אז צריך פשוט לרשום את החברה. לעשות state registration זה מה שמקביל בישראל לפתוח תיקים ברשויות ולהתחיל לדווח שם. וזה כל state state כל state שמתקיימים התנאים לצורך דיווח. חייבים לעשות state registration וככה צריך באמת לדעת ולנהל ולגדול. וחברות גדלות. חברות מתחילות בהתחלה עם state רק דיווח פדרלי. פתאום state אחד שתיים עד שהם מגיעים. חברות שיש לנו לקוחות שבאמת סטייט מדווחים גם באופן שוטף וגם בסוף שנה. לחברה יש מה שנקרא סושיאל סקיוריטי של חברה זה Earn. ביום הראשון שרושמים חברה בדרך כלל בדלאוור, השלב הבא זה להוציא ein לחברה Employee Number שזה המספר ב irs. אם המספר הזה הולכים ורושמים חברה וכל סטייט state זה אותו מספר קבוע, מקבלים אותו פעם ראשונה ב Irs. כשפותחים את החברה נרשמים Irs עם number. גם צריך לפתוח חשבון בנק. אי אפשר לפתוח חשבון בנק בארצות הברית ואין זה הוא המספר המזהה של החברה ואיתו רושמים בכל state state את החברה.

שאלה מהקהל :
אמרת דלאוור למה.

גלעד פנחס :
דלאוור? קודם כל זה חוק החברות שהוא מאוד חברותי ומאוד ניתן לנהל אותו בצורה יעילה מרחוק. כלומר יש להם מה שנקרא בתי משפט מאוד מתקדמים. מערכת דיווח מאוד מתקדמת יש להם. ניתן לנהל שם את כל העניין של הקאפ הקפטן בל והנפקות גם בצורה רחוקה באונליין. וזה חוק מאוד מוכר. יש שם סודיות שפותחים חברה. לא צריך לחשוף שם בעלי מניות, מספיק דירקטור אחד. יש סטייט ים שנדרש מינימום 3 דירקטורים מאוד נוח. הוא מאוד גמיש. דלאוור למעשה זה מפעל שלם. כל התעשייה, התעשייה הלאומית של דלאוור בארצות הברית זה חוק החברות. יש שם חברות על גבי חברות שנותנות את השירותים ובדרך כלל בדלאוור רושמים. ואם זה חברה בת, בדרך כלל זה גם Corporation, חברה כמו שאנחנו מכירים חברה בעמ אחת. אחד היתרונות שעצם בדלאוור זה שעצם הרישום בדלאוור לא מקנה לך נוכחות לצורכי מס. כלומר חוץ מ Friendship Stack שזה מקביל לאגרת רשם, החברות לא נדרשים לשלם שם. Income tax, אלא אם כן יש פעילות ממשית שם. בואו נעבור לסשן של המיסים. אם בארץ מגישים דוח למס אחד הוא פשוט בארצות הברית צריך לשים לב שיש שלושה ליטרים אפילו יותר. העיקריים הם בדרך כלל Federal state ולא קהל, כלומר פדרל זה ה 120. זה טופס ראשי שמגישים לרשויות לרשויות המס State. כאשר יש פעילות יש מבחנים שאני לא אכנס אליהם עכשיו. מבחנים שנקראים נקסוס שמייצרים נוכחות לצורכי מס וברגע שהם חלים על חברה צריך ברמת state. כלומר חברה יכולה להגיש גם ב 50 states, כלומר זה 50 דוחות למס פר state שמגישים וצריך לדעת לנהל את זה. אז יש נקסוס, אני לא אכנס לזה. מבחנים זה מאוד מורכב. זה בגדול נוכחות פיזית, עובדים, הכנסות. לא ניכנס גם ל Economic נקסוס החדש שמדבר גם על רף של הכנסות, אבל יש נקסוס של מבחנים שצריך לדעת לעקוב אחריהם, וברגע שאתה עומד במבחנים שהמשמעות שלהם נוכחות לצורכי מס, אז צריך פשוט להגיש באותו state וחברות גדלות.

הן מתחילות עם Federal ואחרי זה פתאום Federal ושתי state. פתאום שנה אחרי זה Federal וארבעה state. זו אחריות שלך. אחריות של רואה חשבון, לעקוב, לנתח ולראות איפה לדווח אם הם לא יודעים. אותו דבר מקדמות או דיווחים לרשויות. ציינתי קודם רק אם צפוי רווח צריך לדווח ולשלם וזה ברמה הרבעונית. בניגוד לישראל שצריך לדווח גם בשוטף cells, שימו לב cells זה קטע מאוד מאתגר. בשונה מעין tax cells זה real time. עכשיו מה מאתגר בארצות הברית? Sales tax הוא ברמת state, כלומר יש 50 cells tax שונים. כל state state יש לה מבחני Nexus שונים. כלומר מבחנים. מאיזה שלב יחול cells? ולא רק זה, זה גם התעריף cells tax הוא שונה. אם בישראל יש לנו 17 אחוז וזה ברור. אז כל state state יש תעריף שונה, אז צריך לדעת לנתח את זה נכון? בלי קשר. גם שיטת המיסוי העקיף בארצות הברית היא שונה. היא עיראק חלה על המשתמש הסופי ולא לאורך כל שרשרת העסקאות כמו בישראל. כלומר רק המשתמש הסופי ויש פטורים ויש מה שנקרא של certificate שלא תמיד צריך להוציא ויש פטורים ברמת החוק. אז הנושא של סקס הוא מאוד מורכב וחשוב לשים לב אליו כי הוא Real Time, עבר את Threshold מסוים והיום יש גם חקיקה פסיקה יותר נכון וחקיקה ברמה של פדרלי ברמה של States של מה רמת ה Threshold, כלומר Real time. חייבים להיות עם יד עם יד על הדופק ולדעת מאיזה שלב צריך להתחיל לחייב בכל state state extensions. בניגוד לישראל שאנחנו מכירים את העורכות שאנחנו מקבלים את דוחות למס אפשר להגיש extension גם בארצות הברית. שימו לב שבארצות הברית extension חייב להיות מוגש כבר עם מספרים על מועד ההגשה. הם בארצות הברית הם באפריל והקטן ישן הם באוקטובר, אבל בישראל אתם רגילים שיש extension.

אז אוקיי, אז בסוף נגיש בפעם הראשונה את הדוח לרשויות המס. בביקורת במועד שנגיש המוערך בארצות הברית ובארצות הברית ב extension מגישים כבר מספרים וצריך לשים לב שמגישים את המספרים. צריך שיהיו כמה שיותר בקירוב לדוח הסופי, כי אם הגשתם באקסל הפסד כי שמתם מחירי הלוואה לא ישנתם, לא גמרתם את הביקורת בישראל ואחרי זה פתאום יש רווח. מקבלים על זה קנסות. דלאוור דיברנו דלאוור יש להגיש כל שנה. פרנץ טקס זה מקביל לאגרת רשם החברות. בניגוד לישראל, האגרה היא יחסית קבועה כל שנה. לחברה בארצות הברית היא נגזרת מהשינויים בהון שעשו בחברה. יש חישוב איך עושים את הטקס. יש חישוב חישוב אלטרנטיבי. ככל שתעשו יותר עסקאות תגייסו יותר הון. כנראה תצטרכו לשלם יותר גבוה ועוד פעם מזכיר דוחות למס בארצות הברית. לא, לא צריך Audit. אין ביקורת על דוחות למס בארצות הברית שכר שכר. חשוב להבין שיש הבדלים משמעותיים. זה לדעתי ההבדל הכי משמעותי שיש בין ישראל לארצות הברית. בישראל מאוד ברור שאתה לוקח עובד. יש לנו פה חוקים סוציאליים. יש לנו חוק בריאות ממלכתי, חוק בריאות ממלכתי, חוק ביטוח לאומי, כל חוקי עובד מעביד. מאוד ברור לנו איך אנחנו מעסיקים עובד ואת הזכויות שאנחנו נותנים לו פנסיה וכיוצא בזה. בארצות הברית זה לא קיים. בארצות הברית כל חברה וחברה צריכה להתקשר מול חברת ביטוח או גוף כמו PO שאני אסביר בהמשך מהו ולעשות את כל לתת לעובדים את כל התנאים הסוציאליים ברמת החברה. איך עושים את זה? נדבר על זה בשלב יותר מאוחר. שכר פעמיים בחודש פעמיים בחודש או כל שבועיים ולא חודשי. ראיתי טעויות שמעסיקים לקחו עובדים ושילמו פעם בחודש. זו עבירה על החוק. Benefit help. דיברנו על זה. חברה ברגע שהיא מעסיקה עובדים היא חייבת לתת להם גם את התנאים הסוציאליים, כלומר בעיקר Pension Health Insurance.

Speaker5:
חייבת או.

גלעד פנחס :
צריכים לא חייבת על פי חוק, אבל לא יבואו עובדים נותנים. אין חוק שמחייב כתוב knowledge סטיישן. כתבתי זה לא קיים. חברה לא חייבת. זה גם לא קיים אבל בסופו של דבר לא יבואו לעבוד אצלך בלי Benefits וגם ידרשו benefits טובים כי בדרך כלל גם העובדים הראשונים שתקחו בארצות הברית יהיו עובדים vp sales וכאלה, והם כבר אנשים ברמת דרג יחסית בכירה שהם ירצו את כל התנאים הטובים. Pro versus processor. בארצות הברית השכר מתנהל מול גוף צד ג. כלומר תהליך השכר מתבצע על מערכות של חברות חיצוניות לחברה. שם מתבצע כל התשלומים, הניכויים, החישובים הפייס ליפס ומי שמנהל את זה זה חשב שכר חיצוני שעובד מול הגופים האלה. עכשיו גופים כאלה בגדול מתחלקים לשניים. יש כאלה שנותנים את השירות הטכנולוגי בלבד שהם נקראים Processor. גופים כמו Edp, גופים גדולים שהם באמת נותנים שירות טוב, שירות מקצועי Full technology יש אקסס לכל user. לכל עובד ועובד יכול להיכנס ולראות את כל המצב שלו והתשלומים וההפרשות. אבל כל מה שהם נותנים זה רק את השירות הטכנולוגי. כלומר, האחריות היא על החברה. אם החברה טעתה, הניכויים בתשלומי פנסיות היא נושאת בעלויות האלה ובהשלכות. Pro זה גוף אמריקאי שנוצר על פי חקיקה אמריקאית שנקרא Professional Employee. אורגניזם ישן שהוא למעשה עושה כל Employment, כלומר כל Employment לצרכי צרכים ביטוחיים. מבחינת יחסי עובד מעביד על פי חוק המעסיק יהיה מעסיק אמריקאי החברה אבל לצרכים ביטוחיים. ה pro נחשב מעסיק. מה 2 היתרונות העיקריים? יש הרבה יתרונות, אבל העיקריים שאני רואה בחברות שזה הגורם המכריע. קודם כל בתשלומי הפרמיות. מאחר ו PO מעסיק עובדים תחת הפוליסות שלו לא רק של החברה שלנו, אלא של עוד הרבה מאוד חברות יתרון לגודל. כלומר, בסופו של יום, כשאתה יבוא אליך עובד וירצה ביטוחים נרחבים, כלומר ירצה ב Health Insurance וב Pension ירצה כיסויים נרחבים של עיניים ושיניים וילדים וכל מה שנדרש.

אם אתם בתור חברה צעירה תלכו ישירות למבטח, סביר להניח הפרמיה החודשית שתשלמו יהיה מאוד גבוה. מה היתרון לעבוד מול PO? שאת אותם כיסויים גבוהים שתרצו לתת לעובדים ובדרך כלל הם דורשים את זה. העובדים ב PO יתנגדו לתת לכם פרמיה יותר נמוכה עם כיסוי יותר רחב. זה חוסך המון כסף לחברות וזה אחד היתרונות המכריעים. דרך אגב כשבוחרים PO. עוד דבר אם הייתה טעות בין ניכויים, תשלומים, תשלומי פנסיה או כל דבר בסופו של דבר מי שאחראי לזה ה PO ואם העובד צריך לתבוע הוא תובע את ה PO הוא אחראי כלפיו. וזה קורה ובארצות הברית תובעים לא מעט. שימו לב 50 מדינות דיברנו על מיסים. גם 50 מדינות הן רלוונטיות. יחסי עובד מעביד. למרות שיש חוק פדרלי להעסקת עובדים בארצות הברית, יש גם ברמת סטייט כל סטייט state זה labor לא אחר. וכשאני אומר ליברל או אחר אם זה מינימום ימי עבודה יש שכר מינימום, ימי חופשה וכיוצא בזה וזה משתנה. מסתכל סטייט אז. כלומר, אם לקחתם עובד ראשון בקליפורניה ולקחתם עובד שני בניו יורק. שימו לב שהחוק שם הוא שונה חוקי. יחסי עובד מעביד שונים. ועכשיו בכלל יש יותר מאתגר בכל העולם של העבודה מרחוק שפתאום חברה שנמצאת בקליפורניה. במקום שכל העובדים היו בקליפורניה ויכלו להם מרחוק של קליפורניה, רק פתאום הם צריכים להתנהל בהרבה דייטים עם הרבה חוקי. יחסי עובד מעביד שונים ופתאום צריכים להצטייד בעורך דין כדי להתנהל. אבל זה העולם היום. אז שימו לב option plan אני רק אציין ואגיד אם הקמתם תוכנית אופציות לעובדים ישראלים מכירים את 102. שימו לב שבארצות הברית תקחו עובדים וגם יהיה. הם גם ירצו אופציות. שם יש רגולציה שונה לחלוטין כי שם אין 102 כמו שיש בישראל. יש רגולציה שיש מניות שנון קולע פייד יש אינסנטיב יש מה שנקרא 409 evaluation שאומר שבגדול שאם מעניקים.

מה שנקרא תוספת מימוש נמוכה משווי מניה זה אירוע מס לעובד, אז בדרך כלל עושים value יציב והם נותנים תוספת מימוש השווה ששווה למחיר המניה. אז צריך להתאים את תוכנית האופציות, להפוך אותה לגלובלי. זה בדרך כלל לא תהליך מסובך. מוסיפים נספח שתחול התוכנית בשינויים המתאימים ועושים את ההתאמות לכל הרגולציה האמריקאית. בגדול, בשכר שמקימים את השכר, אז כמובן לעשות את הפיירוול, להתקשר עם PE או עם גוף צד ג. יש מה שנקרא workers compensation זה עוד סוג של ביטוח שחייבים לעשות ברמת החברה ומאוד מומלץ שלא הסטארטאפ. בדרך כלל יש מועד התחלת עבודה של עובדים ואני ראיתי לא פעם אסור שיהיה לפני שיש לכם work compensation, כי אני ראיתי תקלות חמורות שהיו הרבה פעמים מקימים חברה ואז פתאום יש עובד ורוצים לקחת אותו ורוצים למהר כדי לא לאבד אותו. ממהרים להעסיק אותו והחברה עוד לא מוכנה. אין פיירוול אין Benefits אין workers Compensation קרוקר Compensation זה הדבר שחייב להיות. אני ראיתי מקרה של לקוח שלי שלקח עובד ועשה תאונת עבודה על אופנוע, ולפני שהאור קרה Compensation ובדרך לעבודה והוא נאלץ לשאת בכל ההוצאות 50 אלף דולר. משהו כזה זה טירוף. אז חשוב שתזכרו את הנושא של Work Compensation שאתם לוקחים את העובד הראשון. כן הצלחתם להקים את ה benefits לא הצלחתם שלא יתחיל לעבוד לפני שיש work compensation כמובן. Health Insurance כולל את כל הדברים האלה אני לא ארחיב. כמובן גם תהליכים, תהליכים אמריקאים. אני מניח שאתם יש לכם תהליכים בישראל של של גיוס עובדים, אבל כמובן כל האקס פנסיה, החזרי הוצאות אופר להיתר רילוקיישן Packages Commission training. כל הדברים האלה צריך לבנות בחברה האמריקאית כי זה שונה מחברה ישראלית, וכמובן צריך להשתמש במומחים מקומיים כי התהליכים הם באמת שונים.